התרבות שראש הממשלה בנימין נתניהו מנהיג בליכוד היא תרבות קלוקלת ומביישת יותר מכל תרבות מפלגתית אחרת בישראל זולת הרשימה המשותפת, בה תמיכה בטרור איננה מילה גסה. אך בעוד המשותפת חוטאת בתמיכה בטרור לאומני, חברי הליכוד תומכים במעשי החבלה של רה"מ ובמעשי הטרור שהוא מבצע בחברה, במערכות שלטון החוק, בדמוקרטיה ובכלכלה. הם צופים כיצד הוא מבצע פיגועים בכל חלקי החברה וברבדים מהם המרקם שלה עשוי, ומוחאים לו כפיים.
בנוסף, נתניהו משליט טרור במפלגה שלו עצמו וגורם לכך השפריימריז בליכוד לא אומרים מאום - בחירה בחמישייה הראשונה יכולה להיות שווה לבחירה בעשירייה השנייה; כל מה שמשנה זה מי יותר מקורב ליו"ר המפלגה ו/או יותר מלקק לו ומגן עליו בחירוף נפש בתקשורת. המשוואה פשוטה: ככל שח"כ לא מהווה איום על המנהיג הבלתי מעורער מצד אחד, ומצד שני מדקלם במרץ וללא לאות את דפי המסרים שלו בתקשורת, כך סיכוייו לקבל תפקיד משמעותי גדלים; וככל שח"כ מהווה עליו איום ובד בבד מגלה דעה עצמאית, כך סיכוייו להיקבר בספסלי הכנסת גדלים.
לשרים הבכירים יותר, הבכירים פחות והזוטרים של הליכוד יש גישה מוגבלת למדי לעשייה שמקורה באידיאולוגיה, שכן הם סרים למרותו של נתניהו האוסר עליהם מחשבה עצמית. ידו הארוכה של רה"מ - יו"ר הקואליציה מיקי זוהר - מגיעה לתוככי נבכי המפלגה ומשליטה בה את סדר היום של בלפור. גדעון סער והח"כים המשייכים עצמם למחנה שלו היו הסוררים היחידים אשר המשיכו לפתח דעה עצמאית בריאה.
סער וזאב אלקין מעידים כי לא מעט מבכירי הליכוד חושבים בדיוק כמוהם ואף מדברים כמותם בחדרי חדרים אך מפחדים לעשות זאת בפרהסיה ולא מעיזים לפצות פה, שמא גורלם יהיה כשל סער, אשר התמודד ראש בראש מול רה"מ ובגלל זה לא קיבל אפילו תפקיד מומצא של סגן שר לענייני שטויות. כך התרבות המשתיקה השוררת בליכוד מונעת לא רק מחשבה עצמית ואחיזה באידאולוגיה, אלא גם ביקורת פנים מפלגתית.
השמיד את הליכוד של פעם
על נבחרי הציבור של הליכוד נגזר להיות או רובוטים של בלפור הנשלטים על-ידי זוהר וחבר מרעיו, או מושפלים כמו סער, אשר נבחר בפריימריז בחמישייה הראשונה ומצא עצמו ללא כל השפעה, וניר ברקת, אשר לא רק שלא קיבל את תיק האוצר כמו שהובטח לו, אלא שלא קיבל אף תיק שולי וקיקיוני אחר - ולא חסרים כאלו בממשלה הזאת - רק בגלל שהוא מהווה איום על רה"מ. ומי שתוהה הכיצד איש ליכוד חזק כמו ישראל כ"ץ קיבל תיק יוקרתי כמו האוצר, מוזמן להעלות באוב את משה כחלון, יובל שטייניץ וסילבן שלום על-מנת שאלו יעידו כי המשרד הנ"ל מהווה למעשה בית קברות לפוליטיקאים.
נתניהו גנז והשמיד את הליכוד של פעם - הליכוד השורשי, הערכי והאידאולוגי של מנחם בגין ויצחק שמיר. במקום המפלגה המקורית, קיימת כיום מפלגה של איש אחד - מפלגה אשר נותנת לגיטימציה לעומד בראשה לעשות ככל העולה על רוחו, גם אם הוא נותן את הסכמתו למכור צוללות למצרים ולסכן את העליונות האיכותית של צה"ל בעסקה מפוקפקת מאין כמוה, או גם אם הוא ממאן להעביר תקציב בזמן המשבר הכלכלי הכי חמור שישראל ידעה מעודה רק כדי להישאר בשלטון.
מה חברי הליכוד יגידו לילדים או לנכדים שלהם? כיצד הם מסוגלים להסתכל עליהם בעיניים כאשר הם נותנים יד לעומד בראשם להנהיג מדיניות אשר גורמת למחירי הדיור והשכירויות רק להאמיר עוד ועוד; איך יסבירו להם שהם נותנים גב למנהיג אשר מיסמס את המחאה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה; איך יאמרו להם שהם שותפים לכך שהדור שלהם - של ילדיהם ונכדיהם - גדל למציאות בה לא ניתן לרכוש דירה, והחלופה היחידה היא לשלם שכירות במחיר מופקע?
בני גנץ הוכיח כי ניתן לנצח את נתניהו, ועוד מהאגף השמאלי מרכזי. כעת, סער, אשר מבקש להחיות את הליכוד של פעם, מאיים לאגף מימין את האחרון ולנצח אותו. שיתוף פעולה של כל הצדדים יכול להביא סופית לסיום שלטונו של רה"מ - במיוחד אם המרד מהימין ימשיך.
