מספר את סיפורה של נדרה אברמל'ה יריב, מי שהיה במשך שנים רבות ראש המועצה האזורית גלבוע: נדרה הגיעה עם משפחתה מתימן בראשית שנות ה-50 עם הקמת המדינה. קבוצת עולי תימן התיישבה על הר הגלבוע במקום בו היה הכפר הערבי נוריס. אחרי מספר שנים המושב התפרק וחברי קבוצת העולים מתימן עזבו למרכז הארץ, ביניהם בעלה וילדיה של נדרה. היא נשארה לגור שם לבד. לבד במבנה המשפחתי הקטן לאורך שנים רבות. מדי יום ביומו היא הייתה עובדת בכפר יחזקאל כשהיא יורדת ברגל מנוריס לגדעונה ומשם ממשיכה דרכה ליעד בכפר יחזקאל ובסוף היום חוזרת ברגל לצריף הקטן בנורית. ילדיה היו מדי פעם מגיעים לבקר. לימים בסיס הגדנ"ע נורית הוקם בשטח המושב שנעזב, וזה הקל עליה בין היתר בנושא אספקת חשמל. כראש מועצה השתדלתי לסייע לה. בין השאר הייתי מגיע עם בני משפחתי לבקר אותה. ב-1998 נהרגה בתאונת דרכים. יהיה זיכרה ברוך לעד.

סיפור חייה

סיפורה של נדרה סיקרן אותי והעמקתי בתולדות חייה של אישה מופלאה ואהובה זו. שוחחתי עם נכדה של נדרה, אילן שוקר מכפר סבא, עם מכריה ועם אברמל'ה יריב מי שהיה ראש המועצה האזורית גלבוע במשך שנים רבות. נדרה כונתה בפי כל בשם נדרה. רק בודדים יודעים כי שמה המלא היה נדרה שוקרי-חרזי. חרזי שמה מהבית ושוקר (שוקרי) שם משפחת בעלה. היא עלתה לארץ ב-1949 מתימן עם בעלה ועם שלושת ילדיה: רצון, ימימה ושרה. המשפחה שהתה במחנה מעבר בעדן תקופת מה ומשם הגיעה במטוס לארץ. לאחר הנחיתה בארץ הועברה המשפחה למעברה בעין שמר. בשנת 1950 התיישבה נדרה ומשפחתה יחד עם קבוצת עולים נוספים מתימן על הר הגלבוע במקום בו היה הכפר הערבי נוריס והקימו את מושב נורית. תחילה התגוררו שם המתיישבים עולי תימן בצריפי פח. מי שהייתה לו משפחה גדולה קיבל צריף גדול ומי מי שהייתה לו משפחה קטנה קיבל צריף קטן. סיפרה לימים בתה של נדרה, שרה שלום באתר "הקשר הרב דורי" של משרד החינוך. כעבור כשנתיים ב-1953 עברה משפחתה של נדרה ושאר המשפחות במושב נורית מצריפים לבתים מבטון שנבנו עבורם ליד הצריפים. לכל בית אב הוקצה למשק עזר שטח אדמה סביב הבית וכמה בעלי חיים כמו צאן תרנגולות ועוד. כן הוקצו למושב שטחים חקלאיים. אולם המושב מסיבות כלכליות ואחרות לא שרד וכעבור מספר שנים החל להיעזב בהדרגה ולבסוף לקראת סוף שנות ה-50 פורק. יש טענה שפורק לאחר שלא זכה לסיוע הראוי מהמוסדות המיישבים. תושביו עזבו למרכז הארץ ולמקומות אחרים. בין העוזבים בעלה של נדרה שהיה נשוי לשתי נשים ועבר עם אשתו השנייה וכל המשפחה לדירת שיכון בשכונת עליה בכפר סבא. נדרה החליטה שהיא נשארת בגלבוע ולאחר שכל התושבים עברו משם והמקום פונה כליל, היא נשארה לגור שם לבדה במבנה הקטן המשפחתי. סביב הבית הקטן שתלה גינת ירק קטנה, גידלה בה תבלינים קצת תירס, בצל ועוד. וכן גידלה כמה תרנגולות ואפרוחים. צריך לציין התקופה היא סוף שנות ה-50, תחילת שנות ה-60, טרום מלחמת ששת הימים, אזור הר הגלבוע היה למעשה אזור קו גבול בין ישראל לירדן וביתה של נדרה שכן ממש מול הגבול. נחישותה של נדרה להתיישב ולגור לבדה במקום המבודד בקו הגבול, אישיותה הכובשת, צניעותה וחיוכה מאיר הפנים הפכה אותה לדמות מוכרת ואהובה בקרב תושבי העמק והגלבוע. רבים מאנשיי עמק והגלבוע הכירו את האישה החביבה והחייכנית והיא הפכה לדמות מיתולוגית באזור, לחלק בלתי נפרד מהנוף במקום, מוקד עליה לרגל של מבקרים שטיילו באזור וקפצו לבקר אצל הסבתא החביבה והם התקבלו על ידה במאור פנים ובתה תימני אסלי עם נענע טרייה היישר מהגינה.

