בריאות נפשית - פרויד, אבי הפסיכולוגיה, היה רופא גאון, שגילה את מימד הנפש. אולם בהיותו רופא, הוא התייחס גם לבריאות נפשית, כפונקציה של תפקוד - למשל אם הילד הגיע לביה"ס, ההורה מתפקד בעבודה, אז הכל בסדר. לעומתו, אדלר תלמידו, בהסתכלות הוליסטית, קושר בריאות נפשית לחוויה של שמחת חיים: "אם יש שמחת חיים לא צריך כלום, ואם אין לך שמחת חיים - לא יעזור כלום". בימי קורונה, בהם מאתגר יותר לשמר את שמחת החיים, אנו מקדמים מבית פ.ד.ה יעוץ והדרכה, את הראשונה מבין 3 כתבות בסדרה - של כלים לחיסון נפשי כנגד הקורונה. שלושת הכתבות יעסקו בארגז כלים אדלרייני לחוסן נפשי:
1.
כוח המוח - המאפשר לקדם שינוי חיובי, גם במצבים של שינוי שלילי, שאינם בשליטתנו.
2.
כוח האהבה - יחסים כמפתח לחוסן נפשי ויצירתיות.
3.
כוח הרוחניות - האדם מחפש משמעות.
כוח המוח: אדלר, בניגוד לפרויד, התייחס לאדם כיצור תבוני, וטען כי מה שמניע אותנו אינם הדחפים, אלה המחשבות והפירושים שאנו מעניקים למצב. במצבים של שינוי שלילי כפוי, רובנו פחות מודעים לתהליכי המחשבה שמנהלים אותנו מבפנים, ותולים את כל החוויה שלנו, במה שקרה לנו. בעוד שאדלר גילה, שזה קשור יותר ל-
איך שאנו מפרשים את המצב. זהו גם המפתח להתמודדות עם הקושי, או כפי שמכנה זאת אדלר, אחד משלושת הערוצים לחוסן אישי: היכולת של אדם לקחת אחריות על תהליכי החשיבה שלו שמיצרים את החוויה שמושלכת על החיים/האנשים. להיות בחוויה של מיקוד שליטה פנימי, גם במצבים שאינם תמיד בשליטתנו, מאפשרת את נקודת המפנה.
או כפי שהגדיל לתאר זאת הבעש"ט: "אם אתה נמצא היכן שמחשבותיך נמצאות, דאג שמחשבותיך יהיו במקום בו אתה רוצה להיות".
המחשה: כששואלים אדם מיהו, הוא עונה בהתאם למסגרות שמשתייך אליהם. אני, למשל, אומרת אילת פדה גולדשטיין - פסיכולוגית ויועצת ארגונית, נשואה, אם לשלושה, גרה בתל אביב - אך האם זה באמת מה שמגדיר אותי? או כיצד אני מפרשת את הסיבה שבחרו עבורי הוריי דווקא שם זה ואיזו מורשת הורישו לי בכך? ההנאה שיש לי מליווי אנשים למקסם את הפוטנציאל המקצועי והאישי שלהם, האהבה לבעלי שרק מעמיקה ומגלה צבעים מפתיעים ומרגשים עם השנים, וההערכה שאני מגלה לעיריית תל אביב, עמה פעלתי בשנים האחרונות לסייע לקידום הקהילתיות בכרך בו בחרנו לגור. כך טען אדלר, שמה שמגדיר אותנו אינו המקצוע שלנו - כגון מורה, או רואה חשבון, וגם לא המסגרת החברתית שלנו - כגון נשוי/גרוש באושר/חושב על זה.... אלה האופן בו אנו בוחרים לבוא לידי ביטוי במסגרות המקצועיות והחברתית שלנו. שהרי לא כל מורה הוא מורה לחיים, והלוואי וכל ההורים יצליחו להיות כאלה.
לכן, כשפיגוע הקורונה גורם לחלקנו להיפגע במסגרת המקצועית או החברתית, אנו חווים זאת כפגיעה קשה ברמת הזהות, ובאופן טבעי, בשלבי האבל הראשוניים התגובה הינה תגובה הישרדותית של מיקוד שליטה חיצוני - השלכת האחריות לזולת (כשיש את מי להאשים, תחושת הערך שלנו נשמרת) והתכנסות בעצב/כעס על מר גורלנו, ובצדק. כדי לקחת את האושר לידינו, אסור להיתקע שם. האוטומט הטבעי, המנחם בחמימותו, משול לביצה, המושכת אותנו לשקוע מטה לתוך הריקבון. שינוי שלילי כפוי, תופס אותנו בעמדת נחיתות, ועלול לגרום להימנעות: שמטרתה להקטין סיכון לפגיעה פיזית או נפשית (פגיעה בתחושת הערך, כי מה יקרה אם ניכשל?).
