הנה בא השלום, לא עם מדינה ערבית אחת, לא שתיים, שלוש מדינות, והתור לחתימה על הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינת היהודים, מדינת ישראל, רק מתארך. בקבוקי שמפניה היו אמורים להיפתח באולפני החדשות, מגישות עם חיוך של שמחה ומגישים עם מבע של אושר אינסופי היו אמורים לפתוח את מהדורות החדשות.
פוליטיקאים מכל גווני הקשת הפוליטית היו מריעים בדקותיים של עמידה זקופה בכנסת ישראל, פוליטיקאים ערבים ישראלים היו מחלקים זרי פרחים לרגל סיום האיבה, ולוחמי השלום לדורותיהם היו כותבים מאמרי תקווה. אנשי ההגות והרוח היו מרכינים ראש בענווה וכותבים שירים על החלום שהתגשם, מתיישבים בחבלי מולדת היו מקיימים עצרת הודיה מרכזית להודות על הנס בו מדינות ערביות כורתות בריתות והסכמי שלום עם היהודים במדינת ישראל מבלי לגרש יהודים מביתם, להרוס ביתם ונחלתם, ולסלקם מערש הולדת האומה ומנחלת אבות.
ראש הממשלה, אדריכל הצונאמי של השלום והתקווה היה מקבל את פרס ישראל על פועלו, פרס נובל ופרס ראשוני מסוגו בעולם, אתאז"א, אם תרצו אין זו אגדה.
הפלשתינים והאירנים, לצד החיזבאלאים והעזתים עם הרשימה המשותפת ושונאי ראש הממשלה עומדים ומשתאים, עסוקים בלזרוע אימה ותבהלה, פחד והיסטריה, מבקשים בכל כוחם ומאודם להמשיך את רטוריקת 'ועידת חרטום' הזכורה לרע אשר התכנסה בבירת סודן בשנת 1967 בה נקבעו שלשת הלאוים הידועים לשמצה שהיו לאורים ותומים של הליגה הערבית עד השבוע: לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל, לא לעריכת מו"מ עם ישראל. זוהי חרטום בירת סודן הכורתת ברית שלום עם מדינת ישראל. כן לשלום עם מדינת ישראל, כן להכרה במדינת ישראל, כן למו"מ עם מדינת ישראל.
אירוע היסטורי זה, בו מדינת אויב עד לשבועות האחרונים אשר השתתפה בחלק ממלחמות ישראל עם האויב הערבי, אשר אפשרה מסדרון חופשי למעבר אמצעי לחימה מתקדמים ביותר ומפרי איזון לאויבי ישראל, מתקבל בלעג, בבוז, בזלזול מופגן על-ידי פרשני טלוויזיה, פוליטיקאים מצומצמי יכולת הבנה באירוע בינלאומי,קיצרי ראות, אנשי הרשימה המשותפת, אנשי הרק לא ביבי, אשר על-אף גודל השעה וגודל האירוע אינם מסוגלים לאזור עוז, לאסוף עצמם ולברך על ההסכמים בלי שמא, אבל, אולי, פן. לא צריך להיות איש ליכוד, איש ימין, ומאוהבי ראש הממשלה כדי לברך על רצף האירועים ההיסטוריים המתהווים לנגד עיננו ומשנים את פני המזרח התיכון והעולם הערבי כולו.
כנגד כל הסיכויים, האזהרות, האיומים, ההפחדות, מצד מובילי דעה, משפיעי דרך, אנשי רוח וקש וגבבה, הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו לשנות את המציאות המקובעת, המציאות בה יש מי שנותנים ויש מי שמקבלים ומקבלים ומקבלים. הפלשתינים שכננו טרם הפנימו שאפשר לעשות שלום בלי תנאים מקדימים, בלי איומים, שלום בלי הרג, דם ומוות, בלי טילים ונהרות דם. אפשר לשבת למו"מ לבחון אפשרויות לטעת תקווה בקרב האזרחים, להציע אופק של טוב. ברוכה הבאה סודן המצטרפת לאמירויות ולבחריין, ברוכים הבאים מנהיגי ערב הנוספים העומדים בתור להצטרף לאירוע התקווה והשלום של מדינת העם היהודי, מדינת ישראל.
