הצבעה בשיטת "הצבע וסע". מועמדים המוכרים את עצמם דרך זום. פעילים במסיכות וכפפות הנוקשים על דלתות ושומרים על מרחק של שני מטרים. הקורונה משפיעה על הבחירות בארה"ב כמעט בכל מובן: הנושא המרכזי במערכה על הבית הלבן, שינוי מהותי בדרכי ההתמודדות, סיבוך בהצבעה – ושיא בהדבקה לקראת יום הבחירות.
"כל מה שחסר לנו הוא שינחת אסטרואיד ועליו זומבים זוללי בשר, והשנה שלנו תהיה מושלמת", מתבדח פול לוקס, הממונה על הבחירות במחוז אוקלוסה שבפלורידה. הוא עצמו חלה בקורונה ומנסה לנהל מביתו את כל המערכת של המחוז בן 210,000 התושבים, בעוד משרדו נסגר לניקוי יסודי וכמה מעובדיו חלו אף הם.
השילוב של הבחירות והמגיפה מכניס את הקמפיינים ואת ההצבעה מרחוק ללחצים אדירים, המגיעים לשיאם בדיוק באותו רגע – מסביר ניו-יורק טיימס. המועמדים בכל ארה"ב מנהלים מאמץ של הרגע האחרון, תוך שהם מתמודדים עם שאלות חסרות תקדים, כמו למשל: האם הבוחרים יחבבו אותי יותר דווקא אם אשמור מרחק? בוחרים שתמיד הגיעו לקלפיות, מצביעים כעת בדואר לראשונה בחייהם. חלק ממאות אלפי העובדים ביום הבוחרים מתלבטים איזה ציוד מגן ללבוש; חלקם כבר חלו ועמיתיהם נאלצו להיכנס לבידוד.
כאשר החלה שנת הבחירות בחודש ינואר, מעטים בכלל שמעו על הקורונה. אך כאשר התכנסו תושבי אייווה לבחור את מועמדיהם לנשיאות בתחילת פברואר, הנגיף כבר התפשט בארה"ב. באותה עת נדמה היה שהוא פוגע בעיקר בערים הנוטות לדמוקרטים ובפרברים בחוף המזרחי ובחוף המערבי. כעת, כידוע, ארה"ב כולה נגועה, ומספר המקרים במחוזות המפתח בהם ניצח דונלד טראמפ ב-2016 נמצא בעלייה. הנגיף מאיים על עצם המסורת הפוליטית האמריקנית, קובע הטיימס.
כאשר היכתה הקורונה לראשונה, התמודדו הקמפיינים עם השאלה כיצד אפשר בכלל להמשיך ולפעול. הרכיבים הפיזיים של מסעי בחירות – לחיצות ידיים, חיבוקים, נשיקות לתינוקות והצטופפות לצילומים – נעלמו, במיוחד בצד הדמוקרטי. איסוף תרומות בבתים התחלף במפגשי זום. אולמות ספורט ששימשו לעצרות בחירות הפכו לאתרי בדיקות קורונה. עשרות מועמדים, מטראמפ ומטה, נדבקו ונאלצו להשעות לפחות זמנית את הקמפיינים שכן הצליחו לנהל.
הדוגמאות רבות. מייק קלי, חבר קונגרס רפובליקני מפנסילבניה, נהג ללכת מדי שנה למצעדים וירידים; השנה הוא חלה באביב והירידים בוטלו בקיץ. הוא ניסה להשתמש בזום כתחליף, אבל זה ממש לא זה. ג'ונתן יקובובסקי, מנהל המפלגה הרפובליקנית במחוז ווד שבמדינת אוהיו, עטה מסיכה בביקוריו במאות בתים בשלושת החודשים האחרונים. מוניקה ספרקס, דמוקרטית ממחוז קנט במישיגן, הגדילה את השלטים שלה והוסיפה עליהם את תמונתה; "אני צריכה שיראו אותי ואת החיוך שלי", היא מסבירה.
