השר לענייני ירושלים ומורשת הרב רפי פרץ, נציגה היחיד של מפלגת הבית היהודי בפוליטיקה הישראלית העכשווית, קיבל השבוע שיחת טלפון בלתי צפויה. ראש הממשלה בנימין נתניהו היה על הקו: "ידידי, רפי", פתח נתניהו. "הסקרים לא מנבאים לך טובות. אסור לבית היהודי לרוץ לבד. אתה חייב לחבור ל'ימינה' של בנט או לרשימה שיקים סמוטריץ', אם יקים. אל תוותר. רק כך יישרד הבית היהודי בבחירות 2021".
זה היה השבוע, רגע לפני שפרץ החליט לצאת מהפוליטיקה. הוא חייך ברוב תמימותו ואמר לעצמו: הנה, ראש ממשלתנו בכבודו ובעצמו, ממשיך לדאוג לבית היהודי, לציונות הדתית, שלא תיכחד חלילה בבחירות הבאות עלינו לטובה. איזו אבירות!
ראש הממשלה דואג לציונות הדתית? הצחקתם. ראש הממשלה, שהתמחה בשתיית קולותיה של הציונות הדתית בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות, דואג רק לעצמו. הסקרים הראו שאם רפי פרץ ירוץ בראשות הבית היהודי, הוא ישרוף רבבות קולות מבלי לצלוח את מחסום אחוז החסימה. האשף הפוליטי נתניהו מעדיף, ככלות הכל, שקולות אבודים אלה ינחתו אפילו אצל בנט שנוא נפשו, מאשר יגיעו לפח הזבל.
זכותו של נתניהו לדאוג לעצמו. לגיטימי. אבל בין זה לבין דאגה לציונות הדתית, אין כל קשר. לא רק שאין בליבו שום טיפת סימפטיה לפוליטיקה הציונית דתית, אלא שסביר להניח שבעמקי נפשו הוא בז לה, על היותה האידיוטית השימושית הנצחית, שמתייצבת שוב ושוב לימינו למרות סטירות הלחי שהיא מקבלת (והדוגמה האחרונה: סירובו של נתניהו להכשיר 69 מאחזים ביו"ש שעלו על הקרקע בהנחיית הממשלה, מול נכונותו להיכנע לדרישת ח"כ עבאס להכיר בעשרות ישובים בידואים בלתי חוקים, וזו רק דוגמית).
טובות הנאה
טפח מעורר חלחלה מ'דאגתו' הידועה של נתניהו לציונות הדתית נחשף השבוע בכתב האישום המתוקן, שהוגש לביהמ"ש בתיקי 1000 והאחרים. 11 פעם מוזכר בנט בכתב האישום, כמושא להשתלחויותיו החתרניות של נתניהו כלפי מי שהיה אז מנהיג הבית היהודי. ומדובר, רבותי, בעובדות שאין חולק עליהן. עובדות ורק עובדות. בית המשפט יצטרך רק להכריע אם הן (ושאר עשרות העובדות בתחומים אחרים שלא הובאו כאן), עולות כדי עבירה פלילית, או שמא מעשים אלה הם בגדר הנסלח. על עצם העובדות, בכל הנוגע לבחישה של נתניהו כנגד מנהיג הציונות הדתית באותה עת, אין חולק.
רשות הדיבור לכתב האישום: "בכל הנוגע למתת המוצע, דנו הנאשמים נתניהו ומוזס בנושאים הבאים: ... לשנות לרעה את קו הסיקור של ידיעות אחרונות כנגד מי שנתפסו על-ידי הנאשם נתניהו כיריבים פוליטיים: משה כחלון, אשר כיהן באותה עת כיו"ר מפלגת 'כולנו', ונפתלי בנט, אשר כיהן באותה עת כיו"ר מפלגת הבית היהודי". סוג של 'דאגה' שכזו, לציונות הדתית...
