לאחר הדרה וכמעט מחיקה להיסטוריה שלהן, הגיע הטרנד המעוות של בחירת שירי עם ערביים כמייצגים לקהילות היהודיות באירוע הממלכתי לרגל יום ה 30 בנובמבר לציון גירושן ועקירתן מארצות ערב ואירן.
ביום שני 30.11.20 נערך אירוע מדיה עולמי בזום, במרשתת ובשידורי הטלוויזיה בערוצים 24 ו -12, כאירוע ממלכתי לציון יום זה, כאמור, על יסוד חוק ה-30 בנובמבר שהתקבל בכנסת ב-2014 ואף נחגג בבית הנשיא. מאז ועד השנה, סמוך למועד זה, העיתונים בארץ פרסמו מאמרים וסיקורים חדשותיים של אירועים בנושא עם תיאורים ומילים שהביעו את העוול ההיסטורי וההומניטרי שחוו קהילות אלה ואת המעבר מטראומה כפולה של חורבן ופליטות להכרה והוקרה לתרומתן לשימור מורשת העם ובניין האומה.
בני קהילות אלה וצאצאיהם מצפים גם לצדק והכלה בזיכרון הקולקטיבי, כי לאור החלטת שר האוצר משה כחלון בדצמבר 2015, למשל ניצולי טבח הפרהוד מ 1941 בעירק - שנותרו בחיים - זכו להכרה חלקית כניצולי פעולות הנאצים, והשנה הוגשה הצעת חוק לפרהוד. מצער שלקורבנות הפרהוד עדיין אין זכר במוזאון "יד ושם".
לרגל יום ה-30 בנובמבר נערכים במוסדות החינוך והתרבות בארץ ובעולם, בשיתוף הקהילות בתפוצות, אירועים לציון יום זה באחריות משרדי הממשלה הקשורים לחוק: החוץ, החינוך והמשרד לשוויון חברתי. למשל באירע שנערך באו"ם ב-3.12.14, כחלק מאירוע שארגנה המשלחת הישראלית באו"ם ליהודים שגורשו ממדינות ערב, הופיע הזמר דודו טסה עם 'הכוויתים', בשיריו שהושפעו מתרבות עירק עליה גדל. בתחושת מסירות בין-דורית, טסה הביע התרגשות מהופעתו על במת האו"ם - עליה נואמים מנהיגי העולם - באומרו "הרגשתי גאווה, זה מאוד מחמיא להגיע למקום כזה. אבל יותר מהכול חשבתי הרבה על סבא שלי ועל המוזיקה שלו. אחרי זמן רב, המוזיקה והתרבות קיבלה הכרה בסדר גודל כזה, זה לא מובן מאליו".
מסירות בין-דורית כתחושתו של טסה היא תהליך טבעי שהלך והתעצם לאחרונה וחיבר בין עמי ערב והיהודים שנעקרו מתוכם במאה הקודמת על-רקע הסכסוך האזורי. יהודים אלו שרובם חיים בישראל היו בעבר אזרחים חיוניים ותורמים לשגשוג מדינות ערב בהן חיו, כך שתהליך זה הניב לדור ההמשך חיבורים אנושיים ואקדמיים לצורך מחקר ויצירה במגוון תחומים: היסטוריה, ספרות, אמנות, שירה ועוד, וזאת לצורך העלאת זיכרונות מהעבר של החיים המשותפים שחוו דור האבות והסבים. המענה לצרכים לחקר העבר ועשיית צדק היסטורי התאפשר הודות למרשתת ולטכנולוגיית התקשורת החדשה שמשמשות תשתית פורייה לחידוש הקשר ולבניית גשרים תרבותיים וחיבורים פורצי דרך בין הצדדים בקרב דור ההמשך בימינו ומזמנים רב-תרבותיות מבורכת שמשתקפת ביצירות ושירים פופולריים.
אך רב תרבותיות ופופולריות אינן מצדיקות גרימת עיוות לזהותן ומורשתן היהודית של קהילות אלה שנשתמרו בשרשרת הדורות על פני אלפיים שנות גלות. בחירת שירים מהתרבות הערבית שאין להם שום קשר ליהודים או ליוצרים יהודים כמייצגים לקהילות אלה היא לא רק משבשת את ההמשכיות ומבלבלת את דור ההמשך אלא גם מוסיפה חטא על פשע היסטורי מתמשך שהתחיל בארצות ערב ונמשך בא"י וזאת בניגוד למטרות החוק. לדוגמה השירים: עבד אלקאדר, יאאום אלעבאייה, יאזיין אלעאבדין ועוד.
לתדהמתנו, חברת "ארנן" שהפיקה את האירוע הממלכתי הנדון ומנהלה רונן חדד, טענו שהבחירה הותאמה לפי הפופולריות וריבוי הדעות. התנהלות זו מופנית לביקורת והתערבות של חוקרים מומחים ואנשי אקדמיה בארץ ובחו"ל, של הפדרציה הספרדית ומרכז הארגונים של היהודים מארצות ערב ואירן, ושל משרד ירושלים ומורשת והמשרד לשוויון חברתי. שני משרדי הממשלה האלו חברו יחד והשקיעו באירוע מרשים עם קטעי תיעוד מכובדים להעצמת מורשת הקהילות וכיסופיהן לציון וממש חבל לקלקל זאת.
