אני אבא
כעוד מחווה, שנועדה לקושש קולות למפלגתו לקראת הבחירות הקר̤בות עלינו, לצערנו, הורה בני גנץ, שר הביטחון, לשנות את כל הטפסים במערכת הביטחון, ולמחוק מהם את המונחים "אבא" ואמא" על נגזרותיהם ולהחליפם במונחים המתועבים, "הורֶה 1" ו"הורה 2".
לפיכך, אני מצהיר, שאני אבא ורק אבא (וגם סבא - ולא הורה 1, או 2, של הורה 1, או 2) על אפם ועל חמתם של צרחני התקינות הפוליטית (PC), שמסרסים בהתמדה את השפה העברית, וגודשים אותה במונחים מתועבים ואף גרועים מאלה.
בהזדמנות זו, אצטט חבר, שכתב לי: "בשעה טובה ומוצלחת משרד הביטחון של העם, שהביא לעולם את מוסד המשפחה כגרעין לחברה משגשגת ויציבה, החליף הבוקר במסמכיו את רישומי 'האב' ו'האם' ברישומי 'הורה 1' ו'הורה 2'. 'לוחות הברית' בתנ"כי צה"ל יעודכנו בהתאם: 'כבד את הורך ה-1 וה-2' - במקום, 'כבד את אביך ואמך'.
החלטה אומללה, שהופכת את ישראל לפייק-מדינה יהודית, ונותנת לגיטימציה מלאה להחזרת מיליוני פליטים ערביים, שאיבדו את בתיהם בשביל קנוניה של הקמת קולוניה ליברלית-פרוגרסיבית אירופית על אדמתם, למכורתם. איפה הימין כשצריך אותו? מדוע אינו מבג̤"ץ את ההחלטה בטענה, שהיא סותרת את ערכי מוסר הנביאים. ההערכים אלה קבועים בחוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו', והם מחייבים כמו החוק עצמו".
דרוש: אות מערכה לאינתיפאדה
לאחר שפרסמתי את דעתי על הענקת אות מערכה ללוחמים בלבנון, בטורי הקודם (הגיגים תרפ"ז), הפנה אותי ד"ר סא"ל מיל' עפר דרורי למאמרו בהקשר הזה. כותב דרורי: "לפני שנים רבות פניתי לגורמים רשמיים בנושא דומה, הקשור לתקופת האינתיפאדה, שגם היא לא הוכרה כמלחמה עד היום. האינתיפאדה פרצה בדצמבר 1987 ונמשכה לפחות פורמלית עד לפריצת מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006. גם תקופה זו הייתה רצופה באירועים קשים של לחימה בטרור, ריבוי נפגעים גם מקרב אזרחים ובהפעלת כוחות גדולים של צה"ל הן ביהודה ובשומרון והן ברצועת עזה. האם לא ראוי שהמדינה והצבא יכירו בה כמלחמה ויביעו הערכתם ללוחמים באמצעות אות מערכה?
נראה כי שיקולים אחרים מכתיבים לדרגים הבכירים את ההחלטה. הכרה במלחמה במהלכה מחייבת פעולות רבות, הקשורות להיבטים כלכליים של מצב חירום, וכדומה. את הלוחמים ההיבטים הללו לא מעניינים, בסך-הכל הם רוצים הכרה, שעלותה אגורות בודדות שהם עלות סמל המערכה ...". ודרורי צודק מאוד. כפי שציינתי בטורי, יש עוד כמה מערכות חשובות, שלא זיכו את המשתתפים בהן באות מערכה - כמו מבצעי צה"ל בלבנון עד מערכת שלום הגליל - כיוון שצבאנו מזלזל בלוחמיו.
חוצפה
"ביבי, פתח את הקניונים היום ותוריד את התחלואה מחר"!!! - צורחת מודעה ענקית בשחור מזעזע, ומצביעה על חוצפה אדירה של מפרסמיה, שמעוניינים לפתור את בעייתם הכספית האמיתית (!!!) על חשבון תחלואת הציבור, שעלולה לסכן חיי אדם. בעיניי - זו עוד דוגמה לישראליות האנוכית, שהורסת כל חלקה טובה במדינה.
ניצח
התקשורת הערבית מדווחת, כי מדינת ישראל נכנעה לשביתת הרעב של המחבל מאהר אלאחרס, שעצור מינהלית, ואושפז בבית-החולים קפלן ברחובות, כשהוא נתמך על-ידי ח"כי הרשימה המשותפת ואנארכיסטים במאבקו נגד ההחלטה לעוצרו במעצר מינהלי. המחבל, ששבת רעב מאה יום, ישוחרר מכלאו השבוע, כיוון שהמדינה הבטיחה בהתקפלותה המבישה, כי לא יחודש מעצרו המינהלי. אלאחרס ריצה בעבר עונשי מאסר לאחר שהורשע בעבירות טרור נגד יהודים. תמורת שחרורו הבטיח המחבל להפסיק את שביתת הרעב, ואני תמה למה התקפלה המדינה מול הטרור ומול מקדמיו? אולי משום שזה טִבעה...
את שביתת-הרעב של אלאחרס ליוותה הפגנה מתמדת של תומכי טרור נגד יהודים בבית-החולים קפלן, למרות תקנות הקורונה. המשטרה, שנכחה במקום, התעלמה מההפרות וגם מאלימות של אחד מהח"כים כלפי מי שמחו נגד התמיכה במחבל. למרות שאלאחרס אינו אזרח ישראל, אפשרו מערכת הביטחון, המשטרה והמרכז הרפואי כניסה בלתי-פוסקת של מבקרים אליו וגם את כניסת בני משפחתו, שאמורים לכאורה להיות ללא אישורי כניסה בשל קרבתם למחבל, והובאו מצפון השומרון לתמוך בו.
איחוי קרעים
המדינה תשלם 400 אלף שקלים פיצוי לישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר לאחר שכוחות משמר הגבול תפסו, לפני כשש שנים וחצי, בפקודת משה בוגי יעלון, שר הביטחון דאז, את מבנה הישיבה, הפכוהו לבסיס מג"ב, ואילצו את הישיבה לעבור לאתר אחר. הפיצויים על התפיסה, שהישיבה מגדירה אותה כבלתי חוקית וכבלתי מוסרית, ונועדה רק להעניש את החולקים על דרכו של שר הביטחון דאז, נקבעו בגין דמי שימוש הוגן ובגין פיצויים על נזקים שנגרמו למבנה. כמובן, אנחנו נישא בהוצאות על שיקול-דעתו המעוות של יעלון, ולא הוא.
במכתב ליעלון התייחסו אנשי "עוד יוסף חי"' לפיצויים, שישלם להם משרד הביטחון מזווית מיוחדת - כחלק מבניית הקשר ואיחוי הקרעים, כשמשרד הביטחון מודה בטעות יעלון. לדבריהם, "כוחניות וסתימת פיות לא יובילו אותנו לשום מקום". אנשי הישיבה הזמינוהו לבקר בה, כדי שתהיה לו הזדמנות לאחות את הקרעים גם עם מי שאינו חושב כמוהו.
ישיבת "עוד יוסף חי" בנשיאות הרב יצחק גינזבורג, שכנה בקבר יוסף בשכם עד לנסיגת צה"ל ממנו בראש-השנה תשס"א (אוקטובר 2000), ופועלת כיום ביצהר שבשומרון.