אישה צעירה עם ילדון בן פחות משנתיים מתמודדת עם בן זוג מבוגר ממנה. הגבר מתברר כאלים, קנאי הנוסע עמה לדיור מרוחק ממשפחתה ומחברותיה. לימים החלה מריבה בין בני הזוג, הוא נוטל את הילד ומרחיקו לחדר האמבטיה. חובט באישה בחמת זעם במערוך ולבסוף נוטל סכין ומשחית את פניה היפים. הילדון ממרר בבכי עד שבנם הצעיר של השכנים מסב את תשומת לב הוריו לצעקות הבלתי פוסקות. כל אותה עת אמה של שירה שומעת את האירוע בטלפון. בתה התקשרה אליה והודיעה לה שהיא מגיעה אליה באותו לילה עם הילד. תוך כדי השיחה היא שומעת כי האיש מסרב לאפשר לשירה לעזוב עם הילד והתגרה מתגברת.
אבי הילד השכן פורץ לדירה עם אשתו ומוצא את שירה מתבוססת בדמה כאשר הסכין עדיין בידו של הגבר המשתולל. לאט-לאט, מצליח השכן לשכנע את האיש להוריד את הסכין ושואל היכן הילד. האיש מצביע על חדר האמבטיה. המשטרה מוזעקת ואמבולנס מגיע ושירה נלקחת לבי"ח סורוקה. זאת לאחר ששכנתה עדי גיזו, האמיצה, ניסתה להרגיע את שירה ולעודד אותה להילחם על חייה והבטיחה לטפל בילד.
האירוע החריד את התקשורת שלא חדלה לדבר על המקרה המזעזע. בתחילה לא ידעו האם שירה תצליח לשרוד את התקיפה הנוראה. אילנה דיין וציוותה הכינו תוכנית "עובדה" בערוץ 12. הייתה זו תוכנית מצמררת בה צפו מיליונים של תושבים בארץ. אין ספק כי זו תמשיך להכות גלים בארצות רבות.
מיד לאחר התוכנית העזו מספר נשים לספר את סיפוריהם הקשים, הדומים להחריד לסיפורה של שירה, שבינתיים הפכה לגיבורה לאומית. שירה מתכוונת להקדיש את חייה למען נשים הסובלות בבתיהן, באלם, בחוסר ביטחון ובפחד מצמית. ברוכה תהיי שירה. אנו הקבוצות והארגונים הניצבות בחזית המאבקים, מצדיעות לך על הכוח לקום להיאבק על חייך ולחיות עם בנך הקטן בביטחה.
פציעות נוראיות
עמותת לא לאלימות נגד נשים, אותה הקמתי בשנת 1977, הינה אחת מהקבוצות העוסקות יום יום, שעה שעה, יומם ולילה, ומעניקות תמיכה ועזרה לנשים במצוקה נוראה זו. אנו מאוגדות בפורום המאחד את כולנו במאבק האינסופי לשים קץ לתופעה הקשה הקרויה אלימות במשפחה, בעיקר כלפי נשים וילדים.
הפעילות המרכזית שלנו מתמקדת בהקמת והפעלת מקלטים לנשים הנסות על חייהן ושפיותן מביתן, מהמקום האמור להיות המקום המוגן ביותר עבור בני האדם. אולם אנו גם מרבות לפקוד את הכנסת, משתתפות בדיונים של הוועדה למעמד האישה ובוועדות נוספות.
כיום מצויים בישראל 15 מקלטים ומקלט נוסף לנשים המגיעות וזקוקות לבידוד. משרד הרווחה תומך בנו במידה רבה ובאותה עת מחייב אותנו לעבור מכרזים הקובעים איזה צוות וכמה עובדות תעבודנה במסגרותינו, סוג התזונה, ורמת בינוי המשתנה כל אימת שהמכרז משתנה. עלינו להשלים את תקציבינו בסכומים משמעותיים. בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל הא.נשים והגופים שתרמו ותורמים למטרות אלו. אנו מברכות על הפיקוח אך סבורות כי המפקחות אינן מכירות תמיד את אופי העשייה ומטרות הגופים המייסדים שהוקמו ברובן בידי נשים, לתמיכה ולעזרה באחיותיהן.