"הסבתא של הגדנ"ע".

בתחילת שנות ה-60 הוקם בשטח מושב נורית שנעזב מחנה הגדנ"ע נורית. מתחם הגדנ"ע היה פרוס גם במבני המושב נורית שנעזב. נדרה הפכה להתגורר בסמוך למתחם המחנה הצבאי. היא התחבבה על סגל וגדנ"עי מחנה הגדנ"ע נורית לדורותיו והפכה לאורך השנים לחלק בלתי נפרד מנוף המחנה. מספר חייל שירת בבסיס הגדנ"ע בנורית: "שרתי במחנה נורית בשנות ה-60 ונדרה הייתה חלק בלתי נפרד מהווי המקום. היא הכירה את הרכילויות הקטנות בין החיילים לחיילות. תמיד חייכה אלינו. בראשית שנות ה-80 ביקרתי בנורית והיא זכרה אותי למרות שלא ראתה אותי כ-20 שנה". בזכות היותה חלק בלתי נפרד מהווי המחנה נדרה זכתה לכינויי "הסבתא של הגדנ"ע". או לכינוי "נדרה הסבתא של הגדנ"עים". מספר אייל: "זכיתי להכיר ולפגוש את הסבתא המדהימה כשלמדתי במקווה ישראל ואת שבוע הגדנ"ע עשינו במחנה נורית. באחד הימים כשהרעב ממש הציק כי האוכל היה ממש "טעים" ירדנו למושב וסיפרנו לסבתא המדהימה שנשארנו קצת רעבים. זכינו לאכול פיתה וזחוק שהחיו את נפשנו. איילה לוי-קלוסקי זמרת, בת הישוב גדעונה בגלבוע מספרת: "נדרה הייתה העלייה לרגל שלנו כילדים וכבוגרים. דאגתי להביא אליה חברים מהצבא שיכירו את האישה המופלאה. חשוב לעלות את זכרה. איילה שלחה אלי צילום שלה עם נדרה. מיכל יהושע מספרת: גם אנחנו זכינו לבקר את נדרה בטיולי השבת שלנו, בטיפוס במעלה ההר. מצאנו אישה צנועה שחיה בפשטות ובתנאי טבע מתמשכים, למרות זאת תמיד קיבלה אותנו בחיוך והייתה חלק בלתי נפרד מהנוף. יהי זכרה ברוך (כמובן שדאגנו לתעד ויש תמונות).

