אות אזהרה
מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסם השבוע, הנו אות אזהרה בוהק לממסד הישראלי - מצה"ל, שעומד בראש מדד אמון הציבור, ועד למשטרה, לכנסת, למפלגות ולממשלה, שסוגרות אותו: אי-אפשר לרמות את כל העולם כל הזמן!
לא רק הימין והדתיים אינם מאמינים לממסד הישראלי, שעבד קשה מאוד כדי לאבד את אמון הציבור; ולשם שינוי - הצליח. קחו, לדוגמה, את בית המשפט העליון, שמשתדל מאוד ובהתמדה לנסר את הענף שהוא יושב עליו, בהחלטות תמוהות ומופרכות בלשון המעטה. זכורות לי שנים, שבהן הוא הוביל עם צבאנו את מדד אמון הציבור; וכנראה, ההישג הכניסו לאופוריה של התאבדות. בלי אמון הציבור, שופטינו ייוותרו כקול קורא במדבר.
הבעיה העיקרית הנה שלנו, האזרחים. העובדה, שמוסדות הציבור אינם חושבים שתפקידם לשרת אותנו, ולהשביע את רצוננו, חמורה ביותר. היא משקפת את האווירה האפלה, שמשרים על שירות המדינה שי ניצן, דינה זילבר ודומיהם, הסבורים, כי אינם צריכים לשרת את הציבור במשרותיהם, אלא לשרת רק את האינטרסים שלהם. הבוז לציבור, שהתבטא בדברי "משרתי הציבור" הללו ומשובטיהם, חמור ומסוכן.
ישראל מזמן אינה נשלטת על-ידי העם (שהיא, לטעותם של רבים, מהות הדמוקרטיה), אלא על-ידי פקידים חצופים וכוחניים, שהשתלטו עלינו, וכופים עלינו את ערכיהם מבלי שהוסמכו לכך. ראו את בחירת עו"ד יעל דבוש - מתנגדת ידועה לסילוק המסתננים מארצנו - להיות האחראית לנושא במשרד המשפטים. רק מי שבזים מאוד לדעת הציבור יכולים להגיע לבחירה כזו, שהיו שהשוו אותה לבחירת סוחר סמים לממונה על אכיפת החוקים נגד סמים במשרד המשפטים.
עוקב הרבה שנים אחר מדד אמון הציבור, ואיני מצליח להבין כיצד מקבל צבאנו ציונים גבוהים (למרות שגם הם בירידה מתמדת). בחמשת העשורים האחרונים הוא מפגין ביצועים נמוכים בהגנה על המדינה, ככושל במינהלה וכרָע בכל הנוגע לטיפול במשאבי-האנוש, שאנחנו מעמידים לרשותו. אין לי הסבר לתופעה המדהימה, ולדעתי, היא מוחרפת על-ידי כניסת הרבה גנרלים, כולל רמטכ"לים, לפוליטיקה. עיינו בערכים בני גנץ ואהוד ברק.
שמחה בטרם זמנה
השופטת הלית סילש מבית המשפט המחוזי מרכז, שהרשיעה את מוחמד בכרי בהוצאת דיבה על קצין צה"ל בסרטו השקרי, "ג'נין, ג'נין", עשתה דבר ראוי. מצער מאוד, שהיינו צריכים לחכות כעשרים שנה עד שייאמרו דברים כדרבנות. בכרי הוא שקרן ותועמלן נתעב ועוין, שפעל בשירות רשות הטרור מרמאללה ובמימוּנהּ, כדי להשמיץ את מדינת ישראל ואת חיילי צה"ל.
אך השמחה מוקדמת מדי. בכרי יערער, כנראה. לשולחיו יש הרבה כספים, והם יכולים לבזבזם על ניסיון להגיע לבית המשפט העליון. שם, בערעור, אחרי חודשים של הרהור מעמיק, יהפוך בית המשפט, למיטב הבנתי, את הפסיקה (למרות שכבר פסק, שהסרט שקרי) - כביכול, כדי להגן על חופש הביטוי. הלוואי, שאתבדה.
