כל הסימנים הגלויים והסמויים המתחוללים לאחרונה בזירה הפוליטית, בתוך ובין המפלגות הקיימות מובילים למסקנה שבמהלך הבחירות הקרובות, יתחוללו מהפכים ומשברים ברוב המפלגות. צפויים פילוגים ופיצולים פנימיים, כולל חיבורים וצירופים חדשים, כתוצאה מהקמת כוחות פוליטים חדשים, שישנו לחלוטין את המפה הפוליטית שתתיצב למאבק בבחירות הקרובות. יתחדשו מאבקים אישיים ישנים וחדשים, עימותים אידאולוגים, ומחלוקות אסטרטגיות וטקטיות בתוך המפלגות. כל התהליכים הללו בסיוע צמוד של פרסומאים ויועצים יגרמו למפץ פוליטי גדול בתוצאות הבחירות.
הנאמנות השבטית הישנה של חברות למפלגה לא תתקיים כמו בעבר. הבוחר החופשי וגם הבוחר המפלגתי אינם יותר כרטיס מגנטי שמגהצים אותו. הבוחרים היחידים שישארו נאמנים למפלגות יהיו הקנאים, שעבורם המפלגה היא סוג של בית מקדש ותורת חיים. קנאים שעבורם האידאולוגיה היא סם חיים. עיצוב דעת הקהל בנושאים מדיניים נקבעת במידה רבה על בסיס ההתנהלות של ארגוני הטרור הפלשתינים, ולא על בסיס "תוכניות השלום" ונאומי המנהיגים.
למצעים מפלגתיים אין יותר שום השפעה על הבוחרים גם אם הם מתפרסמים. להערכתי כמו בעבר הקרוב גם בבחירות הקרובות המפלגות לא יפרסמו מצעים. המשבר הפוליטי המתמשך ללא הכרעה, לאחר שלושה סבבי הבחירות ולאחר הקמת ממשלת האחדות הפריטטית שנכשלה, הוכיח פעם נוספת שאנחנו מצויים בתהליך גובר של התפוררות המערכת הפוליטית המסורתית בדמוקרטיה הקיימת.
תעמולת הבחירות: הבטחות ואשליות של המפלגות
כל המפלגות וכל המועמדים הוותיקים והחדשים, מימין משמאל וממרכז, יחזרו על כל הסיסמאות, ההבטחות והתוכניות הישנות, בעטיפות ואריזות חדשות ומסכות חדשות. כולם יחריזו על ההכרח והצורך ב"דרוש שינוי" מבלי לפרט ולהסביר מהות השינוי. תזכורת: כל נסיונות השינוי של מפלגות העבר שהניפו את סיסמת השינוי נכשלו. ד"ש התאיידה. מפלגת המרכז נעלמה. מפלגת שינוי קרסה. קדימה הגדולה התרסקה. מפלגות הגימלאים, צומת, תל"מ, פלטו שרון, העולם הזה של אורי אבנרי, כולם נעלמו.
- כולם יציפו אותנו בשפע של תוכניות והבטחות לעתיד טוב יותר של "שחר של יום חדש".
- כולם יבטיחו לגבור על מגיפת הקורונה, לחסל את האבטלה, ולהציל את העסקים הקטנים.
- כולם ימחזרו תוכניות שלום וביטחון, צדק ושוויון, כלכלה ומדיניות רווחה.
- כולם ישמיעו נאומי חזון נילהבים לקראת שחר של יום חדש.
- כולם יציעו רפורמות ותוכניות חברתיות, כלכליות ומשפטיות.
- כולם יבטיחו מלחמה לעקירת השחיטות השלטונית והמוניציפלית.
- כולם יאשימו את קודמיהם בשלטון בשחיתויות ובהרס הכלכלה.
- כולם יבטיחו "פוליטיקה חדשה", ערכים ועקרונות, ומנהיגות של מופת ואמת.
ואנחנו האזרחים הבוחרים נמשיך לריב ולהתקוטט בינינו, בשם רעיונות ואידאולוגיות, שהפכו לחול וחול של מריבות האתמול. רבים בתוכינו ימשיכו להיות מכורים לאמונות של הבטחות ותקוות לישועות שהפכו לאשליות וחלפו מהעולם. מה שמתחולל בימים אלה של הפגנות הבלפוריאדה שהפכו לפסטיבל פוליטי ארצי, יצר סוג חדש של אנרכיה דמוקרטית.
