שמעו סיפור מדהים. אלמלא התפרסם בעיתון היוקרתי ניו-יורק טיימס, היה נתפס כבדיה דמיונית, פייק ניוז: כשהגיעה עת בחירות לעיירה הרוסית פובאליחינו, השוכנת כ-500 ק"מ ממזרח למוסקבה, לא נמצא בה אפילו מתחרה אחד על ראשות העיר, לראש העיר המכהן ניקולאי לוקטב. ראש העיר נכנס לפאניקה: הייתכן שהוא ייבחר ללא מראית עין של התמודדות, מרוץ, בחירות, קלפי? ברוב ייאושו, ולאחר שפנה למועמדים פוטנציאליים בתחינה שיתמודדו מולו, כולל חבר מועצת העיר הקומוניסט שהתמודד מולו בעבר והפסיד, הציע כבוד ראש העיר לעובדת הניקיון בבית העירייה, גברת מרינה אודגודסאיה, להתמודד מולו. והיא, למרבה הפלא, הסכימה.
לכולם היה ברור שראש העיר המנוסה לוקח את הבחירות בהליכה. ואולי משום כך, רבים שהבינו שהמשחק מכור וש'זה לא כוחות'; ואחרים, כמו נהג המשאית ולדימיר יילצוב (62), הצביעו לטובתה משום שהוא 'ריחם עליה' שלא תצא בבושת פנים מהמרוץ. ואחרים פשוט העדיפו את הגברת, רק מפני שהיא צעירה בלונדית, מצודדת. כשהחלה ועדת הקלפי לפתוח את הקלפיות, החל ראש העיר להחוויר, להאדים ולהצהיב. הלא ייאמן קרם עור וגידים. בניגוד לכל תחזיות הסוקרים ומעצבי דעת הקהל בפובאליחינו, ניצחה הגברת אודגודסאיה. 'גברת ניקיון' התיישבה ברוב חשיבות על כסאו של ראש העיר הבטוח בעצמו, אשר הלך הביתה אבל וחפוי ראש.
הסיפור האמיתי, הלא ייאמן, שפירסם הניו-יורק טיימס, ודווקא בלא כל קשר לבחירות לנשיאות ארה"ב, שיוכרעו ביום ג' הקרוב, חייב ללמד את כל המתמודדים בעולם, לרבות בארה"ב הרחוקה ובישראל שמעברו המזרחי של האוקיינוס, שבפוליטיקה כמו בכדורגל, שום דבר לא גמור עד שזה לא גמור. מה שקרה בפובאליחינו, עלול לקרות ביום ג' הקרוב בארה"ב. אפילו בדמוקרטיה הרוסית, שהיא לעיתים מפוברקת, הכל יכול לקרות; ואם שם זה קרה, קל וחומר שזה אפשרי בוושינגטון ובירושלים.
בארה"ב, למרבה ההפתעה, סבורים רבים כי הבחירות כבר הוכרעו - לטובת ביידן. שטראמפ, הנשיא היחיד שנכדיו יהודים כשרים, הוא הברווז הצולע במרוץ הזה. אשת התקשורת סיוון רהב-מאיר, ששהתה בארה"ב כשנה עם בעלה ידידיה בשליחות חינוכית, סיפרה כי מעולם לא פגשה אדם שיודה בגלוי שהוא תומך בטראמפ. אפילו היהודים האורתודוקסים, אוהדי ישראל, לא מוכנים להודות בכך, גם בשיחת אחד על אחד. ואם זה המצב, לְמה כבר אפשר לצפות מן הליברלים, הליברטריאנים, השמאלנים, הסוציאליסטים והשחורים? כולם ביידן. מי נשאר לצידו של טראמפ? האורתודוקסים היהודים, הנוצרים האוונגליסטים והלבנים.
ועוד מספרת סיוון רהב-מאיר, שבעוד שמרבית יהודי ישראל, מסיבות מובנות, תומכים בטראמפ, תומכים מרבית היהודים האמריקנים בביידן. "יש בישראל שאננות, אדישות וביטחון מופרז", הזהירה בטורה בידיעות אחרונות, "שטראמפ ינצח. איזו תמימות שכזו שלפיה החבר מהבית הלבן שהחלים מקורונה, הוא קוסם".
