געוואלד! צווח הליכוד ממרומי צביעותו, בעקבות הצבעת אי-האמון שהוגשה בכנסת לפני כשבועיים, נגד המשך כהונתה של ממשלת נתניהו הנוכחית, המנופחת, הבזבזנית והכושלת בתולדות המדינה; וזאת מחמת הצבעתו של יו"ר ימינה נפתלי בנט עם האופוזיציה, כמתחייב מוסרית ממעמדו כאיש האופוזיציה, שאליה הוביל אותו נתניהו. 'התרגיל המסריח' הזה לא הפריע לליכוד לייבב תוך גלגול עיניים מתחסד, על העוול שבנט מחולל לימין, בכך שהוא גורם לפירוק גוש הימין. 'חתרן נשאר חתרן', קינח הליכוד את הודעת הגינוי הבזויה. אז נכון שבנט הצביע עם האופוזיציה שבה רשומים גם ח"כי המשותפת. אבל זו דרכה מאז ומעולם של אופוזיציה, שכל מי שאינו שותף לקואליציה, הופך אוטומטית להיות חבר בה, גם אם היא מכילה בקרבה, מה לעשות, את ח"כי המשותפת העויינת.
בואו ננתח מה היה לנו כאן. האופוזיציה, כדרכה מימים ימימה, ועל-פי כללי המשחק הפרלמנטרי, הגישה הצעת אי-אמון, שכשמה כן היא: תפקידה לבטא את חוסר האמון בקואליציה. זוהי, חברים, דרכה של אופוזיציה. וכי מה ציפיתם מאיש האופוזיציה בנט, שאליה הושלך על-ידי נתניהו? שיצביע בעד הממשלה שהוא אינו חבר בה? סליחה, מישהו חייב לכם בכלל משהו, ליכודניקים חביבים? החלקתם על השכל? אתם עוד מצפים לדברי תודה כנועים מסיעת ימינה, אחרי שזרקתם אותה מתחת לגלגלי האוטובוס? אתם באמת מאמינים בשיטתו הנכלולית של המלך אחאב: 'רצחת וגם ירשת'?
אם במלכים עסקינן, קבלו עצת חינם: במקום ללכת בדרכו המתועבת של אחאב, עדיף כבר לאמץ את חוכמת ינאי המלך, שלפני מותו השכיל להזהיר את אשתו שלומציון: "אל תתייראי לא מן הפרושין ולא מן הצדוקין, אלא מן הצבועין - שעושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס".
ובלשון זמננו, 2,100 שנה אחרי ינאי: אל תנהיגו בחיים הפוליטיים, את דיני הקוזה נוסטרה. כלל ברזל מס' 1 בתורת הפוליטיקה אומר, שמי שיש לו חמאה על הראש, מוטב שלא יילך בשמש. ולליכודניקים יש הרבה חמאה על הראש. הליכוד משתף פעולה עם השמאל לא בהצבעה חד-פעמית, אלא בהתנהלות יומיומית, יד ביד עם השמאל הסוציאליסטי, הנתעב בעיניו מאז ימי 'כן, לשבור!' של ז'בוטינסקי.
הליכוד - הקוזק הנגזל, שאומנותו להתבכיין ברוח אכלו לי שתו לי, הוא זה שהסגיר בממשלה הנוכחית תיקי מפתח כמו משפטים, ביטחון וחוץ, בידי השמאל. אז אם לליכוד מותר לשבת על כידוני תמיכתה של מפלגת הקוקטייל שהשמאל מככב בה (ניסנקורן למשל כינה את נתניהו 'בוגד'), מדוע אסור לסיעת ימין אופוזיציונית להתחבר חד-פעמית לשמאל, לפחות כדי לצאת ידי חובת מחאה נגד הממשלה הרעה הזו? יהיו שיטענו שהפעם, אחרי הבחירות השלישיות, לא הייתה ברירה אלא לְמָשְתֵּ"פּ עם השמאל, כדי לכונן את הממשלה המנופחת הזו ולמנוע בחירות חדשות. זו טענה באמת יפה, אבל שיקרית מעיקרה.
שכן הליכוד, שרוממות 'כן, לשבור!' בגרונו, מעדיף שיתוף פעולה פרמננטי עם השמאל, לאורך כל הדרך. אחרי בחירות מועד א' של 2019, התחנן נתניהו, יעני ימין חזק, בפני בכירי השמאל אבי גבאי, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר, שיצטרפו לממשלתו. הוא היה מוכן להעניק להם כל מה שירצו, כדי שיבואו: חבילת מינויים מיניסטריאליים כיד המלך, ויתור על הבראת הדמוקרטיה הישראלית הנלפתת בידי העליון, ו'כופתאות' בדמות תיקי הביטחון והאוצר. בסופו של דבר היה זה השמאל האידיאולוגי שדחה את חיזוריו הנואשים של נתניהו וחסך מעם ישראל ממשלת שמאל בראשות נתניהו. אז מי פה מתמסר לשמאל?
ואין זו מעידה חד-פעמית, גם לא תוצאה של גזירת גורל דטרמיניסטית. נתניהו, בנו של היסטוריון, אמור לזכור שכבר ב-2009, לפני 11 שנה, הוא חבר לאהוד ברק (שכיום משתוקק לראות את נתניהו חולק תא עם עבריין כלשהו במעשיהו). וכך נהג ב-2013 כשהזמין ראשונה את ציפי לבני לקואליציה שלו (שהגדירה את נתניהו 'זבל' והבטיחה 'להוריד את הזבל'); וגם הזמין את יאיר לפיד (שכיום מכנה אותו 'קרימינל'), וכל זאת במגמה להותיר את הציונות הדתית בחוץ.
אלא שאז זה דווקא התפקשש לו. לפיד, שדרש וקיבל את תיק האוצר, דרש במפתיע שנתניהו יזמין לקואליציה גם את נפתלי בנט. ונתניהו על אפו וחמתו נאלץ להיכנע מול 'ברית האחים' המפתיעה הזו. הלקח של נתניהו לבחירות הבאות, באפריל 2019, היה שעליו לשתות בקשית ענק את קולות הציונות הדתית ולהכפיש בגסות בלתי אנושית לא רק את בנט, אלא גם את אביו ואת הגב' בנט.
הפעם הצליח נתניהו לפורר את הימין. ימינה נשקה לאחוז החסימה מלמטה. משתה השוטים הצליח. אבל זה עלה לנתניהו בהצלחה מסחררת של הציונות הדתית בבחירות הבאות באוקטובר אשתקד, מהן יצאה עם 7 מנדטים. ושוב עשה נתניהו כל מה שרק אפשר להותירה בחוץ, ולבסוף נאנס להעניק את תיק הביטחון לבנט, לאחר שבבורסה הפוליטית פרחו שמועות על האפשרות שבנט יחבור לכחול לבן ויקים עימה ממשלה נטולת נתניהו. הליכוד יכול לצעוק עד מחר שימינה מפוררת את הימין, אבל הציבור לא קונה. עובדה: השבוע צומצם הפער בינה לבין הליכוד, בסקר של פרופ' כמיל פוקס בערוץ 13, לשלושה מנדטים בלבד (24 מול 27, בהתאמה). הציבור, מסתבר, לא קונה את הסחורה הקלוקלת שהליכוד מנסה לשווק.
