מן הלילה בו פרסם ערוץ-2 לפני כ-11 שנים את המסמך הממאיר שדלף מלשכתו של גבי אשכנזי וגרם לנזק חסר תקדים לשר הביטחון אהוד ברק, מתחתי עליו ביקורת רציפה וחריפה. ההתחלה הייתה כבר ברשימה הראשונה בה כיניתי את המסמך מבית היוצר של לשכת אשכנזי "מכתבי זינובייב"
1 ועד לספר "הבור" שכתבתי עם עמיתי המצטיין ד"ר רונן ברגמן.
נותרתי איתן בדעתי. נוספו ראיות. מסמך הכזב של לשכת אשכנזי שימש סיבה חשובה במסכת האירועים שגרמו לברק לפרוש מהחיים הפוליטיים לרעת הציבור בכללו. כל השנים הייתי בדעה כי התנצלות בפה מלא מטעם אשכנזי יכלה לאחות את הקרע. הוא נמנע מלעשות כן. עכשיו ברק בחוץ, והחל מעתה גם הוא עימו.
למרות זאת אין בלבי לא שמחה לאיד ולא תחושה של עשיית צדק פואטי נוכח פרישת אשכנזי. הוא היה גורם חשוב בבניית התקווה להיפרד מראש הממשלה המושחת בתולדות ישראל, מי שלא רק הרע אלא פגע בנורמות הבסיסיות העיקריות של כל אומה נאורה וכל משטר דמוקרטי. אשכנזי צריך עדיין להכות על חטא על העוול שגרם לברק, ואנו רשאים להצטער שלא יהיה עוד בזירה.
שלושה הובילו את המהלך אשר פירק את החלופה למשטר הדמודיקטטורי של בנימין נתניהו. היה עליהם להישאר עם יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון, אך הם נפלו קורבן לפיתוי של ביבי שעטף אותם בתאוות שררה, והסתיים בטרגדיה ציבורית.
אשכנזי פרש באורח מכובד. אבי ניסנקורן חצה את הקווים לעבר יוזמתו החדשה של רון חולדאי כשהוא נושא עימו מטען של הצלחה חלקית חשובה במשרד המשפטים. ראשון-אחרון בני גנץ נשא אמש נאום מהדהד עם חולשה עובדתית
2.
הם נושאים באחריות לריסוק האופוזיציה הישראלית הנחוצה כאוויר לנשימה. אך כישלונם חיזק וביסס את התחושה שביבי הוא החומצה הגופריתנית (H2so4 ותודה למורה לכימיה בגימנסיה הרצליה דוד הרשקו שב-1954 אילץ אותנו להכיר את הנוסחה בעל פה) של הפוליטיקה הלאומית. הוא חורך ושורף ומחסל ומשמיד ומייתר ומבטל כל גורם עצמאי הצומח בטווח הראייה המפלגתית שלו.
כך עשה לגנץ ולאשכנזי וכמעט גם לניסנקורן. כך עשה לשר ביטחון מקצועי והגון כמשה (בוגי) יעלון שנחלץ בעור שיניו. כך הוא מנסה לעשות כבר שנים רבות - עדיין ללא הצלחה מלאה - לאביגדור ליברמן ולנפתלי בנט ולאיילת שקד, ובולט מכל שניקה את השטח בסיעת הליכוד הגדולה ממנה נעדרים בעטיו אישים כבני בגין ודן מרידור ולימור לבנת, ורבים וטובים אחרים.
הדברים האלה אינם רק היסטוריה מודרנית. הם ראי להפקת לקחים. החשוב שבהם הוא שיש להושיט יד לליכוד חרף עליבותו ולהפנות עורף לנתניהו; להעמיד מולו חזית אחידה ולא פירורים מפלגתיים.
המזער הנדרש להצלת ישראל מן הדמוקטטורה, שאנו מפגינים נגדה בשרב ובצינה בכל רחבי הארץ, הוא בגיבוש גושים שלא יתחרו זה בזה בבחינת "הרחק משכן רע". הפרופסור ירון זליכה הוא מועמד ראוי לשיקום המשק, שנהרס על-ידי ביבי בקורונה יותר מאשר נפגעה הכלכלה הלאומית במלחמת יום הכיפורים, אך אינו צריך להתמודד בגפו. גם לא עפר שלח, שקשה להבין מה תקף אותו לפתע, אבל למען שלום-בית ראוי להתפייס עימו בהקדם.
לכניסתו הברוכה של רון חולדאי לזירה הלאומית יש להוסיף איחוד כוחות עם מרצ ועם ניצולת מפלגת העבודה מרב מיכאלי. נטייתו ימינה של גנץ אסור לה שתתחבר אל בצלאל סמוטריץ' כפי שהבין זאת ניסנקורן והתרחק, אלא בשיבה הביתה למקום נמוך יותר ב"יש עתיד". לכל היותר יכול גנץ לנסות להשתלב ברשימתו של גדעון סער, שצעדו חיוני וחשוב ואולי אפילו מכריע, וראוי לפוסט בפני עצמו.
המסקנה ברורה. אין עוד מתנות חינם לביבי. נחוץ לחלץ את עם ישראל מידיו. גם את הליכוד ממנו ומן הקרנפים המקיפים אותו. אחרי "עובדה" אין עוד צורך בשום עובדה. הכל התבהר, וכפי שכותבים בסיומה של כל הוכחה גאומטרית יש להוסיף את ראשי התיבות מש"ל. כלומר, הגענו אל "מה שצריך להוכיח".