"אני אזרח העולם.
אם לא הייתי בכל מקום
אין זאת אשמתי.
כוחי שוב אינו עמי כמו
שהיה פעם.
אני אזרח העולם
וחפצי להשאר כזה...
אני אוהב לחשוב על נסיעה לכל מקום
אם לא הגעתי לשם אתמול
אגיע היום.
בינתיים אני אוהב לנסוע
למרחקים קצרים מאוד.
ההרגשה היא שהמרחקים הקצרים
יתמשכו עוד ועוד".
לפניכם המשורר נתן זך במיטבו. הוא הכתיר עצמו לאזרח העולם. כידוע כל אדם הולך בסוף ימיו לעולמו, מתאזרח שם. זך נולד בברלין ב-1930 בשם הארי זייטלבך. כשהיה בן 9, כבר שלוש שנים בא"י, החלו בני מולדתו לשרוף את העולם. אולי אז רכש את הפספורט לקוסמוס, ונעשה אזרח העולם. בארצנו היה מסתובב חופשי וטעון בזכויות, עושה בביתו כבתוך שלו, כמו שהיה עושה בסיביר, בקמצ'טקה וגם בסינגפור, אם לא היה חושש שייעצרו אותו שם כמבלה עולם או מסומם. בבית האחרון בשירו הוא מכריז:
"האדון הזה יהיה מחר
אומרים לי בלילה על-יד האור
אני מוכן בסבלנות
אני עומד בסוף התור
אני אזרח העולם".
בנעורי סברתי שאת השיר הזה כתב יהודי לוהט בשם לב ברונשטיין שנעשה לימים לאון טרוצקי. מצאתי קווי דמיון חולמני בין האישים האלה. טרוצקי החל את דרכו הציבורית כמהפכן בולשביקי ממאיר והקים לתפארת את הצבא האדום מדם. הוא סיים את מאבקו הגלובלי בסטלין מוטל ברחוב בתוך שלולית רפש עם טלית ותפילין. בכותרות העיתונים שהושלכו לאשפה נכתב שהיהודי סולק. השלולית 'התהפכה' ומאז שפר עליו עולמו. הוא נרצח בגרזן קרח במקסיקו בידי סוכנו של סטלין ב-1940. אולי היה זה חרמש או פטיש, והסוכנים מסביב זיהמו את הזירה כדי לחסל את האפקט התועמלני.
ב-45 תלו הסובייטים דגל מעל הרייכסטאג ושוב זיהמו את הזירה. למותו של טרוצקי, לדעתי, הייתה משמעות עמוקה יותר. אם טרוצקי היה מנצח ומשתלט על הסובייטיקה ייתכן מאוד שאירופה ואמריקה הדרומית היו מטעי בננות בולשביקים, שלא לדבר על כך שקיבוצים בארץ היו עוטפים את רקמת החיים התוססת לעתיד של העיר העברית הראשונה בחגורה ירוקה של 'החברה להגנת הטבע' ושדרת קקטוסים ומכריזים שזו שמורת טבע וספארי.
הרי לכם כמה ציטטות מפיו של זך - משורר האמת הצרופה: "יש לי חשש כבד שהמדינה הזו תפסיק להתקיים בעוד 50 שנה אם לא לפני זה, ובינתיים תהיה מלחמה אחרי מלחמה". "אילו ידעתי שישראל תהיה מה שהיא היום, לא הייתי חוזר ארצה מאנגליה ב-1978". זך שהוא יליד ברלין, מתי נעשתה לונדון כור מחצבתו? התשובה: הוא אזרח העולם והוא זכאי לבחור את בירתו... ומה יש בישראל היום שלא היה אתמול? המהפך של 77.
"קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב אירופית, ואלה באים מהמערות". זה הסברו של זך מדוע התחרט מיד כשחזר מלונדון. מדובר בחוק השבות 'הגזעני' וביוזמה שנקטה המדינה להביא המוני יהודים מארצות ערב והאיסלאם. זה לא לטעמו של 'אזרח העולם'. 'העולם' בעיניו של זך הוא מקום מצומצם הכולל אך ורק את המערב ותרבותו. גזענות - אמרנו?
