מדינות המפתח בבחירות לנשיאות בארה"ב ידועות היטב – אבל לדעת דן בלץ, כתב בכיר בוושינגטון פוסט, המדינה המעניינת ביותר היא טקסס. להערכתו, לא משנה האם דונלד טראמפ ינצח בה או ג'ו ביידן; הנשיא מהווה בעיה לרפובליקנים במדינת ענק זו.
במשך שלושה עשורים טקסס הייתה מעוז רפובליקני, אבל היא עוברת שינויים משמעותיים. הרפובליקנים קיבלו קריאת השכמה ב-2018, כאשר בטו או'רורק העניק קרב קשה לטד קרוז במרוץ לסנאט, הם איבדו שני מושבים בבית הנבחרים והפסידו בשורה של מירוצים מקומיים. כעת הרפובליקנים אינם לוקחים את טקסס כמונחת בכיסם. אומנם רק מעטים מאמינים שביידן יזכה ב-38 האלקטורים של טקסס (אם זה יקרה, הוא יהיה המנצח הוודאי), אך עצם נוכחותו המשמעותית משפיעה על מירוצים אחרים.
ההצבעה המוקדמת בבחירות בטקסס החלה בשבוע שעבר, ובכמה מן המחוזות המאוכלסים ביותר במדינה – בהם הדמוקרטים מתחזקים – מספר המצביעים גדול במיוחד. בלתי אפשרי לדעת כעת מה המשמעות של שיעור ההצבעה הגבוה, אך בשתי המפלגות מנסים לזהות את המגמות. לא רק המרוץ לנשיאות צמוד כאן; שלושה מושבים בבית הנבחרים עשויים לעבור לידי הדמוקרטים, וייתכן שאפילו יותר אם "גל כחול" ישטוף את המדינה. גם בית המחוקקים המקומי מעורר עניין רב: הדמוקרטים צריכים לזכות בתשעה מושבים נוספים כדי להשיג רוב.
סיפורו של השינוי הפוליטי בטקסס מתחיל בגידול ניכר באוכלוסייה בעשור האחרון, בעיקר במטרופולינים של יוסטון, דאלאס, פורט וורת', סן אנטוניו ואוסטין. בשנים 2018-2010 גדלה אוכלוסייתם ב-19%, תוספת של 3 מיליון בני אדם. לא רק שבערים יש יותר תושבים, אלא שנוצר בהן רוב לדמוקרטים. גם הדמוגרפיה ממלאת תפקיד חשוב: שיעורם של ההיספנים (המצביעים ברובם לדמוקרטים) עולה, בעוד שיעור הלבנים (המצביעים ברובם לרפובליקנים) יורד. האוכלוסייה הלטינית עשויה להגיע לרוב מוחלט במדינה כבר בעוד שנתיים. לפני שטראמפ נכנס לתמונה, הצליחו חלק מן הרפובליקנים לסלול נתיבות אל הלטינים בטקסס – ובראשם הנשיא ג'ורג' בוש הבן, שהיה בעבר מושל המדינה. אבל הרטוריקה של טראמפ נגד מהגרים הקשתה על הרפובליקנים במדינה לשמר, שלא לומר להגדיל, את התמיכה הלטינית.
גורם נוסף עליו מצביע בלץ הוא עלייתם של יוצאי אסיה, וייטנאמים, הודים, סינים ואחרים. זהו המרכיב הגדל במהירות הגבוהה ביותר בטקסס, והם מצביעים בעד הדמוקרטים יותר מאשר בעבר. השחורים ממשיכים להיות נאמנים לדמוקרטים, ולמרות שמספרם אינו גדל, הם נותנים לדמוקרטים בסיס איתן במקומות כמו יוסטון ודאלאס.
גם פרברי הערים יוצרים בעיות לרפובליקנים בטקסס, כמו ביתר חלקי ארה"ב. כאשר משפחת בוש שלטה בפוליטיקה המדינתית, הפרברים היו עמוד השדרה של הצמיחה הרפובליקנית ולבסוף השליטה בבחירות. כיום התמיכה הזאת מצטמקת. לפני שנתיים זכו הדמוקרטים במושבים בבית הנבחרים באיזורי הבחירה של יוסטון ודאלאס בהם התגוררו שני הנשיאים לבית בוש; השנה הם צפויים להמשיך ולהחזיק בהם. המושבים בהם הרפובליקנים מתקשים הם בעיקר אלו המייצגים את הפרברים.
בנץ טוען, כי טראמפ הוא הגורם המרכזי לשינוי בהצבעה בפרברי טקסס – או לכל הפחות האיץ את המגמות שכבר החלו לפני כניסתו לתמונה. הוא ניצח במדינה בפער של תשע נקודות האחוז ב-2016 – פער נאה, אך הנמוך ביותר של מועמד דמוקרטי לנשיאות מאז 1996. ממוצע הסקרים כעת מעניק לו יתרון של שתי נקודות האחוז בלבד על ביידן; וושינגטון פוסט סבור שיתרונו קצת יותר גדול.
בשל המחיר הגבוה מאוד של התמודדות מלאה בטקסס, הן טראמפ והן ביידן לא השקיעו סכומים ניכרים במדינה זו, אבל כסף זורם למדינה למימון הקמפיינים לסנאט ולבית הנבחרים. העתיד הרפובליקני בוועדה הוא בעייתי, סבור בלץ. אפילו אם טראמפ יפסיד, המפלגה עלולה להיקרע בתוכה במדינה זו בין האגף המתון של תומכי משפחת בוש לבין האגף השמרני בהרבה של היו"ר אלן ווסט. לכן, הסיפור של השינוי הפוליטי במדינה לא יסתיים עם ספירת הקולות בנובמבר.