ועוד: "הנאשם מוזס טען בפני הנאשם נתניהו כי הוא כבר החל לפעול למימוש חלקי וראשוני של טובת ההנאה שהציע: הן בכך שפעל להצנעת ידיעה שלילית אודות רעיית הנאשם נתניהו, באמצעות מיקומה בעמוד אחורי, והן בפרסום שלילי אודות בנט".
הלאה: "אירוע מהימים 17-18.1.13: דרישות (נתניהו) בעניין העלאת פרסומים בנוגע לתמיכת נפתלי בנט בציפי לבני ושלי יחימוביץ'. הנאשם נתניהו היה מעורב בדרישה... הדרישה נענתה".
"אירוע מהימים 17-19.1.13: דרישות להעלות כתבה על עבודתה של רעייתו של נפתלי בנט במסעדה לא כשרה. הנאשם נתניהו היה מעורב בדרישות שנענו".
"אירוע מהימים 17-19.1.13: דרישה להעלות פרסום על קריאה של אלדד יניב להצביע לבנט אם לא מצביעים לשמאל. הנאשם נתניהו היה מעורב בדרישה, שנענתה".
"אירוע מיום 19.1.13: דרישה להעלות פרסום על השתתפות אביו של נפתלי בנט בהפגנות נגד יצחק רבין. הנאשם נתניהו היה מעורב בדרישה... הדרישה נגנזה".
יש עוד, מיום הבחירות עצמו: "אירוע מיום 22.1.13, יום הבחירות לכנסת ה-19: דרישות לפרסם תמונות של הנאשם נתניהו מביקור בכותל... להוריד תמונה של נפתלי בנט ורעייתו... הדרישה נענתה".
וחזרה לשיגרת ההכפשות: "אירוע מהימים 30-31.10.13: דרישה לפרסום כתבה התוקפת את נפתלי בנט לאחר שיצא נגד הנאשם נתניהו ביחס לעסקת לשחרור המחבלים. הנאשם נתניהו היה מעורב בדרישה... הדרישה טופלה".
מערכת לחצים
המאמצים הללו מצידו של נתניהו, פטרונה כביכול של הציונות הדתית, להכפיש ולפגוע במי שהיה אז מנהיג הציונות הדתית, כדי להמשיך בשתיית קולותיה של הציונות הדתית, הינם רק חלק זעיר ממסכת ענקית של רדיפת הציונות הדתית ושל מאמצים בלתי נלאים מצידו של נתניהו לגמד את הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית.
הסעיפים המופיעים בכתב האישום, הם אלה שתועדו על-ידי עוזריו של נתניהו ונתפסו בידיהם. ורק בשתי זירות תקשורתיות: מערכת היחסים השערורייתית בינו לבין אלוביץ' ואתר החדשות של וואלה, וזו שבינו לבין נוני מוזס, מו"ל 'ידיעות'. אין שום תיעוד לגבי מערכות הלחצים והפיתויים שהתנהלו במישורי היחסים שבין נתניהו לתקשורת האחרת, וזאת מפני שמי שעסק בתיעוד השיחות הללו לא טרח תמיד להקליט הכל.
על-פי המעט הזה, ניתן רק לנחש את ההיקף האמיתי של החתרנות המתמשכת תחת יסודותיה הפוליטיים של הציונות הדתית. איך להגדיר חתרנות בזויה שכזו, מבחינה מוסרית, כנגד התנועה הדתית לאומית שתמיד גילתה נאמנות עיוורת של אישה מוכה למנהיג הדגול? - את המענה ייתן הקורא לעצמו. אני רק הנחתי על השולחן את העובדות היבשות.
בית המשפט יצטרך כמובן לקבוע אם יש היבט פלילי בעובדות הללו. ייתכן שלא. ייתכן שכן. אבל כך או כך, יש בעובדות המזעזעות הללו כדי לקרוע צוהר מבהיל לגבי מעלליו של מי שמתיימר כל העת 'לדאוג' לציונות הדתית - על-ידי כיווּצה ודחיקתה למתחם אפס המנדטים.
