האמירתיים הבינו, הבחריינים הבינו, הסודנים הבינו ונדמה כי גם הקטרים, העומנים, הסעודיים ועוד מדינות ערביות הבינו את מה שהנהגת ערביי ישראל הבינו - זה הזמן לשלום, לפיוס, להידברות, לחיים מתוך כבוד וההערכה, חיים בהם החרב והרובה, הפצצה והשנאה מפנים מקומם לטובת עלה הזית ותקווה.
כאזרח ערבי ישראלי, גאה במדינתו ובסמליה, אני עומד תוהה ולא מאמין איך בחרה ההנהגה הערבית שוב לטמון ראשה באדמה, איך בחרה ההנהגה הערבית שוב להצטרף לציר האנטי ישראלי, ציר השנאה, האיבה. האם טחו עיניהם מראות את מה שכל אזרח רואה? מדינת ישראל מחובקת על-ידי מדינות ערביות, חותמת על הסכמי שלום ונורמליזציה, מחליפה משלחות, מתקדמת לעתיד של שלום, עתיד של תקווה, עתיד חדש, בעוד ההנהגה הערבית ישראלית נשארת באתמול, בשדות הקרב, בשדות השנאה, מחמיצה עוד הזדמנות.
ההנהגה הערבית הישראלית ראויה להישלח למחסן הגרוטאות של ההיסטוריה. הנהגה שלא מחמיצה הזדמנות להיות תקועה בעבר, הנהגה הזורעת איבה ושנאה, פילוג ומדון, הנהגה המשסה, מפרידה, מפלגת ובעיקר מעמיקה את התהום הפעורה בין אזרחי המדינה היהודים והערבים חפצי השילוב והחיבור.
ההנהגה הנוכחית של ערביי ישראל חוששת מהשלום ופועלת להרחקתו, סרבנית שלום המצביעה נגד הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות ערב. זהו, לכאורה, הקו המחבר את ההנהגה הערבית הפוליטית בישראל להנהגה באירן, בטורקיה, בחמאס, בעזה, בחיזבאללה, וברשות הפלשתינית. אלו הם סרבני השלום, קברני התקווה, מחוללי הטרור והאיבה.
בכל פעם שאני מבקש להציג דמות ערבי ישראלי אחר, אוהב מדינתו, גאה בסמליה, שואף ופועל לחיבורים, לשילוב, להשתייכות, מבלי לוותר על הזהות הערבית שלי, אני נתקל באמירה 'אתה המיעוט שאינו מייצג את הכלל, הכלל הם אלו הבוחרים פעם אחר פעם בהנהגה הפוליטית, ' הרשימה המשותפת', הפועלת להעמקת הבדלנות, הפלגנות, השסע והקרע עם מדינת ישראל ואזרחיה.
אני מאמין בהגיונו הבריא של האזרח הערבי חפץ השלום, הכמה להשתלבות, הרוצה להרגיש שייך למדינת ישראל, אלא שהמציאות הפוליטית הכתיבה מציאות מעוותת שבה הפלגים הקיצוניים והפלגים הליברלים הפכו למקשה אחת כדי לצלוח את אחוז החסימה, ההבדלים האידאולוגים היטשטשו באופן גס, דין בל"ד כדין חד"ש.
הדור הצעיר של ערביי ישראל חייב לנער מעליו את האבק בו כוסה על-ידי ההנהגה הערבית בישראל, להתעורר, להשמיע את קול התקווה, וההשתלבות. זה הזמן להתחיל בחריש עמוק באוכלוסייה הערבית בישראל, חריש אשר נזרע בתלמיו את זרעי התקווה והפיוס, נשקה אותו במים טובים, נגדל פרי אשר יאפיל על עצי הסרק, עצי הפירות הבאושים שמצמיחה ההנהגה הערבית הנוכחית. חייבים להצמיח תקווה ולעקור את יער השנאה. אסור לנו כאזרחי המדינה לעמוד שכם אל שכם לצד שונאיה החולמים על השמדתה, וחורבנה. אירן וחיזבאללה, חמאס והג'יהאד הם מבקשי רעתנו, אל יהי חלקנו עימם. עכשיו הזמן להתנער מההנהגה סרבנית השלום.