עיתות משבר מוציאות מן האדם ומן החברה את הטוב ביותר ואת הרע ביותר שבהם. זו העת בה עם מתאחד, או שהקיטוב מעמיק; אלו הימים בהם מתגלה הערבות ההדדית, או חלילה התנהגות של "אני ואפסי עוד".
מגיפת הקורונה חשפה את ערוותה של החברה הישראלית, ועוד רבות ידובר על כך. אבל ייתכן שהחשיפה החמורה והמרה ביותר היא זו של הציבור החרדי, המגלה בימים אלו את פניו האמיתיות.
יודגש: אין מדובר בכל החרדים כולם. יש ביניהם אנשים טובים וישרי-דרך שאכן מצייתים להנחיות הבריאות. אולם חלקים גדולים מן הציבור הזה, בכל רחבי הארץ, שמים ללעג ולקלס את החוק והכללים, ובכך מוציאים שם-רע לקהילה כולה וגורמים לה נזק בלתי-הפיך. פורעי החוק הללו הם רבים מאוד מאוד, ואי אפשר יותר לכנות אותם "שוליים שאינם מעידים על הכלל". ולא רק שהם מזיקים לעצמם, אלא הם עלולים להזיק לכלל האוכלוסייה. פרופסור חזי לוי התבטא היום (18 באוקטובר) ואמר: הם עלולים לעלות שוב את רמת התחלואה, ומכך יש לדאוג.
החברה החרדית פשטה את הרגל
אמרו לנו שהם לא משרתים בצה"ל משום שהם לומדים תורה, לימוד שמגן על עם ישראל. כיהודי מאמין שומר מצוות, אין לי שום ספק שלימוד התורה הוא נדבך חשוב והכרחי לביטחון האומה. סוף-סוף, אנחנו מדינה יהודית, לא?...
אלא שלימוד תורה כהגנה על המדינה איננו 'פטנט' אוטומאטי. תלוי באיזה לימוד תורה מדובר. הגמרא בקידושין דף מ' ע"ב מתארת דיון בין חכמים: "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד. נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול, או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". כלומר, לימוד תורה "גדול" ובעל ערך הוא כזה שמביא את הלומד לידי מעשה, כלומר לידי ההתנהגות וההנהגה המצופות מבן-תורה. לימוד תורה שלא מביא לידי מעשה אלא רק 'נשאר על הנייר' - אין בו טעם. ואם משתמשים בלימוד תורה כתירוץ לפרוץ גדרות ולהפר מצוות אחרות, הרי שהלימוד הזה הוא בבחינת עבודה זרה, והוא עבירה חמורה ביותר.
תמיד חשבנו שלימוד התורה בחברה ה'חרדית' לפחות יעדן את הנפש ואת האופי. שכן כך גם אמרו חז"ל: "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה... נקרא רע, אהוב... אוהב את הבריות... משמח את הבריות, ומלבשתו ענווה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד... והווה צנוע וארך רוח..." (אבות פרק 'קנין תורה', משנה א').
החברה ה'חרדית' בישראל מראה לנו היום בדיוק את ההפך. במקום לדבוק ב"תורת חיים", היא מקדמת ותומכת בהפרות של הוראות בריאות, הפרות שיש בהן סכנה לכלל הציבור בישראל. ומי שמסכן את חייו ואת חיי הזולת על-פי ההלכה יש לו "דין רודף", ויש להישמר מפניו כמפני אש בשדה קוצים. לימוד תורה המתבצע תוך התעלמות מהנחיות גורמי הרפואה של המדינה ומהוראותיה - זהו לימוד תורה שמקורו בחטא, ועל שכמותו אמרו חז"ל: "טובל ושרץ בידו". זהו לימוד שמדרגתו נמוכה יותר מסתם "חסר ערך"; זהו לימוד שהוא נטו חילול שם-שמים מן הסוג החמור ביותר! והעובדה שהחברה ה'חרדית' תומכת ומקיימת לימוד תורה מעין זה, מעידה על פשיטת-רגל רעיונית ורוחנית מוחלטת של המיגזר הזה.
פתיחת מוסדות החינוך ה'חרדיים' בניגוד לתקנות היא עוד חוליה בשרשרת ההפקרות והזלזול שהקהילה הזאת מראה בכל קשור לבריאות וליחס אל הזולת: קריאות הגנאי כלפי שוטרי ישראל - "נאצים!" - והשלכת החפצים עליהם; החתונות ההמוניות וההתקהלויות שלהם בבתי הכנסת ובבתי המדרש בניגוד לכללים ולהנחיות; והכל בשם "התורה"... ברור ומובן מאליו שזוהי "תורה" מזויפת. תורת ישראל האמיתית היא תורת חיים, אשר עבורה קדושת האדם וקדושת החיים הם הערכים העליונים. החברה ה'חרדית' בוגדת בערכי התורה האמיתית, ומראה לנו בדיוק מה היא חושבת עלינו: שהבריאות שלנו ושל כלל האזרחים לא מעניינת אותה כקליפת השום.
גם החינוך ה'חרדי' פשט את הרגל. יותר מדי בני נוער 'חרדיים' מתרוצצים ברחובות ועסוקים בפריעת-חוק ובהשתוללות, במקום לשבת לעשות מה שהם מספרים שהם עושים, וזה ללמוד תורה. לא חינכו אותם לשמור חוק, לא חינכו אותם לכבד את הזולת, לא לימדו אותם שהבסיסים החשובים ביותר של היהדות וההלכה הם "ואהבת לרעך כמוך", וקדושת החיים.
למדינה אסור לעבור בשתיקה על ההתנהגות המופרעת והפושעת של הציבור ה'חרדי'. אם הציבור הזה הכריז מלחמה על המדינה ועל חוקיה, המדינה חייבת להתייחס לכך ברצינות, ולהגיב בהתאם. יש לבטל את התקציבים היחודיים למגזר ה'חרדי'; לנעול - ואם יש צורך אפילו לרתך - את דלתות וחלונות כל המוסדות המפירים את ההנחיות והתקנות; צריך לבטל את הפטור של הצעירים ה'חרדים' משירות צבאי, ולשלוח אותם למלא את חובתם, בין אם ירצו ובין אם לאו. ואולי שם, בצבא, הם ילמדו קצת משמעת!