שפל המדרגה
קריאת בני גנץ לשמאל ולמרכז להתאחד, כדי שיוכלו להגשים את תאוותם - "רק לא ביבי" - מגוחכת. אדם סביר, לו נקלע למצבו הנוכחי של גנץ היה בוחר לשתוק, ולהיעלם (להתפייד, בסלנג - כלומר, להימוג) מנופנו הציבורי. למרות שלא הערכתי אותו כגנרל, הצליח גנץ להפתיעני כמתיימר להיות פוליטיקאי. עכשיו, כשהוא בשפל המדרגה, מתברר, שהוא ויועציו עדיין שולפים הולוגרמות של שפנים מכובעו. כפי שאמר לי פעם חבר, "כשתגיע לשפל המדרגה, תיווכח, שיש שם עוד גרם מדרגות מטה".
בשורה קשה
מהדורות החדשות בקול ישראל היו תמיד היכל של עברית תקינה ושל מבטא הולם, ללא כל קשר לתוכנן. זאת, בניגוד לחדשות באמצעים משודרים אחרים, או בעיתונות הכתובה. לא רק שבחדר החדשות בקול ישראל הקפידו על השפה, אלא שבחירי הקריינים הקריאו חדשות. כעת פרשו כמה מהם - דן כנר, מלאכי חזקיה, איריס לביא, דן עופרי וצבי סלטון - ובקרוב צפויים לפרוש קובי ברקאי, נאווה סביון ואחרים. כולם "אריות המיקרופון"; ואין מי שיחליפם. כלומר, רמת העברית בקול ישראל תתדרדר עוד. קראתי, שתאגיד "כאן" מתכוון לייבא קריינים מגלי צה"ל, וזו בשורה קשה למי שמעריכים עברית תקינה וקריינות טובה.
הפקרות
האלימות בחברה הערבית מדהימה, אך משקפת את העובדה המרה, שלמרות שאנחנו מממנים משטרה, ואפילו מתווכחים על מינוי מפכ"ל למשטרה, היא אינה קיימת. כפי שאמרתי פעם - המשותף לסינדרלה ולשוטר עברי הנו, שהם קיימים רק באגדות.
כל דאלים גבר. מדינת ישראל אינה שולטת דרומה מבאר-שבע, יודעים כל מי שנהגו דרומה, וגם לא בנעשה בגליל. לאמירה זו יש הוכחות נוספות מדי שבוע. חבר סיפר, שאמבולנסים של מד"א אינם יוצאים לכמה כפרים ערביים בגליל כשאין להם ליווי חמוש; ובאחרונה שרפו "אלמונים" מכוניות של שוטרים בגליל. בבית משפט בדרום עומד לדין אזרח יהודי מערד, שירה למוות בפורץ ערבי; ובדואים בוזזים בהתמדה את בסיס צאלים.
שיא ההפקרות הנו ברצח מתמיד של ערבים בידי ערבים - הקזת-דם כמעט שבועית. החברה הערבית אלימה ופורעת-חוק - גם כביטוי למרי אזרחי נגד המדינה. מעריכים, שכיום מחזיקים ערביי ישראל יותר מ-400 אלף כלי-נשק בלתי-חוקיים. הנהגת ערביי ישראל אינה עושה דבר נגד התופעה. אדרבה, היא מפריעה למשטרה לפעול נגדה. כך, מצד אחד נותן לה המצב תירוץ נהדר לתקוף את המדינה, ולהוכיח, שהיא מפלה ערבים. מצד שני משמש הנשק הזה לא רק למטרות פליליות. הוא נועד, להערכתי, ליום פקודה, שבו יחליטו ערביי ישראל להתקומם (עיינו בערך מהומות אוקטובר 2000). לכן, אין להנהגת ערביי ישראל כל רצון לפגוע בו.
