אי שם בשנות ה-40, שכר ארגון המחתרת לח"י - לוחמי חרות ישראל, בית בודד נטוש ששכן בלב פרדס בגבול רעננה הרצליה ליד שכונת שביב כיום, לאימון צעירי הארגון בכלי נשק. בבית נערכו במחזורים קורסים והדרכות בנשק לסוגיו לצעירי לח"י חלקם הגדול בני נוער גילאי 18-16 במטרה להכשירם להשתמש בנשק, לפרקו ולהרכיבו. את הבית כינו "בית הקורסים". היה זה בית בלוקים לא מטויח ובו שלושה חדרים. רק חדר אחד מהם היה מרוצף. בשאר החדרים הייתה רצפת אדמה. בחדר המזרחי היה בור של "סליק" מכוסה במספר מרצפות. בבור הזה הוסתרו כלי הנשק. הסליק היה עשוי למעשה מבור שנחפר ובתוכו הונחה חבית ובתוכה הוחבאו כלי הנשק. ביום שלישי 11 בנובמבר 1947 הגיע ל"בית הקורסים" ברעננה מחזור חדש של חניכים חברי לח"י. הם הגיעו רובם ככולם מאזור תל אביב והמרכז. בלילה לנו במקום. הם אמורים היו לשהות במקום תקופה של כשבועיים ולקבל תדרוך ואימונים בנושא אחזקת כלי נשק, פירוקו, הרכבתו השימוש בו וכיוצא באלה.

הנערים נורו ללא הבחנה

למחרת בבוקר, יום רביעי ה-12 בנובמבר 1947 בסביבות השעה 10 בבוקר, ככל הנראה, בעקבות הלשנה, הקיף כוח גדול של חיילים ושוטרים בריטיים את הבית הבודד בפרדס בדרום רעננה, "בית הקורסים". על-פי עדויות הכוח מנה מאות חיילים ושוטרים שהגיעו למקום במשאיות ומשוריינים. באותה עת שהו והתאמנו בו שמונה נערים ונערות, בני 18-15 ומפקד הקורס יצחק מוסקוביץ בן ה-19 שכינויו המחתרתי היה "יגאל". החניכים, היו עסוקים אותה שעה בניקוי נשק שזה עתה הוצא מהסליק (חבית קבורה באדמה) שהיה באחד מחדרי "בית הקורסים". תצפיתן (משקיף) של הלח"י שתפקידו היה לצפות על השטח ולהתריע על הגעה של חיילים או שוטרים בריטים או אנשים זרים, הבחין מתוך הבית בחיילים בריטים המתקרבים לבית וצעק "כלניות, כלניות", שזה היה כידוע כינויים בארץ של אנשי הצבא הבריטי. לא ברור למה, כלי הנשק לא הוחזרו במהירות לסליק. ייתכן מאוד שהפשיטה הבריטית הייתה פתאומית ומהירה ולא היה זמן ושהות להחזיר את הנשקים לסליק. נשמעה דפיקה בדלת הראשית של הבית ותוך דקות ספורות החל מטר יריות מבחוץ לעבר הבית. קיימת גרסה שאחת ממשתתפות הקורס פתחה את הדלת לחיל שדפק בדלת כשבידה אקדח. ייתכן שהחיל בראותו את האקדח נבהל ואותת לחבריו לירות. מכל מקום עם השמע היריות כמה מהחניכים קפצו מבעד לחלון האחורי בנסותם להימלט לכיוון הפרדסים. אולם חצר הבית הייתה מוקפת בעשרות רבות של חיילים בריטים שירו ללא הבחנה לעבר הנערים שהיו כמו מטווח. החיילים גם פרצו לתוך הבית וירו לכל עבר בלי הבחנה. מהאש הכבדה נהרגו ארבעה: לאה גינצלר שכינוה המחתרתי "רות", בת ה-16, שלום מחרובסקי שכינויו "אריאל" בן ה-17, שרה בלסקי שכנויה "חמדה", בת ה-18 ומפקד הקורס יצחק מוסקוביץ' "יגאל" בן ה-19. יהודית כהן-מגורי, שכינויה היה "אורה" בת ה-15 נפצעה קשה והועברה לבית חולים ביפו. סביב מיטתה וסביב בית החולים הוצבה שמירה מוגברת של אנשי צבא ומשטרה בריטיים. למחרת האירוע אור ליום חמישי 13 בנובמבר 1947 נפטרה יהודית כהן-מגורי מפצעיה, ומספר הרוגי "נערי לח"י" ב"בית הקורסים" ברעננה עלה לחמישה. חמשת ההרוגים הובאו לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק. בחלק מההלוויות לא השתתפו בני משפחה הגרעינית של ההרוגים, בין השאר מחשש ממעקב והתנכלות של הבולשת הבריטית.

