לפני 11 שנים התמוטטתי במכון הכושר "גאראז'". מדריכי הספורט החזירו אותי לחיים. הובהלתי אל הקרדיולוג הפרופסור סמי ויסקין ב"איכילוב". התנהל ויכוח בין הרופאים אם ראוי לשתול בגופי קוצב-לב עם די-פיברילטור (מכשיר המעניק מכת חשמל ללב שנדם ומציל חיים). בחרתי בגרסת ויסקין שיש לשתול די פיברילטור. מאז אני מספר כי הציל את חיי. הוא הכחיש.
אתמול שוב התמוטטתי, ובתי קרן הסיעה אותי אל הפרופסור ויסקין. הוא בחן את הרישומים בקוצב הלב ובדי פיברילטור כדי לברר מה אירע. אז פנה אליי:
"אתה אומר כבר 11 שנים שהצלתי אותך"?
"כן".
"זה לא נכון. אבל היום אתה יכול לומר שהצלתי אותך".
"איך"?
"הדי-פיברילטור פעל כראוי והוציא אותך מדום לב".
מיד נודע הדבר ברבים, והיו שלא הצטערו. שכן נאלצתי להודיע על הפסקה בכתיבת פוסטים אלה ובראיון היומי שלי בערוץ הפייסבוק של אורלי וגיא. אמיר השכל מתנועת המחאה נגד ביבי לא ידע מה אירע לי והציע כי אשא דברים ביום הששי בהפגנה הנקראת "קבלת שבת" בכיכר בלפור בירושלים בין השעות 12:00 ל-14:00. לא יכולתי להשיב לו בחיוב מבית החולים.
אמש צינתר את לבי הפרופסור עמיר הלקין והגיע למסקנה כי אין תועלת בהשתלת "סטנט" בעורקיי. זו הייתה גם דעת עמיתו ויסקין. למחרת הם בחנו את עצמם בהעלותם אותי למבחן אק"ג במאמץ. ויסקין שילח אותי הביתה בידיים ריקות.
מתי בפעם הבאה?
"אולי בעוד 11 שנים", אמרו הן ויסקין והן הלקין בנפרד.
"ואולי בעוד 11 ימים"? כך אני. הם משכו בכתפם.
כך או כך צריך להמשיך. הפוסט הנוכחי הוא הוכחה שדבר לא נעצר. מחר ב-09:15 אראיין באתר של אורלי וגיא בפייסבוק הנקרא "אנחנו מהבית". גם הבטחתי להשכל להגיע ביום ששי ל"קבלת השבת" שתוקדש ליצחק רבין במלאת 25 שנים להירצחו.
חובה להמשיך במאבק בלב שלם ובמלוא העוצמה גם כאשר הלב חולה. כמאמרו של רבי מנחם מנדל מקוצק: "אין דבר יותר שלם מלב שבור".
