מתן אחי, אתה יודע עד כמה ההערכה בינינו היא הדדית. כמה שמחתי לאורך התקופה האחרונה לדבר, לדון, לקבל או לתת עצה טובה, ולפעמים גם להתווכח, ציבורית או בחדר הסגור. פגשתי בך איש אמת. חכם, אמיץ, פתוח באמת, וכזה שלא חושש לגבש עמדה ולדבוק בה גם אם יש לזה מחירים.
אני יודע עד כמה הפרגון שלך לאורך הדרך היה אותנטי ואתה יודע כמה אנו חשים שותפים לכל כל הרבה ערכים ואתגרים העומדים בפני החברה הישראלית ובפני הציונות הדתית.
מתן, אנחנו ממש לא במאבק על מי יותר מייצג את הציונות הדתית. אתה מייצג את הציונות הדתית לא פחות ממני. אתה מפירותיה המשובחים ביותר. ממש לא על כך הדיון.
אין חולק אגב, שפעילותך הנמרצת והחשובה בסוגיות שנמצאות בליבת העשיה של הציונות הדתית היא חשובה ומבורכת. הדיון הוא אחר לגמרי, וממש לא אתה ואני התחלנו בו. יש לו כבר זקן לבן, והאמת שיש לו גם כבר כמה ילדים ונכדים שמאפשרים לעמוד על התוצאות של כל שיטה.
הדיון הוא האם יש צורך במפלגה שמייצגת את הערכים הללו או שמספיק שיש ח"כים בודדים סרוגים (ונפלאים כמוך) במפלגה כללית. בהקשר של הדיון הזה הזה אין הבדל בינך לבין שלמה קרעי או עמית הלוי או יולי אדלשטיין בליכוד, זאב אלקין בתקווה חדשה, אלעזר שטרן ביש עתיד, או חילי טרופר בכחול לבן.
כולם אהובים ואין לי שום זכות לטעון שמי מהם הוא פחות ציוני דתי ממני. אבל הם בחרו להיות במפלגה שזה לא הדגל שהיא מרימה ולא המחויבות שמהווה את בסיס קיומה ופעילותה. מפלגה שמחויבת עקבית ולאורך זמן לדרך ולערכים ומתוך כך לציבור אותו היא מייצגת.
ואיך אני יודע שאני צודק? בין היתר כי גם נפתלי, יו"ר המפלגה שלך, מאמין שצריכה להיות מפלגה כזו ואסור לה להיבלע בתוך מפלגה ששואפת להיות מפלגת שלטון כללית. הוא אפילו עמד בראשה 6 שנים ובכל התקופה הארוכה הזו לא חשב אפילו לרגע שנכון למחוק אותה לתוך הליכוד של נתניהו, גם בתקופות שבהן היה קונצנזוס בציבור הדתי שנתניהו ראש ממשלה מצוין.
גם כשנפתלי החליט שהוא ממשיך מהמשימה של הנהגת הציונות הדתית למשימה הבאה שלו - מועמדות לראשות הממשלה מתוך מפלגה כללית - מהלך שאליו אתה הצטרפת, היה ברור לו שזה לא במקום המפלגה הציונית דתית.
וגם בהמשך, אחרי שלא עברתם את אחוז החסימה וביקשתם לחזור לרוץ ביחד עם הציונות הדתית, כל הזמן היה ברור שרצים יחד בשותפות שווה, הגונה ומכבדת, שמבוססת על שתי מפלגות שלכל אחת קהל מצביעים שונה וממילא מחויבות שונה: מפלגת הימין החדש שלכם והמפלגה או המפלגות המובהקות של הציונות הדתית.
גם המציאות מלמדת שזה חשוב, ואני מניח שאתה יכול להעיד על כך מהחוויה האישית שלך. אין מה להשוות את כוחו של ח"כ סרוג בודד במפלגה כללית לכוחה של מפלגה דתית לאומית שמהווה נדבך מרכזי בקואליציית ימין. אתה יודע מצויין כמה נתניהו לא באמת סופר את הסרוגים אצלו, וכך יתר ראשי המפלגות שמעצם הגדרתן כמפלגות כלליות ומעצם פנייתן לקהלים אחרים לא יכולים להיות מחויבים לערכי הציונות הדתית ולצרכים והמפעלים של התנועה הנהדרת הזו. בשנתיים האחרונות לא הייתה לך הזדמנות לחוות את זה, אבל לו היית מכהן גם בכנסת וממשלה נורמליים שבהם אנחנו בקואליציה היית נחשף לכוחו של הסכם קואליציוני וליכולתה של מפלגה מגזרית להשפיע על דמותה של הממשלה בכל כך הרבה תחומים. הרבה מעבר ליכולתם של כל הח"כים הסרוגים ביחד בכל המפלגות האחרות.