סטלין נבחר בדמוקרטיה?
ב-2011 אמר זך: "גם היטלר סטלין ומוסוליני נבחרו בבחירות דמוקרטיות". המסקנה המתבקשת - אסור לסמוך על דמוקרטיה. בעיני זך השואה היא תולדה של משטר דמוקרטי מוחלש במדינה שהלאומיות בתוכה הקציפה וגלשה מתוך חבית הבירה. בגרמניה, אולי שכח, גם בית המשפט והצבא, לא ניסו לשמור על הטלה מפני הזאב הטורף. אז אולי גם הם האשמים?
קל לפלרטט עם משורר 'כמעט לאומי' ואפילו להתל בדברי רוח. זך הוא בעצם קריקטורה נוקבת של מעין דוש שהוא, בעיני עצמו, אזרח העולם, משהו יותר גדול, יותר מורכב ממה שנתאר לעצמו באחרית הימים. היום כבר היו מכנים אותו באדישות גלובליסט ליברלי. בנעורי חשבתי שזך מדבר בשירו על עצמו - ורק מאוחר יותר הבינותי שהוא מתאר אדון אחר שהביא אותנו אל האור, איש-החוק אהרן ברק.
הציטטות האלה והרבה אחרות, יכולות באותה מידה להיות מיוחסות לגאון המשפטי. ייתכן שהמשפטן שבו היה מעדן את הניסוחים אבל הכוונות הזכות נשארות אותן. האדון הזה כבר ביקר אותנו, במחר שלו, ואני מקווה שיום אחד השמש תזרח שוב מתישהו ותמחל לו על האתמול והיום. שלושת הצמרות, טרוצקי, ברק וזך הם משפכים סימבולים: ראשון בהם שפך דם, השני שופך אור והשלישי שופך את ליבו. ר"ת שמותיהם הפרטיים, ל-א-ן. יהודים - אמרנו?
תראו כיצד מתפקדת מערכת פונקציונלית: מגיע חרושצ'וב בפברואר 56 ובנאום סודי למכביר מוקיע וכותש את סטאלין. סטלין הוא הר בממדים מיתולוגים (שמש העמים) שנפטר רק לפני 3 שנים. אידיוטים שימושיים ברחבי המערב המשגשג מפמפמים לנו שהנהגת חרושצ'וב אמיצה, ערכית, מוסרית, צודקת, שוחרת אמת ושלום (בדיוק מה שאמרו על סטלין עוד השבוע). שכחו שהמנהיג החדש גם הוא רוצח מקצועי מדופלם וצמא-דם. אז מדוע בוחר מנהיג חדש להוקיע את הישן?
מדוע אולצו 'נאשמי-בלפור' במשפטי הראווה שניהל אנדריי וישינסקי (יהודי) לא רק להודות במלוא אשמתם המופרכת אלא להכריז ולהצהיר מעל דוכן הנאשמים על חרטה ו'תשובה', לבקש סליחה ומחילה מהחבר סטלין, מחברי המפלגה ומאימא ס.ס.ס.ר? דומה שהתובע במוסקבה ביים סצנה הלקוחה ממשפטו של עכן: "וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-עָכָ֗ן בְּנִי֙ שִֽׂים-נָ֣א כָב֗וֹד לַֽיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְתֶן-ל֣וֹ תוֹדָ֑ה וְהַגֶּד-נָ֥א לִי֙ מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ".
בעל בית חדש
זה מזכיר לי סצנה מבודחת במערבון הוליוודי שבו מככב גלן פורד. פורד מגיע לעיירה שלווה כדי להשתלט עליה. בדרך לבר הוא שואל אנשים ברחוב, מי הבריון הכי מסוכן בעיירה וכולם אומרים לו בחיל ורעדה, זה ג'יימס. מדובר בבריון-קשקשים אל-מותי, ראש כנופיה, המטיל חתתו ואימתו על תושבי עיירה שלווה. בבר מכינים בקפידה את הדלפק לקראת ריטואל בואו של איש האימים וגלן פורד עדין מחייך, ממתין ומזמין את כל הסטטיסטים לשתייה קלה על חשבונו.