בכוח הזרוע
לאמריקנים יש סיבות טובות לתעב את טראמפ. בעיקר אם הם קוראים את המהדורה האנגלית האינטרנטית של עיתון הארץ. זה פשוט לא יאומן עד כמה הארץ והשמאל הישראלי משעבדים עצמם לטובת ביידן. השבוע טען הארץ שטראמפ הוולגרי פשוט מתענג על שבירת נורמות ויצירת כאוס שלטוני, במאמציו להיאחז בשלטון בכל מחיר, לרבות איומיו שלא להכיר בתוצאות ההצבעה, אם יובס, עד כדי נטילת השלטון בכוח הנשק והזרוע. "הבחירות מביאות להתנגשות חזיתית בין שני היסודות המהותיים ביותר בארה"ב: דמוקרטיה ועליונות לבנה", הבהיר העיתון לקוראיו האמריקנים, על-מנת שיבינו היטב שמצופה מהם להניח את הז'טונים על המועמד 'הנכון', קרי ביידן.
רוב הישראלים תומכים בהתלהבות בנשיא הכי פרו ישראלי בקרב 45 נשיאי ארה"ב, מאז ימי ג'ורג' וושינגטון. אסור לנו להיות כפויי טובה כלפיו. נכון שיש לאיש 'הוולגרי' הזה חסרונות לא קטנים, ופה גדול מדי, והיבריס שמגיע עד השמים, ושהוא אינו דיפלומט מהוקצע, לפעמים עד כדי מבוכה, אבל בל נשכח שהחבילה הזו ששמה טראמפ כוללת גם את הנחייתו לשגרירת ארה"ב באו"ם להגן על חיילי צה"ל מפני רדיפה של ביה"ד הבינ"ל בהאג לפשעי מלחמה. חיילי צה"ל, חברים, הם הבנים והבנות שלנו, ולא מעט מדינות בעולם הנוצרי האנטישמי היו שמחות להושיבם בכלא.
טראמפ הוא האיש שביטל את התמיכה הכספית האמריקנית ברש"פ, לאחר שנוכח כי הכסף האמריקני מגיע לכיסים פרטיים ו/או למטרות עויינות; והוא נהג כך גם כלפי אונרא הפרו פלשתינית, שהפכה את הפליטות הפלשתינית למשלוח יד נצחי שמפרנס את בעליו ואת צאצאיו לדורות. הוא האיש שהורה למחוק מכל המסמכים האמריקנים את המונח שטחים כבושים ולהמירו במונח הנכון - יהודה ושומרון. וגם הכיר בחצי מיליון הישראלים היושבים שם, כבעלי הבית האמיתיים בארצם. וגם העניק הכרה חוזרת לריבונות ישראל בגולן, עד כדי השתתפותו במשימת הקמת יישוב חדש על שמו בגולן.
טראמפ נלחם ב-BDS המאוס, והפך את החרם על ישראל לפשע פדרלי. הוא ביטל את הסיוע לכל אוניברסיטה שנוקטת בחרם נגד ישראל. טראמפ לא רק הבטיח, כקודמיו, להעביר את השגרירות לירושלים, אלא גם ביצע זאת, ושכנע מדינות נוספות כמו גואטמלה, ברזיל והונדורס, להכיר בירושלים כבירת ישראל. ואגב, הוא גם ביטל את הצורך בוויזה של ישראלים בכניסתם לארה"ב. רוצים עוד? הוא האיש שהטיל סנקציות מכאיבות על אירן, וגם על סודן, שהוסללה בעטיין להכיר בישראל ולחתום על הסכם רשמי עימה. הוא קרע לגזרים את ההסכם הכושל שחתם אובמה עם אירן, שאיפשר להם לפתח פצצה גרעינית תוך עשור. וכמובן הביא לנו את הסכמי השלום המפתיעים לטובה עם האמירויות ועם בחריין.
ואף על-פי כן, ישראלים ויהודים אמריקנים לא מעטים מתעבים אותו לאין שיעור. כך למשל כתב לי בפייסבוק ידיד שהוא שמאלן רדיקלי, פרופסור באוניברסיטה: "הרי לאיש המחליא הזה אין עצם ערכית אחת בגופו". נו, נו. וכי זה מה שמעניין אותנו??? הרי מלכתחילה צריך להיות ברור, שעלינו לתמוך, מתוך הכרת הטוב, דווקא במי שהאירנים והפלשתינים מייחלים לנפילתו. ובלבד שלא נתגעגע חלילה לימים הנוראים של ברק אובמה.