אז למה ללכת ביחד? בעיקר כי יש מכנה משותף רחב שמאפשר את זה, כי הציבור אוהב את זה, וכי בפעם הקודמת הניסיון ללכת לבד התברר כשגיאה קשה. הסקרים הטובים בראשית הדרך לא החזיקו מים. התברר שאין שם "בייס" יציב שאפשר לבנות עליו ושזו סכנה גדולה להמשך שלטון הימין. עד היום אין ממשלת ימין בגלל אבדן הקולות ההוא.
על הרקע הזה, בשתי מערכות הבחירות האחרונות שבהן התמודדנו ביחד התמודדנו ברשימה שוויונית לחלוטין (מה שקרוי ריצ'רצ') בין הימין החדש לציונות הדתית. הסידור הזה שיקף שותפות אמיתית ומכבדת שמכירה ומוקירה את המקום והתפקיד של כל אחד מאיתנו ואיפשרה את החברות והעבודה המשותפת המצויינת שלנו, שהלוואי שתימשך.
ואני באמת לא מבין מה השתנה פתאום. למה כבר שלושה חודשים אני מתחנן בפני נפתלי להמשיך באותה הדרך, שאתה ואני ורוב הציבור הדתי שמח בה ומרגיש בה טוב, והוא מסרב. למה שוב הוא מחכה לדקה התשעים, מנהל מו"מ מקביל עם גנץ, והפעם מבקש לבלוע את הציונות הדתית בתוך הימין החדש במקום להמשיך בשותפות חברית, טובה והגונה.
מתן, אני גם לא מבין את הרצון לאכסן את ערכי הימין והציונות הדתית המשותפים לנו לתקופה לא ברורה. הערכים הללו, על הכרת הגוונים והניואנסים השונים בינינו ביחס אליהם, היו הבסיס לחיבור הטוב בינינו ואני לא מבין את הנסיגה מהם. נורא קשה לשמור על אחדות כשהיא לא סביב דרך וערכים משותפים. למה אי-אפשר גם לעסוק בשיקום הכלכלה והפרנסה וגם להמשיך ולהניף בגאון את ערכי הימין והציונות הדתית ולחתור כמה שרק אפשר למימושם?
מתן, הזהות היהודית של המדינה לא יכולה לחכות. הבוקר קיבלנו תזכורת בפסק הדין של בג"ץ בעניין הכנסת חמץ לבית החולים בפסח. כמוני גם אתה מכיר את שלל הסוגיות בתחומי הדת והמדינה שעומדות על הפרק בבג"ץ ואת הכורח לתת להן מענה כדי לשמור על האופי היהודי של המדינה.
ההשתוללות של השופטים לא יכולה לחכות ליום שאחרי הקורונה. בשנה הקרובה נצטרך למנות ארבעה שופטים חדשים וכדי לא להנציח את בית המשפט הפרוגרסיבי והמסוכן של היום נצטרך לשנות קודם לכן את שיטת המינוי שלהם.
פתרון המצוקה של עשרות אלפי מתיישבי ההתיישבות הצעירה לא צריך להמתין. כך גם תקציבי החמ"ד והישיבות. נצטרך לדון עליהם במקביל למשבר. ועוד ועוד. צריך לומר את האמת: גם אותי הפרנסה של עם ישראל מעניינת. מעניינת מאוד. אבל יש עוד דברים שמעניינים אותנו ואנחנו לא יכולים לטשטש את זה.
מתן, כיוון שאני מכיר את הסיורים שעשית בישיבות, אצל הרבנים ובמפעלות החינוך וההתיישבות, סע אליהם, תרים טלפון ותראה מה מדאיג אותם, תשאל אותם מה הם חושבים ולאיזה סוג של מפלגה הם מצפים.
מתן, עוד אפשר לתקן. בואו נסכים על ערכי ליבה משותפים שמהם אי-אפשר לסגת.
ממשלת ימין. ערכי ימין. זהות יהודית. בואו נמשיך בדיוק את מה שיש היום. את השותפות והאחדות הטובה והמכבדת. מה שלא מקולקל לא צריך לתקן... הכדור בידיים שלכם. אני ממתין כבר שלושה חודשים. יצאתי לדרך כי האחריות הגדולה שעל כתפיי להמשיך את המפלגה הדתית לאומית שקיימת מאז קום המדינה לא מאפשרת לי לחכות ליום האחרון שלפני סגירת הרשימות ולעמוד בפני שוקת שבורה אם נפתלי יחליט לרוץ לבד או בחיבור אחר. אבל ממש לא סגרתי את הדלת בפני חיבור. רק תגידו כן.
בואו.
שלך בהערכה רבה,
בצלאל