כשנכנס הבריון זזים כולם הצידה ומפנים את המסך. האיש, עמוס אקדחים, סכינים, קעקועים וקשקשים, ניגש לבר ודופק עליו. הבקבוקים צפים ורוקדים, הצופים נרעדים. גלן לוגם בשלווה, מתעלם ומיתמם. גלן פונה אל האיש האדיר ושואל, אתה באמת ג'יימס הבריון שכולם מפחדים פחד מוות מפניו? השודד אומר משהו בסגנון, "גם אתה תפחד ממני בעוד רגע" ומפשיל שרוולים. גלן מכה אותו באלגנטיות הוליוודית בתריסר מקומות בו-זמנית לפני שהבריון מצליח להרים יד. הקרב הסתיים לפני שהחל - ויש לנו גיבור חדש. כל אנשי כנופייתו של הבריון מצטרפים בהכנעה אל המנצח ומפנים מהזירה את המובס. תם ולא נשלם... משם ממשיך חרושצ'וב להיכל האו"ם והולם בנעל על דוכן העצרת. יש בעל בית חדש.
ב-75 מונה בעל בית חדש לפרקליטות - אהרן ברק הוא היועץ המשפטי לממשלה. ב-76 נפתחה חקירה נגד אברהם עופר, שר השיכון, בחשד שהיה שותף למעשי שחיתות בחברת 'שיכון עובדים' שאותה ניהל. עופר מבקש מהיועץ ברק להורות על הפסקת החקירה בעניינו ומסורב. בינואר 77 הוא התאבד. לאחר מותו נגנז התיק... היועץ ברק הביא להתפטרותו של ראש הממשלה יצחק רבין ממועמדותו בבחירות 77 בעקבות חשיפת חשבונו הסודי בחו"ל. החשבון אכלס את דמי הרצאותיו ברחבי אמריקה. איך יודעים שהפעולות נגד עופר ורבין נבעו מתחושת שכרון-כוח, מאותו סוג שהפעיל את גלן פורד בהוליווד כמו גם את חרושצ'וב במוסקבה? ברגע שעופר התאבד - תמה ונגוזה החקירה נגדו ונגד בכירים ב'שיכון עובדים'. פג תוקף. גם רבין לא הועמד למשפט, לאחר שהתפטר, למרות שהודה שזה חשבון הבנק שלו...
מקרה הפוך שנובע גם הוא משכרון-חושים, או שקרון-גבהים, אירע לאי היווני של אריק שרון בגינו הוביל את ההינתקות. בליווי תזמורת תקשורתית בניצוחו של האבוב אברמוביץ, הוכתר שרון אתרוג לאומי והתביעות נגדו התמוססו, חלפו מעל ראשו והתפוגגו. באופן דומה ניצל גם אהוד ברק, יוצא קיבוץ, אהובה הנחשק של ההתיישבות העובדת, מכתב-תביעה הרסני בגין עמותות-קש למימון בחירות. לאחר שהיועץ המשפטי החליט לסגור את התיק נגד ברק, הגיב יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט מיכאל איתן: "פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה החליטו להשלים עם העבריינות הפוליטית במקום להילחם בה. מדובר בסטירת לחי לשלטון החוק בישראל, שתהפוך למכה אנושה לאחר הפרס שהשניים יקבלו עם מינוים של ארבל ורובינשטיין לשופטים בבית המשפט העליון".
את מי משרת השופט אהרן ברק וכיצד? הכיצד כבר נלעס ונטחן ברשות הרבים, בין השאר, במשפטיהם של אביגדור קהלני, יעקב נאמן, חיים רמון, רפאל איתן, אריה דרעי, ראובן ריבלין ואחרים. האם אהרן ברק הוא נציג האמת, הצדק, המוסר וערכי היהדות במישורי בת-המשפט הבינלאומי ובמוסדות האקדמיה במערב? ממי הוא יונק את חיותו?
(המשך יבוא)