ג'ו ביידן ניהל קמפיין של מצע ליברלי מהפכני, קרא לשינוי מוסדי בסיסי ולהשקיע 7 טריליון דולר בכלכלה האמריקנית. אבל לנצחונו האישי המוחלט – הפרש של 5 מיליון קולות, 232 אלקטורים ומהפך בחמש מדינות – לא התלוו התוצאות שיאפשרו לו להגשים את מדיניותו. האמריקנים דחו הן את דונלד טראמפ והן את הרעיון של שליטה דמוקרטית, ובכך חייבו את ביידן לחשב מחדש את מסלולו ואפשרויותיו, כותב וושינגטון פוסט.
תומכיו של ביידן אומרים, שאין למחוק לחלוטין את המצע שלו, שכן הוא יוכל לשלוט באמצעות צווים נשיאותיים, כמו טראמפ וברק אובמה. שני מירוצים בג'ורג'יה בתחילת ינואר יכריעו האם הרפובליקנים ימשיכו לשלוט בסנאט, או שהדמוקרטים יגיעו לתיקו אותו תשבור סגנית הנשיא, קאמלה האריס. ניצחון רפובליקני יציב את מיץ' מקונל בראש הרוב מול רבות מהתוכניות שבראש סדר היום של ביידן: ביטוח בריאות, רפורמה בהגירה, ביטול קיצוצי המס של טראמפ לעשירים וצעדים לחיסול פליטת גזי החממה. ואילו הצטמקות הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים (ל-16 בלבד, הקטן ביותר שלהם מאז 1945) מלמדת על אפשרות של מהפך רפובליקני ב-2022, שימעיט עוד יותר את יכולתו של ביידן להעביר חקיקה.
התוצאה היא מבחן הן למתינות ולפשרות שאפיינו את ביידן, והן למפלגה הדמוקרטית המפולגת מבחינה אידיאולוגית. הוא יצטרך להחליט האם להתמודד עם האגף הליברלי הקולני במפלגתו, או איכשהו לאחד אותה מול הרפובליקנים. תסבוכת נוספת היא טראמפ, העשוי להתמודד ב-2024 ולכל הפחות יכול לצאת מול ביידן בגיבוי עשרות המיליונים שתמכו בו.
הדמוקרטים מקווים לשנות בשנתיים הקרובות את הלך הרוח הפוליטי באמצעות מהלך להכלת הקורונה, הפצת חיסון והכשרת הקרקע לזינוק כלכלי לפני בחירות האמצע. ואילו הרפובליקנים ינסו לטרפד כל הצלחה של ביידן, מתוך תחושה שהשליטה בשני בתי הקונגרס נמצאת בהישג ידיהם. השאלה תהיה האם מקונל יסבור שהגעה להסכמים עם הדמוקרטים תסייע לסיעה ב-2022 או שעדיף לה להימנע מכך.
בדרך כלל רואים הדמוקרטים את מקונל כאדם קר ומחושב, שמטרתו המרכזית היא שימור הרוב הרפובליקני. בזכרונותיו המתפרסמים השבוע כותב אובמה על "חוסר הבושה" של מקונל בשאיפתו לכוח. הוא משחזר סיפור מפיו של ביידן, שניסה פעם לשכנע את מקונל בהגיונה של חקיקה שהוא חסם. מקונל הרים את ידו מול ביידן כמו שוטר תנועה ואמר: "בטח נדמה לך בטעות שאכפת לי". אין זה אומר שהשניים לא יוכלו לעשות עסקים, מדגיש הפוסט. מקונל הביע עניין בחבילת סיוע כלכלית למי שנפגעו מהקורונה. מדינתו קנטקי נקלעה בשבוע שעבר לתוהו ובוהו, כאשר גשר מרכזי המקשר אותה עם אוהיו נסגר בשל דליקה; הגשר נמצא מזה שנים ברשימה להחלפה בכל הסכם פוליטי על השקעה בתשתיות.
תוכניותיו של ביידן במהלך הקמפיין היו מקיפות ושאפתניות. הוא אימץ כמה מהצעותיה של הסנאטורית אליזבת וורן, כולל מחיקת חובות סטודנטים בסך 10,000 דולר לפחות והעלאת תשלומי הביטוח הלאומי ב-200 דולר לחודש. הוא הבטיח לבטל ביום הראשון את קיצוצי המס של טראמפ, להציע אפשרות לרכישת ביטוח בריאות ממלכתי ולהשקיע 2 טריליון דולר בשינויי האקלים.
רעיונות כאלו נראים כעת בלתי אפשריים להשגה, כאשר אסטרטגים משתי המפלגות חוששים שטראמפ ואנשיו יאיימו להעניש ב-2022 מחוקקים רפובליקנים שישתפו פעולה עם הדמוקרטים. אפילו אם יהיה לו רוב בסנאט, ביידן יהיה חייב להבטיח שכל 50 הדמוקרטים יצביעו איתו, ובמקרים מסוימים – לגייס עשרה רפובליקנים למנוע פיליבסטר.
הליברלים בשני בתי הקונגרס צפויים להמשיך ולדחוף יוזמות חקיקה שביידן אימץ בקמפיין שלו, אך עלולים לפלג את הדמוקרטים, כולל הרחבת ביטוח הבריאות הממלכתי ומימון ל"ניו דיל הירוק" – סיוע ממשלתי לענפים נטולי פחמן. תוכניות כאלו יקוממו את המתונים במפלגה, שבחירתם מחדש בעוד שנתיים היא הדרך היחידה לשימור הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים. חלק מהם נבחרו לאחר שהבטיחו לפעול בצורה עצמאית מן המפלגה הדמוקרטית, וצפויים לפעול כך בחלק מן המקרים.
הרפובליקנים מצידם כבר משדרים שיחזרו על המצב שעבר בקלפיות השנה, כולל התמקדות ניכרת על כוכבים ליברליים בולטים כמו חברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, כמי שמאיימים על אורח החיים האמריקני. מסרים כאלו היו קטלניים למועמדים דמוקרטיים לפני שבועיים, כולל במחוזות בחירה בהם ביידן ניצח.
כאשר הם ניצבים בפני תסבוכות שכאלו, הדמוקרטים כרגע מנחמים את עצמם באמונתם בעבר הייחודי של ביידן ובדמות הציבורית שלו, ככאלו שיוכלו לגשר על חילוקי דעות עמוקים, גם אם אינו נהנה מן ההתלהבות שסבבה את נצחונו של אובמה ב-2008. לביידן יש הזדמנות לעצב מחדש בדמותו את המפלגה הדמוקרטית, אם כי לא ברור כמה זמן היא תישאר פתוחה. כפי שאומר חבר בית הנבחרים הדמוקרטי טים ריאן: "אם תשאלו עשרה אנשים במה מאמינה המפלגה הדמוקרטית, תקבלו עשר תשובות שונות".