הנמלטים נלכדו ונידונו למאסרי עולם

שלושה חניכים נוספים ששהו ב"בית הקורסים" בעת התקפה הבריטית, רבקה אליאב - "נמרודה", אברהם חמילבסקי - "פנחס" ויוסף זלוצ'בסקי - "אבישי", נלכדו על-ידי הבריטים, נעצרו ונידונו למאסר עולם בסעיפי אישום של השתייכות לארגון טרור, אחזקת נשק, וסעיפי אישום נוספים. חניך נוסף, שנימנה על קבוצת "ילדי רעננה", שהשתתפו בקורס לשימוש בנשק חיים ריקלין - "אריאל", הצליח להימלט ולהסתתר בפרדס סמוך וכשנתפס, טען שבא לחפש עבודה בקטיף. חיים ישב במאסר בקישלה ביפו, ובבית-הסוהר המרכזי בירושלים. הנידונים למאסר ריצו עונשם רק במשך חודשים ספורים שכן כמה חודשים לאחר ההתקפה הבריטית על "בית הקורסים" עזבו הבריטים את הארץ והוכרזה הקמת המדינה. אחד מהנערים ששהו ב"בית הקורסים" בעת התקפה יוסף זלוצבסקי ("אבישי") התגייס לצה"ל זמן קצר לאחר ששוחרר מהכלא הבריטי. נפל בקרב על עוג'ה אל חפיר במלחמת העצמאות ב-1948.

"הילדה השלישית"

לאחר שהנערה יהודית כהן-מגורי נפטרה מפצעיה בבית החולים, כתב נתן אלתרמן ב-14 בנובמבר 1947 ב"טור השביעי" בעיתון דבר, שיר בשם "הילדה השלישית" וכך כותב בין השאר אלתרמן: "מה יכלה הילדה לעשות מול מחתרת רודה שטוותה מסביבה רשתות במחשך? ...מה יכלה לעשות מול שורות קליעים עת הטיחה בה אש הפלוגה השלמה?... מה יכלה לעשות מול ישוב רב דעות, מול כולנו מול כל הקהל הרגיל שקרא לה 'פורשת', 'בוגדת' ועוד... מה יכלה לעשות בלי עוזר ומשען מול אויבים מבחוץ ואויבים מבני ברית? ולכן חברים, בסדין הלבן היא שוכבת עכשיו חרישית". העיתונות סיקרה את פרשת הרצח בהרחבה. במאמר ב"דבר" מתאריך 14 בנובמבר 1947 על הרצח כותב מ.ד "נשאלת השאלה מהו החיפזון הזה שביריות אל נערים ונערות בורחים גם שיש נשק בידם. מה החיפזון בקיפוח חיי ילדים כמעט בני 16-14. מצד שני במאמר מופנית ביקורת על לח"י, "כאן ברעננה אימנו ילדים וילדות למעשים שארגון לח"י רגיל לעשותם ומעלה אותם בהתפארותו לשיא הגבורה האנושית. כאן חינכו ילדים וילדות לרצוח מן המארב".

נקמת הלח"י על הרצח

בתגובת נקם על רצח הנערים ב"בית הקורסים" ביצעו לוחמי לח"י פעולות נקם בשוטרים ובלשים בריטים במקומות שונים בארץ. בחיפה הותקף ב-12 בנובמבר 1947 ריכוז שוטרים, ולמחרת, נורו למוות ברחוב בחיפה ארבעה פקידים בריטים. בירושלים השליכו אנשי לח"י רימונים לקפה "ריץ", מקום מושבם של חיילים אנגלים. מספר חיילים נהרגו ועשרות נפצעו. לאנשי לח"י נודע, או שחשדו כי מי שגילה לבריטים את מקום הקורס הם אנשי שבט אל-שובאקי שהיו לא רחוק משם. אנשי לח"י הגיעו למקום השבט, הפרידו בין הגברים והנשים, הוציאו מספר גברים בני השבט שלגביהם נטען כי היה מידע שהם המלשינים, העמידו אותם בשורה וירו בהם.