לעומת זאת,
ההבנה שגם אם המצב נכפה עלינו, המפתח לצלוח אותו, בידינו. הפסיכולוגיה החיובית (שאדלר ממייסדיה) התפתחה סביב מחקרים, על אנשים שהצליחו, כנגד הסיכויים, בזכות החוסן שלהם. חוסן מחשבתי, פועל לשינוי הפרשנות, באופן שמאפשר כוחות ליצירת השינוי. משל בו שני נזירים המסתכלים על דגל מתנופף ברוח ומתווכחים: האחד אומר "זה הדגל שמתנופף", השני אומר "זו הרוח שמניעה את הדגל". המסטר שמע את ויכוחם וענה להם - "התנועה היא בתוככם". כדי ליצר תנועה, אנו נדרשים לזווית מבט שלנו חיובית, הרואה מוצא.
כשהשמיים נופלים עלינו, אנו חווים שני מינוסים: גם המצב לא אטרקטיבי וגם אני לא אטרקטיבי. כשאני קורבן/מסכן, אני לא אטרקטיבי לעצמי ואז המחשבות מרוכזות בי, במר גורלי, ואינן פנויות ליצר פריצת דרך. בנוסף, אני גם לא אטרקטיבי לסביבה - וקשה מאוד ממקום כזה למצוא זוגיות/ עבודה חדש (התסכול ניכר במפגש, ואיש לא שמח לקלוט אדם ממורמר). הרעיון הוא לקטוע את הסיטואציה הקורבנית, ולאפשר המשגה (נרטיב) שגורמת לי להרגיש אטרקטיבי לעצמי. רק אז אוכל להיות אטרקטיבי גם לאחרים ולחזור למעגלי השייכות (מקצועית/חברתית).
אדלר אומר - תהיה אתה הצייר של חייך - קח אחריות ותכניס את הצבעים שנכונים לך. צור תהליך שיאפשר תנועה יצירתית, להפוך את ה"לימון למוחיטו".
חשבו על פער בין הרצוי למצוי בחייכם, ונסו ליצר פרשנות חיובית, או פעולה שתחזירכם למגרש. המחשות ממספר תחומים:
1.
זוגיות - כל מי שחווה דייט, בו הפרטנר דיבר רבות על ה"אקס", מבין את סוגיית האטרקטיביות.
2.
תעסוקתית - אם נפלטנו ממקום עבודתנו במרוץ החיים, צריך לעבוד בלייצר פלוס בזמן שהתפנה (למשפחה, תחביבים, כושר וכו'). זו אינה נחמה פורתא, אלה הדרך היחידה לחזור להיות אטרקטיביים לעצמנו, כדי להצליח להגיע לראיונות עבודה ולצלוח אותם. ד"ר אבי מרדלר מביא כדוגמה את התמחותו בגהה, כשהודיעו לו, שהופסקה המלגה והוא חייב לעזוב. תגובתו הראשונית, לא הייתה לקפוץ משמחה. נהפוכו: "היות ולמצוא התמחות בפסיכולוגיה קלינית, זה כמעט כמו למצוא נפט, חוויתי שאין הוגנות - שהצדק רק בכוכב צדק והפגיעה בתחושת הערך הייתה רבה". אך היות שנכפה עליו "חופש", הוא החליט לטוס לחו"ל לבקר את אחיו, מה שלא היה מתאפשר לו המשיך בהתמחות. פתאום בתוך המינוס הוא ראה פלוס. משם קיבל את הכוחות והחיוניות שנדרשים, למציאת ההתמחות הבאה.
3.
ניהול - "כל מי שבחר בניהול", אומר אחד המנכ"לים שאנו מעריכים ואוהבים כאחד, "צריך מדי פעם לבלוע צפרדעים". המשגה זו מאפשרת להבין שזה לא אישי, אלה זה חלק מהגדרות התפקיד. כך קל יותר לקחת אחריות על הסיטואציה ולמצוא פתרונות יצירתיים, או לפחות לבזבז פחות כוחות, על כעסים מיותרים.
4.
דיאטה - מילה שמקורה באנגלית, Diet, מכילה את המילה "למות"
To Die. ניסוח המטרה "ירידה במשקל" גורם לנו "לרצות למות", או לפחות, לחוות עצמנו כלא אטרקטיביים, מה שמעלה צורך בנחמה עתירת קלוריות. נסחו את המטרה באופן מעצים. אין נוסחא אחידה לסובייקטיביות, מסתבר, אין טיולים מאורגנים. הניסוח חייב לגעת בך וליצר מוטיבציה פנימית לשינוי - תהליך שאנו מפצחים ביחד עם האדם באימון ממוקד. כהמחשה ל"מיטבי הלכת", משפטים כגון "אני חזק מהדחפים שלי"/"בריאותי בראש סדרי העדיפות" יוצרים חוויה חיובית מבפנים, שמקלה על יצור הכוחות לפעולה.
מה הניסוח שיעניק לכם כוחות לשינוי?