כלכלה מול פוליטיקה - סיסמאות מול תוצאות
כאשר הכלכלה מצויה בעימות עם הפוליטיקה, הכלכלה לרוב מנצחת. ממשלות ושרי אוצר אפשר להחליף מיד לאחר תוצאות הבחירות או כתוצאה ממשבר והרכבת ממשלה ללא בחירות. ואולם שינויים כלכליים לא ניתן לשנות לטובה בצמוד לחילופי שרי אוצר וממשלות. שינויים כלכליים מתבצעים רק בתהליכים מתמשכים ולא בקיצורי דרך. הפוליטיקה יוצרת סיסמאות והבטחות. הכלכלה יוצרת עובדות שהפוליטיקאים מימין ומשמאל נאלצים להתפשר איתן ולהפר הבטחות.
אצל רבים בתוכינו קיימת האשליה (כך גם בכל הדמוקרטיות) לפיה החלפת ממשלה ושר אוצר, יכולים להוביל מיידית לשיפור מצבם הכלכלי. אנשים רבים מצביעים בבחירות עבור הבטחות של מפלגות האופוזיציה הקיימות או החדשות, שמשווקות סיסמאות של הבטחות, שתוך זמן קצר מתגלות כאשליות. "באנו לשנות" זו הייתה סיסמה מאוד פופולרית בעבר וכנראה גם בקרוב רבים יאמינו בה שוב ושוב. ואולם תוך זמן קצר לאחר שמפלגת אופוזיציה ניצחה ועלתה לשלטון, באה האכזבה מאלה שבחרו בה. זאת מאחר שמפלגות לא מסוגלות לממש הבטחות של לפני הבחירות. כך היה בעבר כך יהיה גם בעתיד. זה מוכר לכולם מימים אלה. מפלגות כחול לבן ומפלגת העבודה נשבעו לא לשבת בממשלה עם נתניהו. כל המפלגות נאלצות לשנות אמונות והבטחות בתוקף נסיבות משתנות בדמוקרטיות הבנויות על פשרות.
האם הבלפוריאדה תוביל למהפך שלטוני?
האכזבה והמיאוס ממה שמתחולל בפוליטיקה הקיימת, יוצרים את השאיפה לשינוי בבחירות הקרובות. קיימת האפשרות שיקומו התארגנויות פוליטיות חדשות. נשאלת השאלה האם כל סוגי המפגינים תחת הסיסמה היחידה המאחדת אותם "רק לא ביבי", תגבש אותם למפלגה חדשה, למרות השוני ביניהם בנושאים רבים אחרים. למרות שההפגנות נימשכות זמן רב וצוברות תנופה הן לא משיגות את המטרה. רבים מהמפגינים מאמינים שהפגנות הרוב יובילו למהפך שלטוני בנוסח "מהפכת תחריר" בקהיר.
הספורט הלאומי החדש הוא "חפש את האשם". עבור המפגינים יש רק אשם אחד והוא נתניהו.
לדעתם נתניהו אשם בכל וסילוקו הוא הפתרון לכל. רבים מהמפגינים הם מתוסכלים ומאוכזבים
מכשלון ההפגנות, מכשלון בבחירות, מהכשלון למנוע את הקמת ממשלת נתניהו ובני גנץ, מהכשלון בהצבעות אי-האמון בכנסת. עבור רבים מהמפגינים ההשתתפות בהפגנה הוא סוג של תרופת ריפוי מהטראומה הפוליטית והאכזבה האישית. אנשים אלה מתוסכלים ומאוכזבים, המפגש החברתי בהפגנה נוטע בהם תקווה של שותפות גורל פוליטי קולקטיבי משותף.
מה שגיבש את כל סוגי המפגינים בעלי הרקע השונה זו השנאה האובססיבית לנתניהו. הם מצפים לכבוש את "הבסטיליה" של ביתו שלטונו, ובהמשך להובילו "לגיליוטינה", כדי לערוף את ראשו הפוליטי. הבחירות הקרובות עשויות אולי להכריע את המשבר הפוליטי הקשה הנמשך למעלה משנה וחצי. המשבר הרפואי, הכלכלי, החברתי והשלטוני מחייב שלטון יציב של הקמת ממשלה חדשה מתפקדת ויציבה כדי להתמודד עם הבעיות הקשות ביותר בתולדות המדינה, למעט המשברים שהיו והתגברנו עליהם בדם יזע ודמעות, אבל עם סולידריות וערבות הדדית.
