"כאשר סיירתי בבית החולים סורוקה... נחרדתי ממצבם של מחלקת יולדות וחדרי הטיפול הנמרץ, והחלטתי לבנות חדשים. מולי התייצב שי טלמון, החשב הכללי, שהודיע שבית החולים שייך לקופת חולים כללית, ולכן היא תבנה מתקציבה... דרשתי דיון עם שר האוצר, בייגה שוחט, ובישיבה הוחלט שתקציב המדינה יממן את כל הסכום הדרוש... בצאתנו מהישיבה הודיע לי טלמון שלא יקום ולא יהיה. אמרתי לו: 'שני שרים, כולל השר הממונה עליך, קיבלו החלטה, איך אתה מעז'? השיב לי: 'אתה יודע שאני יכול לטרפד... יש לי הצעה נדיבה בשבילך: המדינה תממן 80% ואתה תשיג 20% ממקומות אחרים. נכנעתי לו. וכך היה".
כך מתאר חיים רמון בפרק "שלטון הפקידים" שבספרו "נגד הרוח", את חוסר המשילות שהשתרשה במדינה עוד בתקופת כהונתו כשר הבריאות ב-1992. כשניסה חיים רמון לשכנע את החשב, ש"קופת חולים כללית" לא תוכל לשאת בהוצאות בניית מחלקת יולדות בנגב, השיב לו הלה "בעיה שלהם". תשובתו של השר רמון כי "זו בעיה של כל הנגב" לא שינתה את דעת החשב. לאחר הצפייה בתוכנית "עובדה" התחוור שהחמלה והרגישות, שנעדרו מתשובת החשב, לא נמצאו גם בחלוף שלושים שנה בראיונות עם פקידי האוצר.
בניגוד לרמון, שר האוצר ישראל כ"ץ לא נכנע והעביר מתפקידם פקידים בכירים שלא היו מודעים למיקומם בהיררכיה. כץ למעשה החל בהשבת הסדר הנכון בדמוקרטיה על-כנו, תוך שהוא פועל נגד הרוח של התקשורת העוינת את המחנה הלאומי.
על-מנת להשיב את הסדר הישן, הטוב והמוכר, היה צורך לצאת במסע תעמולה מהסוג האהוב על אילנה דיין. הסדר המועדף על עורכת "עובדה" הוא, שבמקום היררכיה תשתרר אנרכיה שבה כל פקיד מלך. הטענה של מנכ"לית משרד האוצר לשעבר, כי התואר "פקיד" מקטין אותה, גרמה שדבריה של דיין על חשיבות השירות הציבורי המקצועי ישמעו כ"צפצוף הזרזיר".
בתוכניתה של דיין התראיין גם שאול מרידור, ראש אגף התקציבים באוצר לשעבר, שהוא בנו של דן מרידור שר המשפטים לשעבר. לכאורה נראה כי העיסוק בתוכנית בייחוסו המשפחתי היה מיותר, זאת מאחר שמדובר באיש מוכשר בפני עצמו. למרות זאת יוחד זמן מסך לייחוסו זה כאשר נראתה המשפחה המורחבת שרה "שְׁתֵּי גָּדוֹת לַיַּרְדֵּן -זוֹ שֶׁלָּנוּ, זוֹ גַּם כֵּן" סביב שולחן הסדר. "לכאורה" אמרנו, שכן ייחוסו זה היה מקור כוחו והוא שנתן לו את האומץ להתעמת עם הממונים עליו בפומבי. כבנו של "דן מרידור, מיקירי המערכת המשפטית" כהגדרתו של חיים רמון, חש ראש אגף התקציבים לשעבר מוגן. אולם מסתבר שעל שר האוצר לא עשה רושם מיוחד, וזה כמובן בלתי נסלח.
במסגרת הבחישה בייחוס המשפחתי הוצג ה"הדר" הבית"רי כמוטיב מרכזי כביכול במשפחת מרידור, והוא גם הופיע במכתב ההתפטרות של שאול מרידור. מצג זה דורש להבהיר כי "מאעכר" אינה נמנית על המשמעויות שמצא ז'בוטינסקי למלה "הדר". זה נראה מובן מאליו שמלה כזו תהיה מחוץ ללקסיקון הבית"רי אך מסתבר שהדבר לא היה ברור כל כך לדן מרידור, כפי שמתאר חיים רמון בספרו. "מרידור [כעו"ד פרטי] סיכם עם גאידמק שאם השימוע יעלה יפה ולא יוגש נגדו כתב אישום, שכר הטרחה יהיה חמשה מיליון שקלים. סיכום זה נוגד את כללי האתיקה... לא מעט מאעכרים הועמדו לדין בשנים האחרונות... מדוע נגד המאעכר מרידור אפילו חקירה לא נפתחה"?
ניתן להטיל ספק אם ז'בוטינסקי היה רווה נחת מכך ש"המאעכר מרידור" נושא את שם ההדר לשווא, אך נראה שהיה מזדעזע יותר לשמוע את שירו "שמאל הירדן" מושמע בתוכניתה של אשת השמאל הקיצוני אילנה דיין. בשבילה תוכנית "עובדה" היא מבצע עובדה, אלא שמטרתה היא כנראה לקפל את דגל הדיו.