נקשרה למקום לטבע ולנוף

נכדה של נדרה אילן שוקר מספר לי: סבתא שלי נדרה ז"ל הייתה אישה נדירה חייה בצניעות ובפשטות. לא התחברה לחיים המודרניים ודגלה בחיים הטבעיים של פעם. היא חיה בפשטות עם הטבע באזור הקסום של הגלבוע והעדיפה להישאר בנוריס עד יום מותה בגלל אהבתה למקום ולא לבוא להיות ליד ילדיה ונכדיה בכפר סבא שהפצירו בה רבות לעבור לכפר סבא. היא מאוד נקשרה למקום, לטבע ולנוף, אהבה את החופש, את השטח הפתוח והאוויר השונה. היא אמרה לנו שאם היא תעזוב את המקום ותגיע לכפר סבא היא תמות. מספר עוד אילן שוקר: היינו מבקרים אותה הנכדים המון בחופש הגדול ונהנו להיות בחברתה ובסביבה הפסטורלית של הגלבוע. הינו מגיעים לא מעט למעיין שליד גדעונה. ליד ביתה הקימה משק חי קטן גידלה שם תירס, נענע, בצל ועוד כמה תרנגולות. מדי יום הייתה יורדת ברגל מביתה מנוריס דרך הר הגלבוע לגדעונה ומשם ממשיכה עד למקום עבודתה בכפר יחזקאל.

"היחס אל נדרה היה כאל סוג של קמיע"

בין המבקרות את נדרה הייתה תרצה ארזי, שהייתה עורכת תוכניות בקול ישראל. מספרת תרצה לאחר שהעליתי רשומה בפייסבוק על נדרה: "ממש התרגשתי להיזכר בנדרה, להעלות אותה מנבכי הזיכרון. איזו אישה נחושה! ביקרתי אצלה לפחות פעמיים, כשערכתי תוכניות רדיו על הגלבוע, ופעם אחת מהשתיים התארחתי אצלה בצריף. ושתינו תה חריף. אני משחזרת את דמותה, כפיס אחרי כפיס, כמו בבניית פאזל. קודם קולה, עברית מתובלת כנראה בתימנית יהודית, אחר כך השמלה הצבעונית, ואז דמותה: קטנה, צנומה, צחקנית. איני זוכרת למי התלוויתי (נציג של החברה להגנת הטבע, או של רשות שמורות הטבע), אבל ברור שהיחס אל נדרה היה כאל סוג של קמיע". איילת זהרוני שובינסקי, תושבת ישוב בגלבוע כותבת לי בעקבות רשומה שכתבתי על נדרה "ותיקי הישוב רם און שישבו בנורית טרם העלייה לישוב הקבע הכירו את נדרה ואנחנו הילדים שמענו מהם תמיד סיפורים עליה. נדרה הייתה אישה אגדית. יאיר שרגאי מספר: "תקופה קצרה שירתי בבסיס הגדנ"ע נורית. זוכר את דמותה הצנומה הנמרצת והפעילה. מתחם הגדנ"ע היה פרוס גם במבני המושב. לזכרוני גרה בקצה בבניין מרוחק.

מותה של נדרה בתאונת דרכים

בקיץ 1998 הגיע קרוב משפחתה ברכבו כדי להחזיר את נדרה מביקור אצל חברים בגידעונה לביתה. ביציאה מגדעונה אירעה תאונת דרכים. נדרה נהרגה והנהג נפצע קל. הערכה שהייתה בת 86 לערך במותה. היא הובאה לקבורה בבית העלמין בכפר סבא. בתה שרה שלום ז"ל הלכה לעולמה לפני מספר חודשים. גם בנה רצון שוקר (שוקרי) ז"ל כבר אינו בחיים. נותרה הבת ימימה שמעון תבדל"א. נדרה הייתה חלק מנוף הגלבוע. נחישותה להישאר במקום ואהבתה למקום מהוה סמל ודוגמה. ראוי להנציח את זכרה של נדרה בישוב נורית שהוקם מחדש לא מכבר בגלבוע, או במקום אחר ראוי בגלבוע. ראויה היא להנצחה ולהוקרה.