האמריקנים חיים משהו חסר תקדים מאז הבחירות, ומה שמדאיג עוד יותר הוא חוסר הוודאות – כותב פרד הייאט, עורך מאמרים בכיר בוושינגטון פוסט, המציע שלושה תרחישים כדי להסביר מה קורה.
התרחיש הראשון: דונלד טראמפ מנסה להפוך את תוצאות הבחירות. טראמפ הבהיר שוב ושוב, כי אם יפסיד – יטען שהניצחון נגזל ממנו. הוא היה בטוח שהסנאט העניק לו רוב בבית המשפט העליון ושכעת ניתן לבצע את התוכנית. ההתחלה היא בשקר גדול: ג'ו ביידן גנב את הבחירות. על השקר הזה צריך לחזור שוב ושוב, ובקול רם. לאחר מכן יש לגרום לתקשורת הימנית לתגבר את השקר ולגרום למפלגה הרפובליקנית לאמץ אותו.
השלב הבא: לשלוח עורכי דין לאסוף ראיות להונאה. אין כאלה, אבל לא משנה; צריך לתדלק שטויות, ואחר כך לשכנע רפובליקנים במחוזות ובמדינות להחליף את האלקטורים שנבחרו כחוק. ואז צריך לוודא שכאשר קולות האלקטורים יגיעו לקונגרס, המפלגה תאמץ את הבלוף. זה עדיין אפשרי: בכיריה ובהם מיץ' מקונל ולינדזי גראהם תומכים בפיקציות של טראמפ. עוד יש לוודא שהשרים החזקים נמצאים בצד הנכון: שר המשפטים, ויליאם באר, הורה לחקור חשדות לזיופים; ואילו שר ההגנה נראה פחות מהימן, אז טראמפ פיטר את מארק אספר.
כעת הכל מכוסה: פקידים מדינתיים קונים את השקר הגדול, הסנאט מיישר קו, בית המשפט העליון דוחה כל התנגדות, וסוכנויות הצבא, המודיעין ואכיפת החוק מוכנות לטפל בכל התנגדות עממית.
התרחיש השני: טראמפ יודע שהוא הפסיד וחייב לעזוב ב-20 בינואר, אבל נוקט במדיניות של אדמה חרוכה כדי להבטיח שביידן לא יוכל למשול, בעוד הוא מכין את הקאמבק הפוליטי והכספי שלו. בתרחיש הזה, מטרתו של השקר הגדול אינה להפוך את תוצאות הבחירות, אלא לשכנע כמה שיותר מבין 73 מיליון מצביעיו של טראמפ שביידן לא נבחר כחוק. הללו ילחצו על המחוקקים הרפובליקנים לחבל במאמציו של ביידן לפעול. טראמפ עצמו ינצל את המצב כדי לגייס כספים לפרעון חובותיו, וטענת "הבחירות הגנובות" תהיה העילה שלו לרוץ שוב ב-2024.
התרחיש השלישי: לטראמפ אין תוכנית, אלא הוא משתולל מתוך כעס וחוסר אמון. בתרחיש הזה, הטלטלה בפנטגון נועדה לנקום במי שהוא מתעב ומהווה ניסיון נואש לפרסם מידע שלדעתו ישפר את תדמיתו. מקונל והאחרים רק מעבירים את הזמן עד שהוא יירגע. באר רק רוצה לפייס את הנשיא, והתביעות במדינות המפתח הן ניסיון פתטי לרפא אגו פצוע, המנוהל בידי עורכי דין מדרגה ב' וללא סיכוי להצליח.
דבר אחד בטוח, טוען הייאט: סירובו של טראמפ להודות בהפסדו פוגע בדמוקרטיה האמריקנית. עד עכשיו לרוב האמריקנים לא היה מושג כיצד פועלים האלקטורים, כי הם לא היו צריכים לדעת ומי שקיבל את רובם – נעשה לנשיא. ההנחה הייתה שבניגוד למדינות רבות אחרות, בארה"ב הנשיא היוצא מפנה ברוחב-לב את מקומו, ביודעו שהוא או מפלגתו יקבלו במועד אחר את ההזדמנות שלהם.
טראמפ שינה את זה. בעולם שהוא מעצב, תוצאות הבחירות הן משהו שאתה לוחץ על הפקידים המפלגתיים לשנות. המציאות היא מה שאתה אומר שהיא. העברה מסודרת של השלטון היא רק למנצחים. בכירי הרפובליקנים מאפשרים את הביזיון הזה. הלקחים לא ייעלמו כאשר טראמפ ייעלם.
