הנשיא הנבחר ג'ו ביידן מודאג מן האפשרות שממשלו ינהל חקירה ואולי אף יגיש תביעות נגד דונלד טראמפ. דנרל אלינסון, לשעבר תובע בתיקי שחיתות וכיום מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, כותב בוושינגטון פוסט שהוא מסכים עם ביידן.
התומכים בהעמדתו לדין של טראמפ טוענים, כי זו הדרך היחידה להבטיח שהצדק ייעשה ולהוכיח שאיש אינו עומד מעל החוק. לדעתם, אחריות פלילית נחוצה כדי לשקם את הנורמות והמוסדות שנפגעו בימי נשיאותו. בלא הליכים כאלו, טראמפ יחמוק ונשיאים בעתיד יוכלו לעשות אף מעשים חמורים יותר. אלו הם טיעונים חזקים, ואלינסון אומר שכמעט השתכנע. יש מחיר חברתי להימנעות מניהול הליך פלילי – אך במקרה הנוכחי, המחיר של ניהולו יהיה גבוה עוד יותר.
פתיחת חקירה פלילית נגד הנשיא היוצא תהיה תקדים מסוכן. בארה"ב לא משתמשים בהליך פלילי כדי להעניש יריבים פוליטיים. היה זה טראמפ שאיים להשתמש במערכת הפלילית נגד יריביו, אך מי שהזדעזעו מקריאותיו – חייבים להיזהר כפליים לפני שהם מצפים משר המשפטים של ביידן לצעוד באותו נתיב. הבעיה מסובכת עוד יותר לנוכח כוונתו המסתמנת של טראמפ להתמודד שוב ב-2024: הוא ותומכיו יטענו שחקירה כזאת היא ניסיון מושחת מצד ממשל ביידן לסלק יריב אפשרי.
בארה"ב גם לא מנהלים הליך פלילי על מעשים שאינם ממש פליליים. רוב מעשיו של טראמפ נכנסים להגדרה הזאת, טוען אלינסון. ארבע השנים האחרונות לימדו עד כמה האמריקנים סומכים על נורמות התנהגות שאינן מעוגנות בחוק, וטראמפ חשף את העובדה שאין להן עמוד שדרה חוקי. כך למשל, הוא סירב להתנתק מעסקיו והזרים אליהם את כספי משלם המיסים. מקומם? כן. מפוקפק? כן. פלילי? כנראה לא.
אבל כאשר הפליליות ברורה יותר, פרקליטים עשויים להימנע מלהגיש כתב אישום אם אינטרסים נוגדים מייעצים שלא לעשות זאת. החשיפה הפלילית הגדולה ביותר של טראמפ היא שיבוש ההליכים הנרחב בפרשה הרוסית ובחקירתו של רוברט מולר, שביסס תיק חזק נגדו. אבל הדמוקרטים בבית הנבחרים אפילו לא שקלו להעמידו לדין על כך, הבוחרים העבירו אותו מתפקידו ולכן נראה שהתיק הזה סגור.
הטיעון לפיו טראמפ יחמוק מעונש בלא הליך פלילי, מתבסס על ההנחה המוטעית לפיה הליך כזה הוא הדרך היחידה להענישו על התנהגותו הפסולה. יש גם אמצעים חברתיים ופוליטיים. טראמפ ייזכר בהיסטוריה כנשיא שהועמד לדין, כמי שעמד בראש תגובה הרסנית למגיפה קטלנית וניהל מאמץ חסר תקדים לחתור תחת האמון בבחירות. הוא לא חמק; ארצו ראה את התנהגותו והעיפה אותו. הליך פלילי יגרום לכך שגם בשנים הבאות יעמוד טראמפ במרכז, מה שיסיט את תשומת הלב מהמסר והמעשים של ביידן. האמריקנים יישארו מפולגים קשות, כאשר חצי מהם משוכנעים שטראמפ הוא קורבן לציד מכשפות. לא ניתן יהיה להתקדם אם ארבע השנים הבאות יעסקו בארבע השנים הקודמות.
מובן שלא ניתן לקבוע כלל בל-יעבור לפיו אין לתבוע נשיא לשעבר. אם הנשיא רצח מישהו בחדר הסגלגל או מכר לאויב מודיעין סודי ביותר, לא יעלה על הדעת שהוא יהיה חסין מתביעה. אבל הרף חייב להיות גבוה מאוד; מעשיו של טראמפ, מחרידים ככל שיהיו, אינם מתקרבים לרף הזה. גם אם הממשל לא יתבע את טראמפ, ישנם תיקים אפשריים נגדו בניו-יורק. גם אלו יהיו שנויים במחלוקת וביידן אינו יכול לעשות הרבה בנוגע אליהם. אבל לפחות הם לא יגרמו לטענה כאילו נשיא מכהן משתמש במשרד המשפטים נגד יריב אפשרי.
אלינסון מציע לנקוט את הצעדים הנחוצים כדי להבטיח ששום נשיא בעתיד לא יוכל לעשות את מה שעשה טראמפ. במידת הצורך, הקונגרס יכול לקיים שימועים על חקיקה כזאת ולחשוף עוד מידע על התנהגותו הפסולה של טראמפ. אבל חקירה פלילית אינה יכולה לרפא את הפצעים הפוליטיים והחברתיים העמוקים מהם סובלת ארה"ב. מוטב למדינה שההיסטוריה ולא חבר מושבעים תשפוט את טראמפ. כפי שאומר ביידן: הגיע הזמן להתקדם.
