עוד לפני שהוכרז נצחונו של ג'ו ביידן, החלו אנשיו בהכנות לממשלו – במפגשי זום, בשיחות ועידה ומדי פעם גם בפגישות (במרחק בטוח) בוושינגטון ובעירו וולמינגטון. מבחינת העובדים הרבים של צוות המעבר, בראשותו של טד קאופמן, ארבעת הימים שבין הבחירות לבין הניצחון בפנסילבניה יכלו להתרחש ביקום מקביל. הם נותרו ממוקדים ביצירת ממשלה שבדרך, מתכננים איוש של משרות מפתח ומגבשים אסטרטגיות למימוש התוכניות השאפתניות של ביידן.
השינוי הגדול מאז יום הבחירות – מציין ניוזוויק בכתבה נרחבת על 100 הימים הראשונים של ממשל ביידן – הוא ההכרה בכך שקרוב לוודאי שהסנאט יישאר בשליטת הרפובליקנים. "עברנו מציפייה ל-100 ימים ראשונים דמויי פרנקלין דלאנו רוזוולט לשש השנים האחרונות של ברק אובמה", אמר לשבועון אחד מאנשי הצוות. "ידענו שזה אפשרי ואפילו צפוי, אבל יותר כיף להתכונן למשול לצד קונגרס ידידותי". המשימה קשה עוד יותר בגלל הקורונה; "זה כל מה שאנחנו מדברים עליו", אומר האיש. "כולנו חולמים בגדול, אבל לא בטוחים כמה מזה באמת יקרה".
נכון לעכשיו, התשובה המתוכננת היא גל של צווים נשיאותיים שיבטלו צווים קודמים של דונלד טראמפ. לצד זאת, יאוישו המשרות בקבינט ומשרות בכירות אחרות בידי מי שיוכלו להגשים את תוכניותיו של ביידן, והממשל ינצל את נסיונו הארוך של הנשיא החדש בתחום החקיקה ואת הידידותיות הטבעית שלו במטרה להגיע להסכמות עם מנהיג הרוב, מיץ' מקונל, לפחות בשורה מצומצמת של נושאים.
תום דאשל, לשעבר מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט וידיד ותיק של ביידן, סבור שארבעה נושאים יעמדו בראש סדר היום של הממשל החדש. הראשון הוא כמובן הקורונה; על ביידן להתמודד עם המגיפה הקשה ביותר מזה 100 שנה. השני הוא הכלכלה, וכאן יתבסס ביידן על נסיונו משנת 2009 בטיפול במשבר הפיננסי בממשל אובמה. השלישי הוא שינויי האקלים, וביידן צפוי להחזיר מיד את ארה"ב להסכם פריז. והרביעי הוא היחסים הבינלאומיים: שיקום מעמדה של ארה"ב ויחסיה עם בעלות בריתה.
הכל מסכימים שבראש סדר היום החקיקתי עומד חבילת סיוע נוספת בשל הקורונה: סיוע לעסקים קטנים, עוד תשלומים ישירים לציבור ומימון למדינות ולרשויות המקומיות. יש אפשרות שהסיוע יאושר כבר בידי הקונגרס היוצא, אך טראמפ אותת שייתכן שלא יהיה מוכן לחתום עליו. לפיכך, המשימה הכבדה מונחת לפתחם של ביידן ומקונל.
הסיכוי של הדמוקרטים לחולל מהפך בסנאט – אם ינצחו בשני סבבי ההכרעה בג'ורג'יה – נראה לרבים קלוש כמו הסיכוי של טראמפ לשנות את התוצאות. אם זה בכל זאת יקרה, הסנאט יהיה בשוויון 50 והקול המכריע יהיה של סגנית הנשיא, קאמלה האריס. הרבה יותר סביר הסיכוי שהרפובליקנים ומקונל ימשיכו לשלוט בו, גם אם ברוב דחוק – שעלול להספיק כדי למחוק את כל סדר היום של ביידן. הוא רץ על תוכנית שכללה העלאת מס על העשירים והחברות; הרחבת ביטוח הבריאות הציבורי; העלאת שכר המינימום הפדרלי ל-15 דולר לשעה; הוצאת מיליארדי דולרים על יוזמות ידידותיות לסביבה; ופתרון הבעיה של 11 מיליון מהגרים בלתי חוקיים. כעת, סבור ניוזוויק, הוא ייאלץ להסתפק בחבילת סיוע לקורונה, ואולי מיזמי תשתיות שייצרו מקומות עבודה.
"מקונל קנה את עולמו בכך שהתנגד במשך שמונה שנים לאובמה וביידן ולא שילם על כך מחיר כלשהו בקלפי, כך שברור שהוא ורפובליקנים אחרים סבורים שהפרעה לנשיא משתלמת להם. הם יאמצו כעת את אותה גישה", סבור סקוט מולהאוזר, שהיה סגן ראש הסגל של ביידן בממשל אובמה.
זו הדעה המקובלת, אך יש עוד אפשרות: ביידן ומקונל יסתמכו על יחסיהם האישיים הארוכים כדי להגיע לעסקות. השניים בני אותו גיל (הפרש של בדיוק תשעה חודשים ביניהם), כיהנו יחדיו בסנאט קרוב ל-25 שנה ומקונל היה הרפובליקני היחיד בהלוויתו של בו ביידן ב-2015. רוחיט קומאר, שהיה ראש הסגל של מקונל בזמן ממשל אובמה, אומר שהחיבה בין השניים היא אמיתית וכבר הניבה תוצאות. היו אלו ביידן ומקונל שהשיגו הסכמות בנוגע לקיצוצי מס, החוב הממשלתי ותוכנית חירום לטיפול בגרעון. "הם חלוקים בהרבה דברים, אך מכבדים זה את זה ויש ביניהם אמון הדדי", אומר קומאר.
תומכיו של ביידן מקווים ללחץ ציבורי על סנאטורים רפובליקנים פגיעים העומדים לבחירה מחדש ב-2022. משמעות הרוב המצומק שלהם – לכל היותר שני מושבים – היא שהם אינם יכולים להסתכן בתבוסה של ריצ'רד באר, רון ג'ונסון או ליסה מורקובסקי. ג'ף טימר, פעיל רפובליקני המתנגד לטראמפ, סבור, כי יהיה רצון טוב מצד מספיק סנאטורים כדי לאפשר לממשל לפעול, במיוחד כדי שביידן לא יצטרך להסתמך על אנשי שמאל קיצוני כמו הסנאטור ברני סנדרס.
