עסקת מטוסי ה"חמקן" - מבחן "אגו" לעיתונאי

עצמאותו של עיתונאי אינה בהכרח מתכון לאובייקטיביות. פרשנים וכותבי מאמרי מערכת בד"כ יבטאו דעה, אולם מקור האמינות שלהם, לעולם ינבע מהצמדות לעובדות, מיכולת אינטלקטואלית סבירה ומאמנות העידכון ללא הטיה מובנית. לפיכך, העיסוק בעיתונאות חדשותית שומה שיתבסס על המאמץ לחשוף את האמת ולהנחיל אותה לקהל הקוראים. מרכיב האגו אצל עיתונאים בכירים הוא בשר מבשרה של תעשיית העיתונות, ובהשאלה מאמרתו האלמותית של הפילוסוף הצרפתי דקארט, "אני חושב, משמע אני קיים", בהקשר הנדון, מתקיים המשפט "אני עיתונאי (בכיר), משמע אני מקור סמכות". ההמולה סביב עסקת מטוסי ה-F-35 מארה"ב לאיחוד האמירויות, וקרב הגרסאות סביבה, מעמידים במבחן סוגיות של אתיקה עיתונאית מזה, ושל אמינות מנהיגים מזה. חומרת הדברים חורגת מעבר לוויכוח סביב אמירת אמת או שקר, מאחר שככל שהפולמוס עולה מדרגה כך עלול להיגרם נזק מהותי לסוגיות הנוגעות לאינטרסים אסטרטגיים של ישראל עד כדי הזרקת סממנים של חוסר אמון ביחסים המתהווים עם מדינות המפרץ. דיווחו של העיתונאי נחום ברנע (ידיעות אחרונות מ-18 אוגוסט 2020) על-פי מקורות אמריקנים ואמירתיים, לפיהם, "מה ששכנע את שליט האמירויות לעשות את המהלך היה סיכום על עסקת נשק בת עשרות מיליארדי דולרים, שכוללת מטוסי F-35, כטב"מים (מטוסים ללא טייס) מהסוג המתקדם ביותר ועוד, שיסופקו לה על-ידי ארצות הברית". עוד דווח כי "לפי אחת ההערכות, השלמת העסקה הייתה אחד התנאים שהציב השייח. "אם אין נשק אין הסכם". לכך ניתנה הסכמה שבשתיקה מצד בנימין נתניהו. יתר על כן, כותרת הידיעה מזכירה במפורש "סעיף סמוי בהסכם" בהקשר זה.

