בעידן בו בית המשפט העליון אמור היה להיות מגדלור הצדק והאמת, לכלל רבדי האוכלוסייה, עולה וגואה התחושה הקשה של חלקים באוכלוסייה החשים כמי שאין בית המשפט קשוב לצרכיו, לערכיו ולאומותיו.
נפליג לרגע קט בספינת הדמיון. הרכב של שלושה שופטי בית המשפט הגבוה לצדק מקבל את העתירה שהוגשה על-ידי ארגון המסעדנים והשפים בישראל המבקש בעתירה מנומקת ומפורטת להשאיר ביום הכיפורים את המסעדות ברחבי הארץ פתוחות ולאפשר לעם היושב בציון ליהנות ממאכלים מנחמים בהם חפץ.
"כבוד בית המשפט מתבקש להורות על פתיחת מסעדות, מזללות ופיצוציות בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים גופא, ברחבי מדינת ישראל, בשם חרות הפרט, החופש והשוויון, לאפשר שירותי הסעדה לכל המבקש, יהודי ומי שאינו יהודי, בכך תמנע הכנסת ידו של החוק לתוככי צלחות הסועדים המוצאים עצמם ביום זה מקופחים וכמי שחירותם נשללת מהם". את אותה פיסקה קראו על פתיחת מועדוני בילוי ובתי עינוגים ביום האבל הלאומי תשעה באב.
אפשר גם שתוגשנה תביעה מן הסוג הבא בשם פורום 'סליחה'. פורום 'סליחה' עותר בזאת לבית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק ודורש כי התיאטראות, מוסדות התרבות, מוקדעי הבילוי, בתי עינוגים ישארו פתוחים בערב יום השואה וביום השואה כולו כדי להעניק את חויית הסליחה והמחילה אותה הציב פורום 'סליחה' לנגד עיניו. חווית הסליחה מאפשרת מפגשים שמחים, עליזים, המבקשים להביע את הסלידה מהתופעה הבזויה של שחור, מוות, דיכאון וחרדה המנציחים את תחושת הרדיפה הגלותית של הדור השני והשלישי. אנו קוראים לבית המשפט לעשות צדק ולבטל את יום השואה במתכונתו הנוכחית".
אפשר להמשיך עם פורום 'פרחים בקנה', הפורום לשלום, אהבה ופרח ורוד. הפורום עתר לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בדרישה לעשיית צדק בפירוקו של צבא ההגנה לישראל והפיכתו לצבא של זמר, צליל ופרחים ורודים במקום דרגות, אהבה אינסופית במקום פקודות, ושירים במקום טילים.
הכל בשם השוויון
אעצור כאן על-אף שמלאי הדוגמאות הכולל אף את התביעה לביטול המדינה היהודית והפיכתה למדינת מהגרים כבר מוכנה ומונחת על שולחן מיטב עורכי הדין בדרך להגשת לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים.
שוב הכניסו עצמם שופטי בית המשפט העליון לפינה שלא היו אמורים לעמוד בה. השופטים קבעו בדעת רוב כי החל מחג הפסח הבא עלינו לטובה יוכלו הבאים בשערי בתי החולים להכניס מאכלי חמץ, ללא כל בעיה. השלב הבא של העותרים הנהנים מהרוח הגבית ומהחלטת בית המשפט היא עתירה מהירה בנושא איסור אכילת חמץ בצבא העם, מצוידים בהכשר המהדרין של רבנות בג"ץ טוענים העותרים, מדוע חיילים חילוניים וחיילים שאינם בני דת משה צריכים לאכול בפסח מצות, מדוע לא תותר הכנסת מאכלי חמץ, אוכל מנחם כלשון העותרים? זוהי אפליה חמורה וכפייה דתית. השלב השני אחרי שעתירה זו תתקבל יהיה, מדוע לא תתאפשר הכנסת מאכלי טריפה ונבלה, מאכלים שאינם כשרים למטבחי צה"ל. למטבחי בתי החולים, הכל בשם השוויון, הכל באיצטלת החוק, הכל בגיבוי בית המשפט העליון.
מדינת ישראל, יאמר הברור מאליו, הינה מדינה יהודית. ככזו על המדינה לשמור על צביונה, אופיה, בפרהסיה, במרחב הציבור, איש איש יחיה בביתו בשלום עם ערכיו, עם אמונותיו. אם מחליט בית המשפט הגבוה לצדק לבטל את אופיה היהודי במרחב הציבורי, הרי שזכות שיבתנו לארץ ישראל מתבטלת מאליה ובאם מדינת ישראל הינה מדינה ככל המדינות בפרהסיה הציבורית, מה לנו כי נעקם חוטם מול הנוהרים לברלין, מה לנו כי נחמיץ פנים מול חובבי הדרכון האירופי, מה לנו כי נחייה על חרבנו מול עם ערבי הטוען לבעלות על אדמות המדינה הזו מירושלים ועד תל אביב.
ראוי היה לו לבית המשפט העליון לשלוח בחזרה את התובעים והנתבעים, לקיים שיח משותף, למצא אלטרנטיבות, לאפשר קיום הדדי בכבוד, לאפשר צביון יהודי לצד פתרונות מעשיים של צרכי אחרים. לו בית המשפט היה מבין שהכרעותיו הם תמריץ לחוקי נגד, חלקם דרקוניים, בטוחני שהיה מציע בהגינותו לשני הצדדים לשבת עד למציאת פתרון והגעה לעמק השווה.
החלטתה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שלא לאפשר דיון נוסף בהרכב רחב יותר של שופטי העליון היא החלטה שאולי צודקת אך למגינת הלב ממש החלטה לא חכמה.
