מכירים את משל שלושת הקופים, אחד שאינו שומע, השני שאינו רואה והשלישי שאינו מדבר? ובכן, התנהלות שוק הדיור במדינת ישראל מזכירה לי מאוד את המשל הקלאסי הזה. צריך רק לפתוח את העיתונות המודפסת, מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה ואתרי האינטרנט, ולהבין עד כמה חזקה ההדחקה לגבי אפשרות הריאלית שתרחיש אפוקליפטי של רעידת אדמה כוללת יתקיים במדינת ישראל.
בסופהשבוע האחרון, ובפעם שנייה ברציפות תוך חודשיים בלבד, התרחשה רעידת אדמה חזקה בטורקיה שהורגשה היטב בכל רחבי צפון הארץ. ניסיון העבר מלמד שרעידות רצופות שכאלה מבשרות בדרך כלל על רעידת אדמה חזקה נוספת. כך, למשל, קרה במרוצת 2,000 השנה האחרונות, כשמידי כל 100 שנה התרחשה אצלנו רעידת אדמה שהחריבה ערים ויישובים וגרמה לאלפים רבים של נפגעים.
כך, למשל, היה במאה ה-19 כשהעיר צפת נחרבה כליל, וכך היה גם ב-1927, כשרעידת אדמה החריבה ערים דוגמת טבריה, לוד ורמלה וגרמה למאות הרוגים ואלפים פצועים ונפגעים, שלא לדבר על הרס אדיר ברכוש. באותה עת התגוררו בכל רחבי ארץ ישראל מאות אלפי תושבים ספורים. נקל לשער מה היה קורה, חלילה, אם היו מתגוררים אז יותר מתשעה מיליון נפשות דוגמת היום ואיזה נזק היה נגרם, לדוגמה, למטרופולין תל אביב וגוש-דן.
העובדה ש-15 שנה לאחר שמדינת ישראל הכריזה על תמ"א 38 כתוכנית ארצית כוללת למיגון מאות אלפי בניינים, הן במרכז הארץ ובמיוחד בפריפריה, כנגד רעידות אדמה, רק מעט שבמעט מהבניינים עברו את תהליך המיגון, אומרת דרשני אחד גדול. קל וחומר העובדה שרוב רובם של הפרויקטים של התמ"א קודמו דווקא במרכז הארץ, היכן שערכי הנדל"ן גבוהים הרבה יותר, זאת שעה שדווקא הפריפריה, היכן שהסכנה לרעידת אדמה גדולה פי כמה וכמה, נותרה מיותמת.
עצימת העיניים הזו באה לידי ביטוי בין היתר במדיניות הזיג זג לגבי תמ"א 38, ובמיוחד במהלך השנים האחרונות, כשהממשלה, באמצעות מנהל התכנון של משרד הפנים, מחליטה לחלופין החלטות הפוכות לגבי התמ"א, פעם מפסיקה אותה כליל, אחר כך קוצבת את ימיה עד 2022, אחר כך מחזירה אותה שוב, אולם במגבלות חמורות ביותר של אחוזי בנייה והתניה בהקצאת אחוזי בנייה לנדל"ן מסחרי ולבסוף, כל השומע יצחק, זורקת את האחריות לרשויות המקומיות בתקווה שמהן תבוא הישועה.
אם כל זה לא היה כה עצוב, היינו צוחקים. אבל זה עצוב. עצוב מאוד. שהרי בבוא יום הדין, והוא בוא יבוא על-פי כל הסטטיסטיקות האפשריות, מיהו זה שיישא באחריות לנזק שעל-פי כל התרחישים ייאמד בעשרות רבות של מיליארדים, שלא לדבר על נפגעים בנפש, ושלעומתו נזקי מגיפת הקורונה עשויים להראות כמו משחק ילדים? האם תהיה זו ממשלת ישראל? מנהל התכנון? הרשות להתחדשות עירונית? העיריות והרשויות המקומיות?
אין ספק, שם המשחק יהיה אז "חפשו את האשם" והכשלון, כמו כל כשלון, יהיה יתום, אולם, וזה אולם גדול, את המחיר הכבד נאלץ כולנו לשלם. על כן, ומשום כך, אני קורא, מפציר ואף מתחנן בפני כל מקבלי ההחלטות, אנא, אל תדחיקו ואל תתכחשו לתרחיש הזה ודווקא רעידות האדמה שפוקדות את טורקיה, שכנתנו מצפון, אולי יעירו סוף-סוף את כל מקבלי ההחלטות! חומר למחשבה.