הנצחת "ילדי רעננה"

עם השנים נשכחה פרשת "רצח ילדי רעננה", יש אומרים הושכחה, וכמעט ונעלמה מדפי ההיסטוריה. ביוני 2000 נחנכה בדרום רעננה ברחוב משה דיין פינת הפרחים, מול בית הספר תיכון "אביב", כיכר "ילדי רעננה" הנמצאת לא רחוק ממקום האירוע ולידה הוצב שלט הנצחה וזה לשונו: "כיכר ילדי רעננה" להנצחת זכרם של יצחק מוסקוביץ ("יגאל"), לאה גינצלר ("רות"), יהודית כהן-מגורי ("אורה"), שלום מחרובסקי ("אריאל") ושרה בלסקי ("חמדה"), לוחמי חרות ישראל - לח"י, שנפלו במלחמה לגירוש הבריטים בלמדם ידיהם לקרב ברעננה 12.11.1947. ב-2017 הופק סרט דוקומנטרי על הפרשה בשם "ילדי רעננה" אותו יצרו פלג לוי ואיתן וצלר.

פירוט מארכיון המדינה

73 שנים אחרי הפרשה פורסמו באתר ארכיון המדינה פרטים חדשים על רצח נערי לח"י ברעננה. ביומן תחנת משטרת רעננה מאותו היום, שחשף ארכיון המדינה, מובאים בפירוט אירועי אותו היום. היומן מתורגם מאנגלית אני מביא חלק מהפרטים הרשומים ביומן. יומנאי בתחנת המשטרה כתב את הפרטים בערבית ובאנגלית מחוברת הדברים תורגמו לעברית: 12.11.1947, שעה 09:56 בבוקר. על בסיס מידע שהתקבל, שיש קבוצה שמתאמנת עם נשק חם באחד הבתים (M R 13691756, אזור רעננה), נשלחו כוחות של פלוגה 500. ארבע דקות לפני 10 בבוקר, הם פרצו דרך הדלת הקדמית אל הבית ומצאו בחדר השני קבוצה של צעירים בנים ובנות שלמדו בקבוצה את תורת השימוש בנשק עם מספר נשקים. המפקד (שמו היה ריצ'רדס) ראה את כוחותיו במצב של סכנה מיידית ונתן פקודה לירות. המפקד הורה לפרוץ דרך פתח נוסף בבית, כשהוא מכוסה עם שמיכה. היה שם גם איזה קיר שקרס. חברי הקבוצה קפצו החוצה מכל הכיוונים של הבית והתחילו לברוח לכמה כיוונים שונים וכמה מהצעירים נשארו בבית כי הם נפגעו מהאש של הכוחות הבריטיים. יש שלושה מתים: מתים ופצועים הועברו אל בית החולים הממשלתי ביפו (שני הפצועים הראשונים מסומנים שונה משלושת האחרים, כנראה 2 פצועים קל ו-3 קשה, או אולי להפך). 1. שלום מחרובסקי, רחוב העלייה 11, תל אביב 2. אברהם חמילבסקי, רחוב בן יהודה 9 תל אביב 3. נמרודה שפירא, רחוב נחמני 4040, תל אביב 4. יוסף זלוצ'בסקי, רחוב נחמני 5, תל אביב 5. יוסף לובין, רחוב רעננה 12, תל אביב 6. מת - יעקב סינגר, רחוב רוטשילד 72, פתח תקוה 7. מת - שרה בלסקי, רחוב עמנואל? 5, תל אביב 8. חשוד - חיים ריקלין, רחוב חמת צבי 14, מונטפיורי, תל אביב. כל המידע החשוב הנ"ל הועבר על-ידי הקצינים שבתפקיד והקצינים שנקראו לתפקיד. 9:55 (ערב) - הקצינים שהיו בבית חולים ביפו עמם שוחחתי בדקו את מצבם של מאושפזים שם. נכון לעכשיו יש שם 2 פצועים ו-2 מתו. משני הפצועים שנותרו - הבחורה גוססת והבחור פצוע מאוד קשה. השאר הועברו (כנראה לכלא). תיק: מ-2536/14 - יומן תחנה - משטרת רעננה.