בארבע השנים היה לאויביה של אירן ידיד בבית הלבן: דונלד טראמפ האשים אותה בבעיות במזרח התיכון, מכר נשק לישראל ולמדינות ערב והוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין. ג'ו ביידן, מצידו, מעדיף מדינאות על פני עיצומים ודיבורים על פני חיסולים. הוא גם הבטיח לחזור להסכם הגרעין, אם אירן תפסיק להפר אותו.
אקונומיסט סבור שיש לקדם בברכה יותר מאמץ דיפלומטי. מדיניות "הלחץ המירבי" של טראמפ פגעה באירן בכך שניתקה אותה מן הכלכלה העולמית, אך ממשלו מעולם לא ניסה ברצינות להשיג הסכם חדש איתה. אירן קרובה כיום לפצצה גרעינית יותר מכפי שהייתה כאשר טראמפ נכנס לתפקידו. למרות שמבצעים חשאיים יכולים לעכב אותה, דיפלומטיה היא דרך מבטיחה יותר להשיג פתרון בר-קיימא. אבל ביידן חייב להביא בחשבון כמה דברים שהשתנו מאז 2016.
המפרץ הפרסי חי זמן רב תחת מטריית ביטחון אמריקנית, אך אירן ביצעה סדרה של מתקפות וטראמפ בקושי הגיב. הדבר לא רק עורר ספקות בנוגע לנחישות האמריקנית, אלא גם האיר פגם בהסכם הגרעין שכמעט ואינו אומר דבר על תוכנית הטילים האירנית ועל תוקפנותה האיזורית. דאגות אלו קירבו בין ישראל למדינות המפרץ, וגם סעודיה בתמונה. בעוד האייתולות מתקדמים בפעילותם הגרעינית, הציר האנטי-אירני מתחזק.
הדברים השתנו גם באירן. לפני חמש שנים היה לממשל אובמה עסק עם ממשל פרגמטי, אך הללו נדחקו בשל כשלונו של הסכם הגרעין לשפר את המצב הכלכלי. הקיצוניים ניצחו השנה בבחירות לפרלמנט ועשויים לזכות בבחירות לנשיאות בחודש יוני הקרוב. התגובה האירנית לחיסולו של מוחסן פחריזאדה מלמדת על פערים אלו: הפרלמנט אישר חוק להאצת התוכנית הגרעינית, בעוד הנשיא חסן רוחאני התנגד לו.
כל אלו יקשו על ביידן להשיב לאחור את השעון – אבל גם מצבה של ארה"ב השתנה. ייתכן שהממשל החדש לא יאהב את צעדיו של טראמפ, אך גם גבו מאירן מחיר כלכלי כבד. התוצר שלה ירד ב-5.4% ב-2018 וב-6.5% ב-2019 וצפוי לרדת גם השנה. ערכו של הריאל האירני צנח. קצב האינפלציה השנתי הוא בסביבות 30%. האליטה מצאה דרכים לעקוף את העיצומים, אבל האדם מן הרחוב סובל. ההפגנות מדוכאות בצורה ברוטלית, אך השליטים הדתיים מודאגים.
אם ביידן ירצה לחזור במהירות להסכם הגרעין, יהיה עליו להסיר את העיצומים ולוותר על רוב המנוף שהם נותנים לו. זו תהיה טעות, קובע אקונומיסט. ביידן אומר שהוא רוצה לחדש את האמון מצד בעלות בריתה של ארה"ב, והוא ישיג זאת על-ידי מו"מ סבלני ולא על-ידי היפוך המדיניות. עליו להשתמש במנוף הקיים כדי להשיג יותר מאירן, גם אם התוצאות לא ישביעו את רצונם של ישראל, סעודיה והדמוקרטים.
היעד הראשון מבחינתו של ביידן צריך להיות הארכת ההסכם הקיים, אשר יפוג בעשור הקרוב; מנהיגי אירן נראים פתוחים לאפשרות זו. הם לא מוכנים לדון בתוכנית הטילים, האיום המרכזי של אירן, אך ביידן צריך לדרוש שיפסיקו את שיגור הטילים לטווח ארוך ויפקידו אותם בידי מדינות אחרות. בתמורה הוא יוכל להקל בהדרגה את כאבה של אירן ולזרוק לה כמה סוכריות, כמו גישה לדולר ויותר שיתוף פעולה גרעיני אזרחי. ביידן יכול להפחית את המתח על-ידי הסרת כמה מהעיצומים הסמליים שהטיל טראמפ, אבל עליו לנהל מו"מ קשוח עם האייתולות. הוא נמצא במצב המאפשר לו לשאת ולתת עם אירן על הסכם רחב יותר וארוך יותר, ועליו לנצל זאת.
