בכל בוקר קמים אבו מוחמד ושני בניו הגדולים לתפילת השחר בדמשק ומשם שמים את פעמיהם אל המאפייה. הם ממתינים לפחות שלוש שעות ובקושי מגיעים בזמן לעבודה ולבית ספר. לעיתים הבנים מחמיצים את השיעורים הראשונים; לעיתים – את כל היום. פעם חיכה אבו מוחמד שבע שעות; למחרת – שמונה שעות; ביום אחר – שש שעות.
אבו מוחמד, המסרב למסור את שמו המלא מחשש להתנכלות מצד כוחות הביטחון, הוא אחד ממספר הולך וגדל של סורים העומדים יותר ויותר שעות בתורים ההולכים ומתארכים, מדווח וושינגטון פוסט. משבר הלחם הוא הגלוי ביותר והכואב ביותר בקריסה הכלכלית של המדינה. כמות הלחם המסובסד שניתן לקנות צנחה במחצית ואף ביותר; המחירים הוכפלו מאז אוקטובר, למרות שמשטרו של בשאר אסד הבטיח שלא יחצה את הקו האדום של המחיר.
אבו מוחמד, אב לחמישה ילדים, אומר שהוא צריך שלוש-ארבע חבילות פיתות ביום. הוא קונה שתי חבילות באיכות נמוכה במאפייה הממשלתית, ולאחר מכן עומד שעות רבות בתור במאפיות הפרטיות לקנות פיתוח טובות יותר. כאשר הוא נואש – וכאשר הוא יכול להרשות זאת לעצמו – אבו מוחמד משלם תמורתן פי עשרה מאשר בעד הממשלתיות. המצב גרוע עוד יותר מחוץ לערים הגדולות: "לעני הכפרי אין גז; הוא משתמש בעצים. אין לו לחם; הוא אופה אותו בעצמו", אומר תושב בעיר החוף טרטוס.
הסורים אוכלים פיתה כמעט בכל ארוחה, אך לאחרונה גילו שיש פחות מהן בחבילות הנמכרות במאפיות הממשלתיות. שר החקלאות, חסן קטאנה, ניסה להמעיט בממדי המשבר כאשר קרא לציבור לחזור למסורת אבותיו ולאפות בעצמו את הפיתות. אך כאשר המחירים הוכפלו, האיכות והכמות ירדו והתורים התארכו – הציבור מתחיל להפגין את כעסו.
בשלוש השנים האחרונות ייבאה סוריה 1.1 מיליון טון חיטה בשנה בממוצע – כמעט כולם מרוסיה. אולם, הקורונה הובילה את רוסיה להגביל את ייצוא החיטה, במטרה להגן על הביקוש הפנימי; הייצוא לסוריה צנח במחצית. המשבר הכלכלי המחמיר – בשל מלחמת האזרחים, ניהול כושל, העיצומים האמריקניים והקריסה בלבנון – דרדר את ערך הלירה הסורית וייקר עד מאוד את ייבוא החיטה, ופגע בייצור ובשיווק של החיטה המקומית.
חיטה היא הגידול החקלאי המוביל של סוריה, אך המלחמה הרסה את יכולתה להסתמך על עצמה. שלושת המחוזות העשירים ביותר בחיטה – חלב, רקה וחסקה – נפגעו קשות במלחמת האזרחים. מכשור חקלאי נהרס, הכבישים הפכו למסוכנים ועלויות הייצור האמירו. גשמי ברכה והשיפור בביטחון הביאו אשתקד להכפלת יבול החיטה ל-2.2 מיליון טון – אך כמות זו היא מחצית מאשר לפני המלחמה.
הפוסט מציין, כי כדי לצבור תמיכה מאשים הממשל את ארה"ב במחסור, בשל העיצומים המקשים עליה לרכוש חלקי חילוף לציוד חקלאי ולבצע העברות כספיות, הגבילו את ייבוא הדלק (וגרמו לתורים של עד עשר שעות בתחנות הדלק) ואשר היה להם חלק בצניחת ערך הלירה. סוכנות הידיעות הממלכתית אפילו האשימה את הנשיא דונלד טראמפ באחריות לדליקות הענק אשר כילו שדות חיטה.
שר החינוך, דארם טאבע, הופיע בסרטון ובידיו גרעיני חיטה וקרא לתלמידים לזרוע חיטה. הסרטון גרר ביקורת נזעמת ברשת, שכן טאבע ניסה ליצור את הרושם שהחיטה אינה אלא צמח ביתי פשוט שכל אחד יכול לגדל. במקביל טענו כמה אמצעי תקשורת ממשלתיים ופוסטים פרו-ממשלתיים בפייסבוק, שבכלל אין משבר לחם. המציאות טופחת על פניהם. התור באחת ממאפיות דמשק היה כה ארוך, עד שבעליה נאלצו להקים גדר בגובה של כמעט שני מטרים כדי לנתב את ההמון. התמונה של אנשים נדחקים למה שנראה כמו כלוב הפכה לוויראלית ועוררה זעם מצד סורים בבית ובחו"ל. המאפייה הורידה את הגדר.