מניסיוני האישי בן 44 שנה במקלטי עמותת לא לאלימות נגד נשים, אציין כי היו אצלנו נשים שהגיעו לאחר תקופות ממושכות של אשפוז בבית חולים. בפציעות נוראיות ממינים שונים ובמצב נפשי קשה ביותר. רובנו עובדות עם אוכלוסיות מגוונות מכל קצווי מדינת ישראל, מכל גלי העלייה, יהודיות, ערביות, דרוזיות וחרדיות. בשנים האחרונות התחילו להגיע גם נשים חסרות מעמד חוקי בישראל. מאחר שלא היה לנשים לאן ללכת פתחנו דירות שלב ב' (דירות מעבר) המיועדות במיוחד לנשים שמעולם לא עמדו ברשות עצמן ולא יכלו לצאת לחיים עצמאים ללא הכשרה לעצמאות כלכלית.
מיליוני שקלים
לאחר השהות במקלט הן מלוות על-ידי אם בית ועו"ס מהמקלט אליו הן שייכות. גם במקרה זה משרד הרווחה מוציא מכרז העוזר במימון דירות אלו. לאחרונה עמותת לא לאלימות, לא זכתה במכרז והנהלתה החליטה להמשיך במסורת של דירות אלו בכוחות עצמה ובתרומות. כל העמותות עסוקות בגיוס רב של כספים להפעלה השוטפת, ובעיקר לדרישות הבינוי של משרד הרווחה. גופים שלרשותם מבנה ציבורי, חייבים היו לשפצם במיליוני שקלים. עמותת לא לאלימות, קבלה עזרה במספר ערים בהם מצויים מקלטיה, וגייסה עשרות מיליוני שקלים להקמת מבנים חדשים העונים על דרישות משרד הרווחה, למען נוכל להמשיך ולהגיש עזרה לנשים בשעתם הקשה. זו הזדמנות להודות לראשי הערים שהעניקו לנו קרקע שעליה ניתן היה לבנות את המבנים החדשים.
אנו גם מפעילות קו חירום המופעל 24/7 בידי מתנדבות שעברו הכשרה בידי מומחים בתחומים שונים. הקו פעיל משנת 1989 ולמעשה הוא הקו הראשון שהוקם למען נשים קרבנות אלימות מבית, בישראל. כוכבית 6724.
בחברות מערביות כשליש מהנשים עברו ועוברות אלימות מבית (לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי). ז"א שהרבה מעל 650,00 נשים חיות באימה ובפחד. חלקן הגדול סובלות מדיכאון, מפוסט טראומה, וממחלות שונות. אחדות, המוכות בעת הריונן, מפילות את הוולד. אחרות יולדות תינוקות עם פגמים מולדים.
כ-1,300,000 ילדים החיים במעגלי אימה, אינם זוכים לשלווה ורוגע עוד מבטן אמותיהם. מספר דומה של הוריהם של הנשים סובל עם בנותיהם. המספרים הולכים וגדלים אם נכלול גם את אחיותיהן ואחיהן של נשים אלה. זו אינה בעייתם הבלעדית של הקורבנות. שירה באומץ ליבה, פתחה את סגור ליבה, את גופה הפצוע ונפשה השסועה.
הבה נאזין לסבל ולכאב המיותרים כל כך. נירתם כולנו לנושא הכאוב. נחדיר את החינוך לאי אלימות לגני הילדים ולבתי הספר, נכשיר את החיילים בצבא, את השוטרים והסוהרים. על כולנו לדעת שאין תעודת ביטוח נגד אלימות כלפי אמותינו, אחיותינו בנותינו ונכדותינו. רק בחקיקה ובהכשרת עו"סים, שוטרים, סוהרים ושופטים, דיינים וקאדים נוכל למזער תופעה זו הקיימת מאות ואלפי שנים.
