לצד חילוקי דעות גוברים בנוגע למינוי שופטים, רפורמות בבית המשפט והמדיניות בנוגע לקורונה, החוק האמריקני מצוי בעיצומו של שינוי כמעט בלתי מורגש ביחסם של בתי המשפט לצעדים בתחום בריאות הציבור – כותב פרופ' ג'ון וויט מאוניברסיטת ייל בניו-יורק טיימס. המסע של המפלגה הרפובליקנית להשתלט על בתי המשפט הפדרליים והמדינתיים, משנה בשקט מדיניות ארוכה ומושרשת של הימנעות מהתערבות שיפוטית בצעדים בריאותיים. התוצאות עלולות להיות הרות אסון במאבק מול הקורונה, טוען וויט.
מאז הקמתה של ארה"ב העניקה החקיקה סמכויות נרחבות לרשויות הבריאות המדינתיות. אמרה עתיקה קבעה, כי בריאות הציבור היא החוק העליון. נשיא בית המשפט העליון, ג'ון מרשל, קבע ב-1824 שזכותה של המדינה להגן על בריאות תושביה ולהפעיל לשם כך חוקים מכל סוג. באותה דרך הלכו לאורך השנים בתי משפט בכל הערכאות ובכל רחבי ארה"ב. בשנת 1905 אשרר בית המשפט העליון תוכניות לחיסוני חובה, אם כי הדגיש שיש לו סמכות להתערב בפרטים.
התערבות שיפוטית מתונה וזהירה הייתה הנורמה בבתי משפט ברחבי ארה"ב. בתי משפט באילינוי, ויסקונסין, קנזס ומישיגן ביטלו איסורים שהוטלו על ילדים בלתי מחוסנים לבקר בבתי הספר – בנימוק שהמחוקקים במדינות אלו לא אישרו אותם, ולא בנימוק שהם פסולים מעיקרם. פסקי דין כאלו כיבדו את העיקרון של שלום הציבור, בכך שהותירו בידי המחוקקים את האפשרות לקבוע בחוק חובת חיסון.
קווי היסוד של גישה זו נותרו על-כנם במשך למעלה מ-200 שנה, אבל כיום קורסת המסורת של שלום הציבור. שופטים אשר מונו בידי הרפובליקנים ושופטים שנבחרו כרפובליקנים, בבתי משפט פדרליים ומדינתיים כאחת, מפרים קונצנזוס ארוך זה – טוען וויט. ארבעה שופטים בבית המשפט העליון של מישיגן, אשר מונו בידי הרפובליקנים, ביטל החודש את סמכויות החירום של המדינה – שנקבעו לפני 75 שנה – וקבע שמדובר בהאצלת סמכויות בלתי חוקית של הרשות המחוקקת לידי הרשות המבצעת. בחודש שעבר ביטל שופט פדרלי מחוזי בפנסילבניה, אשר מונה בידי דונלד טראמפ, את מגבלות העסקים וההתכנסות. השופט ויליאם סטיקמן הסתמך על עקרונות כמו הסחר החופשי וחופש המפגשים, אשר בעבר שימשו בתי משפט כדי לפסול חוקים בנוגע לשכר מינימום ולשעות עבודה. מוקדם יותר השנה ביטלו ארבעה שופטים הקשורים לרפובליקנים, בבית המשפט העליון של ויסקונסין, את כללי החירום ההגיוניים בנושא הקורונה.
גם בית המשפט העליון מאיים להיכנס לפעולה. בחודש מאי היו במיעוט ארבעה שופטים שמרנים (קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ' וברט קוואנו), בפסק דין בו אישר הרוב הגבלות על התקהלות בבתי תפילה שהוטלה בקליפורניה. בחודש יולי אותם שופטים היו במיעוט בנוגע להגבלה דומה בנבאדה. [מאז נפטרה השופטת רות בדר-גינזבורג, והצטרפותה הצפויה של איימי קוני-בארט עשויה להפוך את התמונה]. בחודש הבא צפוי בית המשפט לשמוע טיעונים בעתירה נוספת נגד חוקיותו של אובמהקר, וגורל ביטוח הבריאות של מיליונים עלולים להיות מוטל על הכף בעיצומה של המגיפה.
כל אלו, טוען וויט, הם בניגוד חד לגישה המקובלת בהיסטוריה הארוכה של סמכויות המדינות בזמן מגיפות. בעבר מצאו בתי המשפט דרכים להותיר על-כנן את כוחן של המדינות. כעת מחפש דור חדש של שופטים, המונע באנרגיות מפלגתיות, דרכים למנוע מן המדינות להילחם למען החולים והגוססים מן המגיפה, הפוגעת בצורה קשה במיוחד בשחורים ובהיספנים. התוצאות כבר הרסניות.
