החפזון מן השטן, כך אמרו חז"ל, ואכן הסיפור העצוב של תוכנית פינוי מחנה סירקין, מהווה אבן בוחן למצבו של שוק הדיור במדינת ישראל ולסיבה מדוע בעצם ישנן כל כך מעט התחלות בנייה. מדובר באחת מעתודות הקרקע המשמעותיות ביותר במרכז הארץ, היכן שהיה בעבר מחנה של צה"ל.
בשטחי המועצה האזורית דרום השרון ובצמוד למושב כפר סירקין, שוכנת עמישב והעיר פתח תקוה, לא הרחק מכביש "חוצה ישראל, כביש 40 כביש הרוחב 5 ותחנת הרכבת סגולה בואכה תל אביב.
המתחם, המכיל כ-8,500 יחידות דיור, כמחצית ממספר תושבי ערים דוגמת גבעתיים או הוד השרון, מתוכן כ-2,500 דירות קטנות לזכאים וכ-270 מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה, כל זאת על פני שטח נרחב של כ-2500 דונם, היה אמור להוסיף כמות נכבדה להיצע המדולדל של שוק הדיור ובמיוחד באזור הביקוש במרכז הארץ.
בשבוע שעבר, ולאחר אינסוף הליכים ביורוקרטים שנמשכו על פני שנים ארוכות, קבע בית המשפט בלוד כי לא ניתן לקדם חלק נכבד מהתוכנית, אם לא תיפתר בעיית העומסים התחבורתיים הקיימים כבר היום סביב מתחם מחנה סירקין. בית המשפט, לפרוטוקול, לא הציע פתרון תחבורתי כלשהו להתנעת התוכנית, זאת מהטעם הפשוט שנכון להיום אין כלל פתרון כזה.
הפיאסקו האחרון של תוכנית מחנה סירקין, הינו רק דוגמה אחת מיני רבות לתוכניות ענק נדל"ניות שלא יצאו לדרך במהלך השנים האחרונות, בין אם בשל בעיית העדר מוסדות ציבור ובין אם השל בעיות עומס תחבורתי. תפיסה שגויה זו באה לידי ביטוי בראש וראשונה בהסכמי הגג שנחתמו במהלך השנים האחרונות מול 30 עיריות בכל רחבי הארץ והכילו כמות אסטרונומית של כ-450 אלף דירות שחלקן, לפחות, היו צריכות היו להיות כיום בשלבי בנייה מתקדמים ואפילו מוכנות. בפועל. לפרוטוקול, רוב רובם של הסכמי הגג לא יצאו כלל ולדרך ולאחרונה אף הודיעה עירית באר שבע כי היא נסוגה לחלוטין מההסכמים.
כאמור, המשותף בין כשלון הסכמי הגג לבין הקשיים בהם מצויה כיום תוכנית מחנה סירקין הינו העדר תשתיות פיזיות, מוסדות ציבור ובמיוחד בעיות תחבורה. הוכחה לכך אפשר למצוא באחד מהסכמי הגג שכן יצאו לדרך, בראש העין הסמוכה למחנה סירקין, שם הפקקים משתרעים למלוא האורך מידי בוקר מהיציאה מהעיר בואכה כביש 5, מה שהופך את החיים בשכונות החדשות לבלתי נסבלים, כולל תושבים לא מעטים שהתייאשו והעדיפו לחזור לדירה קטנה בעיר הגדולה.
אין ספק שבעיה זו רק תלך ותתעצם בשנים הקרובות, ככל שהאוכלוסייה במדינת ישראל תגדל ובד בבד גם רמת המינוע. בעיית התחבורה במתחם מחנה סירקין, כמו גם בראש העין, לא תיפתר בעתיד הנראה לעין, ובוודאי לא על-ידי השקעה של מיליארדים בסלילת כבישים נוספים מיותרים.
ועל כך אמרו חז"ל "סוף מעשה במחשבה תחילה", ואכן הפתרון התחבורתי הנדרש, הן במתחם מחנה סירקין, הן בראש העין והן בעשרות מתחמים נוספים של הסכמי הגג ובכלל, הינו מערכת היסעים המונית משוכללת שתכלול בתוכה הן את המטרו והרכבת הקלה, אבל גם אמצעי הנגשה משלימים דוגמת אוטובוסים קלים ומהירים (BRT) שאטלים, נת"צים, שבילי אופניים ואמצעים משלימים נוספים.
ולמי שחשוב עוד יותר קדימה, הפתרון האולטימטיבי יהיה מכונית אוטונומית, שתוריד מהכבישים את מאסת הפקקים האדירה, תקטין מאוד מפגעי רעשים וזיהום אוויר ותהפוך כל מיקום במדינת ישראל לנגיש, מה שכמובן יקל מאוד לאשר תוכנית דוגמת מחנה סירקין ויגדיל לאין שיעור את היצע התחלות הבנייה. חומר למחשבה.