יודעי דבר

העיתונאי הבכיר, כמקור סמכות, עושה פלסתר מהודעת ההכחשה של ראש הממשלה נתניהו ומוליך את קוראי העיתון לשתי תובנות. האחת, ראש הממשלה שיקר באומרו כי השלום עם האמירויות הוא בבחינת "שלום תמורת שלום". השנייה, שר הביטחון ושר החוץ נעקפו ולא עודכנו בדבר עסקת רכש משמעותית זו. משכך, מצב הדברים, נחום ברנע מנחיל את התובנה לפיה אנו עדים לדפוס פעולה שגור אצל ראש הממשלה (דהיינו אמירת שקר), גם בהינתן עסקות רכש אסטרטגיות של מדינות ערביות, העלולות לפגוע ביתרון האיכותי של ישראל. אל ניתמם, נחום ברנע אינו "ניטראלי" והוא רחוק מלהיות גרופי של ראש הממשלה. אין הוא חוסך שבט לשונו, כמעשה של שגרה, כאשר בבנימין נתניהו עסקינן. ראוי אפוא להידרש לשאלה בדבר אובייקטיביות הדיווח בעניין עסקת המטוסים, מקורותיו והפן המניפולטיבי המשולב במסגרתו. בהנחה סבירה, שמקור הדיווח בחוגים המזוהים עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב שאינם חשודים באהדה יתרה לנתניהו, ומסויגים מ'תוכנית המאה' של טראמפ, הרי שהצגתם בדיווח העיתונאי בהסוואה, מייצגת טכניקת פעולה שגורה המנסה לשוות לדיווח נגישות לחוגים בכירים ויודעי דבר. בפועל, מאפשרת גישה זו מרחב פעולה כמעט בלתי מוגבל לטפלול, לגוזמה ולפרשנות מגמתית. העובדה שבדיעבד ברור כי לא היה כל סעיף סמוי בהסכם שבין ישראל לבין האמירויות, אינה עושה רושם על נחום ברנע. הוא בשלו, נתניהו נתן הסכמתו לעסקת המטוסים לאיחוד האמירויות כאתנן, שאם לא כן, לא היה נחתם הסכם השלום. ברנע מתעקש לטעון כי נתניהו שיקר במצח נחושה ומשקר גם היום, ובחסות התגייסות לא מפתיעה של תקשורת המיינסטרים, הוא מוכתר כמעין "אורקל מדלפי" שמוצא פיו הוא בבחינת 'אורים ותומים'; וכאילו מבלי משים, הוא מזריק עוד "דלק" למדורת המחאה נגד ראש הממשלה ("בוגד" כבר אמרנו?), ומגמד את הישגיו של נתניהו במהלכי השלום הדרמטיים באזורנו. אגב-כך, מה שמדאיג לא פחות הוא המשתמע מהודעתו של שר הביטחון בני גנץ, לפיה "לאחר חתימת הסכם השלום עם האמירויות, התגלה לשר הביטחון כי במקביל מתקיים משא-ומתן בין ארה"ב לבין האמירויות, למכירת נשק מתקדם, דבר אשר היה ידוע לגורמים הישראלים שהיו מעורבים במשא-ומתן, אך הוסתר ממערכת הביטחון, שלא הייתה שותפה לו". האמנם הופתעה מערכת הביטחון מעובדת המשא-ומתן בין ארה"ב לבין האמירויות?

תנאי מוקדם

העובדות הגלויות הן כי מאז אמצע העשור, מתנהלים מגעים בין איחוד האמירויות לבין ארה"ב בהקשר לרכש מטוסי 35-F. עניין זה נדון במספר הזדמנויות בין שתי המדינות אך לא הוכרע עד לאחרונה. נעלה מכל ספק כי סטטוס המגעים בין שתי המדינות היה ידוע לאגף המודיעין ולמודיעין חיל-האוויר של צה"ל. ההיתכנות לחתימת עסקת רכש בשלב כזה או אחר נלקחה בחשבון. זאת אף זאת: על-פי ידיעה שפורסמה ברשת הטלוויזיה 24-I מ-5 יולי 2018, חיל-האוויר הישראלי אירח בחשאי בבסיס נבטים, משלחת מאיחוד האמירויות להתרשמות מתפעולם המבצעי של מטוסי ה-35-F של ישראל. על-פי הדיווח, נכחו באירוע גם נציגים אמריקניים רשמיים. האמנם הופתעה מערכת הביטחון? כאמור, ההתעניינות האמירתית במטוסי 35-F נרשמה כבר בשנת 2011, אולם רק לאחרונה, בשלהי הקדנציה הנוכחית של הנשיא דונלד טראמפ, הבשיל המו"מ לכדי סף עסקה. אין ספק כי הסכם השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות שימש מאיץ לסיכום העסקה, והכשיר את הדרך לריכוך העמדה הישראלית בהקשר זה, גם אם לא היה תנאי מוקדם לכך. האגו העיתונאי הופך אפוא בהקשר הנוכחי לחזות הכל, ולעזאזל העובדות. הבון-טון שבהבאשת ריחו של ראש הממשלה מעצם ההתעקשות להציגו כשקרן מועד, נתפס כגימיק קליט אצל יריביו הפוליטיים, שכבר ממילא סיווגו אותו ככזה סביב עסקת הצוללות מגרמניה. בנסיבות של המחאה נגד ראש הממשלה, כל האמצעים כשרים, גם אם משמעות הדבר תקיעת מקלות בגלגלי תהליך השלום ההיסטורי, החדרת ספקות אצל המדינות הערביות הנוספות הבשלות להסכמי נורמליזציה עם ישראל, וכרסום באסטרטגיה המשנה מן היסוד את מיצובה האסטרטגי של מדינת ישראל, בפרט בהתמודדות אל מול האיום הקיומי האירני.