הבעיה כעת נוגעת גם למתנדבים העובדים בקלפיות, שהם בדרך כלל מבוגרים יותר וחשופים יותר לסכנות הנגיף, וכעת מתלבטים האם למלא את מה שהם רואים כחובתם האזרחית. מי שמחליט בחיוב, מגלה שהכללים השתנו: אין יותר לחלוק חטיפים זה עם זה, יש מסיכות ומחטאי ידיים. צ'רלי ג'ונס, דור שלישי לנשים שחורות המתנדבות בקלפיות באוהיו, אומרת שחשוב שהמצביעים יראו אנשים כמותם. אבל ההחלטה להתנדב גם הפעם, במדינה בה מספר המקרים מזנק, לא הייתה קלה במיוחד לנוכח מחלות הרקע של אימה ושל בעלה. היא הייתה רוצה שהקלפיות ייסגרו בכלל ושכל ההצבעה תהיה מרחוק.
לגלוריה ויליס, מורה בגמלאות בת 72 מפלורידה, הייתה מסורת ביום הבחירות: להשכים קום, לארוז שני כריכים ולהתייצב בשעה שש בבוקר במרכז הקהילתי המקומי, שם קידמה בברכה את המצביעים ובדקה את רשיונות הנהיגה שלהם. אבל כאשר קיבלה השנה את שיחת הטלפון, היא חשבה על חמשת מכריה שמתו מהקורונה ודי היה בכך כדי שתשיב בשלילה.
ומה עם הבוחרים? בעיירה ווסאו שבמדינת ויסקונסין הופעל לראשונה מתחם "הצבע וסע". בתי חולים במחוז מרתון שבאותה מדינה מונעים ביקורים בשל הקורונה, אך מאפשרים אותם כדי שניתן יהיה לשמש כעדים להצבעה בדואר של חולים המרותקים למיטותיהם. שלטונות טנסי הודיעו שיאפשרו להקים מתחמי הצבעה נפרדים לחולי קורונה או למי שחייבים בבידוד. ומי שיבוא לקלפי בשבוע הבא, יגלה מחזה בלתי מוכר: עובדים במסיכות, קווי ריחוק חברתי על הרצפה ובקבוקים של חומרי חיטוי בכל פינה.
שאלה פתוחה היא האם הקורונה תשפיע גם על אופן ההצבעה, מציין הטיימס. כאמור, המגיפה התפשטה תחילה במעוזים דמוקרטיים בערים, אך המצב כיום שונה לגמרי. בשלהי האביב ובחודשי הקיץ הגיע הנגיף לעיירות ולמחוזות כפריים, מעוזים רפובליקניים. בחודש מארס רק 20% מהחולים היו במחוזות המזוהים עם הרפובליקנים; כיום השיעור הוא 56%. רוב השינוי הזה התחולל במחוזות המהווים את בסיסו האיתן ביותר של טראמפ. בצפון קרוליינה היה מספר החולים זהה במחוזות דמוקרטיים ורפובליקניים לאורך הקיץ, אך כעת למעלה מ-60% הם במחוזות התומכים בטראמפ. בוויסקונסין מדובר ב-75% מן החולים וב-80% מן המתים במחוזות כאלה.
סנדי רוברטסון, ראש העירייה הרפובליקני של רוקי מאונטן בצפון קרוליינה, אומר שהוא שונא את האופי הפלגני של הדיון, אשר נעשים נסיונות להטיל את האשמה הפוליטית בהתפשטות הנגיף. "אני לא יודע אם יכולנו לטפל בזה טוב יותר", הוא אומר על טראמפ. "כל האירוע גורם לאנשים רבים להרגיש שהם פחות בשליטה. יש תחושה של חוסר אונים, יש לזה השפעה ואנחנו נראה את זה בזירה הפוליטית".
