השאלה הבוערת הבאה בתחום הקורונה היא מה יהיה התור במתן החיסונים, שלפחות בחודשים הראשונים יהיו בכמות קטנה בהרבה מן הנדרש. שרי בריאות ברחבי העולם מתחילים להרכיב את הרשימות, והמשימה קשה מן הצפוי – מדווח (מוצ"ש, 21.11.20) וושינגטון פוסט. מדינות צריכות להתמודד עם שאלות של הוגנות ועדיפויות. עליהן לקבוע כיצד לאזן בין הצלת חייהם של מי שמצויים בסיכון הגבוה ביותר והורדת התחלואה, לבין שמירה על העובדים החיוניים ביותר – ויש גם להגדיר מיהם אותם עובדים.
בצרפת סימנו גופים מייעצים בעדיפות גבוהה את מי שגילם ומצב בריאותם מציבים אותם בסיכון ניכר. אבל מה יקרה כאשר החיסונים יהיו במשורה? השלטונות יצטרכו למשל לבחור בין נהג מונית בן 26, החולק כל היום מרחב מצומצם עם לקוחותיו, לבין משקיע בן 69 העובד מהווילה שלו בפרובנס אבל גילו מסכן אותו. ובמבט רחב יותר: האם כל מי שבמשקל יתר יקבל קדימות, או רק משקל יתר ניכר? כיצד יתמודדו ארה"ב ובריטניה עם העובדה שקבוצות מיעוטים נפגעות בצורה קשה במיוחד? בתי כלא ולהבדיל אוניברסיטאות עלולים להיות מוקדי הדבקה; האם הציבור ישלים עם מתן עדיפות לפושעים או למי שאינם עובדים?
כאשר הרשימות הולכות ומתגבשות, מדינות רבות מסכימות שהעדיפות הראשונה צריכה להינתן לצוותי הרפואה המצויים בחזית ולצוותי החרום. אבל גם כאן עולה השאלה: מי בדיוק? במערכת הרפואה הבריטית הממלכתית, למשל, יש 1.4 מיליון עובדים – אבל לא כולם באים במגע עם חולים. כוחות משימה רבים אומרים שהבאים בתור צריכים להיות הקשישים, המצויים בסכנת המוות הגדולה ביותר. ממשלת יפן מתכוונת להתחיל מהקשישים; ברבות ממדינות אירופה תינתן עדיפות לדיירי בתי אבות, שם השתוללה התמותה.
מומחים אומרים שההחלטות חייבות להיות שקופות ולהתבסס על קני מידה שיתקבלו על דעת החברה, ולא רק בידי פקידים ופוליטיקאים. ההבנה מדוע הממשלה מעדיפה קבוצה אחת על פני חברתה, תהיה קריטית להשגת הסכמתם של התושבים להפשיל את שרווליהם ולקבל את הזריקה – כמו גם לחכות לתורם. קביעת הסדר תהיה חיונית עוד יותר למדינות קטנות ועניות, שאינן יכולות להרשות לעצמן להזמין את החיסון בטרם יאושר.
ועדת החיסונים בגרמניה הודיעה, כי תפרסם לפני סוף השנה רשימה מפורטת של סדרי העדיפות במתן החיסונים הראשונים, וכי הרשימה תעודכן בהתאם למידע שיתווסף ולחיסונים שיאושרו. בצרפת מתנהל תהליך של שיתוף הציבור בקביעת סדרי העדיפות, ואילו בבריטניה התלוננו האיגודים המקצועיים על העדר תהליך דומה ובבית הלורדים התפתחה מחלוקת: אחד החברים טען, כי יש לתת עדיפות לספורטאים האמורים לייצר את המדינה באולימפיאדת טוקיו שנדחתה ל-2021. יפן עצמה מתכוונת להציע חיסון לכל 100 מיליון תושביה עד אמצע השנה הבאה – מועד שיאפשר לה לארח את המשחקים.
ממשלת בריטניה מתכננת, לאחר מתן החיסון לצוותי הרפואה ולדיירי בתי האבות, לחלק אותו לפי שכבות גיל בסדר יורד: מעל 85, מעל 75 וכן הלאה. זוהי שיטה פשוטה וברורה שהציבור יכול לתמוך בה, אבל רשימות מתוחכמות יותר, שיביאו בחשבון את המקצועות שבסיכון, יכולות להציל יותר חיים. זהו הכיוון אותו מתכננת גרמניה: לחסן את מי שעבודותיהם חיוניות במיוחד ולא ניתן להחליפם בקלות – פקידי בריאות, שוטרים, כבאים ומורים. בסין מדובר על הכללת פועלי הנמלים, החיוניים לסחר העולמי שבבסיס הכלכלה המקומית. אינדונזיה מתכננת לשים דגש על עובדים צעירים, כדי להמשיך את הפעילות הכלכלית.
ומה עם הדרג הפוליטי? בהנחיות המוקדמות שלו קבע ארגון הבריאות העולמי, שגם חברי הפרלמנטים זכאים לעדיפות, אך הדגיש שיש להגביל זאת ל"קבוצה קטנה מאוד". באופן בלתי מפתיע, המצב שונה ברוסיה, שהכניסה לשימוש חיסון כבר בחודש יולי (בלא להשלים את כל הבדיקות המקובלות במערב). אלא שפוליטיקאים, בכירים ואוליגרכים קיבלו אותו כבר בחודש אפריל; מוסקבה הכחישה, אך כיום ידוע שבכירים רבים בממשלו של ולדימיר פוטין (וגם בתו) היו בין הראשונים להתחסן.
הפוסט מציין, כי השיקולים של סין היו שונים משל המערב, כי במדינה בה פרצה הקורונה – הסכנה העיקרית כעת היא ייבוא מחודש של המגיפה. בשל כך, היא הציבה במקום גבוה את מי שמתכננים לנסוע לחו"ל. סין החלה להשתמש בחיסונים שלה כצעד חרום, עוד לפני שהוכחו יעילותם ובטיחותם – ועד היום לא פורסמו ממצאים המאשרים שהם אכן יעילים ובטוחים. בשל כך, הראשונים שקיבלו את החיסון היו מי שהסכימו/הוכרחו ליטול סיכונים לטובת ארצם – חיילים, דיפלומטים, עובדים בחברות ממשלתיות והעובדים של החברות שפיתחו את החיסונים.
חלופה אחרת תהיה לא לבחון את רמת הסיכון האישית אלא את זו האיזורית. בכמה מדינות יכולות הממשלות לסמן את הנקודות החמות ולהתחיל את החיסון בהן, או להתמקד באוכלוסיות העירוניות הצפופות ולהמתין עם איזורי הכפר דלי האוכלוסין. החלטה כזו עשויה להתבסס על יעילותו הנקודתית של כל חיסון: אם הוא יגן מפני המחלה ולא ימנע לחלוטין הידבקות בה, יהיה זה הגיוני להתחיל מהקשישים. אם הוא יוכל למנוע לחלוטין הדבקה, יהיה עדיף לתת אותו לכמה שיותר בני אדם כדי לקטוע את התפשטות הנגיף וכך להדביר אותו.
