בואו נחזור לקומפוזיטור הראשי של חוקי היסוד, השופט אהרן ברק ומאמרו "זכויות אדם מוגנות - ההיקף והמגבלות", שם הוא טוען, בין היתר, כי
"ההגנה הניתנת היא על זכות האדם של כל פרט ופרט ביחסיו עם פרטים אחרים וביחסים ההדדיים שבינו לבין החברה".
כלומר, ערכי כבוד האדם המעוגנים בחוקי היסוד משתרעים על כל רבדי האינטראקציה האנושית והמשפטית. אין זאת אומרת שיש הסכמה גורפת בין הפוסקים בבית המשפט העליון שחוקי היסוד הם הכלי הנכון בטיעון משפטי כזה או אחר, אין זאת אומרת שניתן לגזר גזרה שווה בין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לבין שאר חוקי היסוד, אך ברור שהממציא, האב הרוחני של חוקי היסוד, רואה את הווייתנו הפרטית והציבורית כחלק מעולם מושלם ומאוזן לטעמו - חוקי היסוד, וברור שיש חולקים עליו.
ואז מגיע לבית המשפט העליון ערעור של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר חייבה את המדינה להציג לתובעים נתוני שב"כ (אלא אם המדינה תוציא תעודת חיסיון) על גורמי טרור על שרצחו את קרובי משפחתם. ההליך בו נדרשו הנתונים היה תביעת נזיקין נגד אותם מפגעים ונגד הרשות הפלשתינית.
עיקר פסק הדין נכתב על-ידי השופט יצחק עמית, בו הוא תוקף בראש ובראשונה את הסכמת בית המשפט המחוזי לכך שחוק יסוד: הלאום הוא הכלי הנכון לשימוש בתביעות נזיקין. בייחוד הסביר השופט עמית, כאשר יש כלים משפטיים אחרים אשר עשויים להביא לאותה תוצאה.
עד כאן ניחא. ואז אנו מגיעים לשורה התחתונה בעניין חוק: יסוד הלאום:
5. משבחר בית משפט קמא להשתמש בכלי של קודש על-מנת לטפל בנושא של חולין, אני סבור כי שגגה יצאה תחת ידיו גם לעיצומם של דברים". בואו נבדוק על איזה עניין של חולין מדבר השופט עמית - ובכן, על-מנת לתהות על שרשי המקרה חייבים לקרוא את פסק הדין ושם מוסבר שהתובעים (פלונים אלמונים) הם בני משפחה של אדון גברת הלוי הי"ד אשר נקטלו בידי מחבלים בחודש מרס 2006.
חיפוש קל באינטרנט, מספר לנו כי הזוג הי"ד ושני אנשים נוספים לקחו טרמפיסט אשר נראה כחרדי, והוא פוצץ את עצמו תוך שהוא רוצח בדם קר ארבע נפשות.
תהא דעתו של השופט עמית על הנושא המשפטי אשר תהיה, אבל בדיוק על-מנת למנוע כאלה התבטאויות של בית משפט בישראל נועד חוק הלאום. הזוג הלוי, כמו אלפים רבים של קורבנות טרור הי"ד נרצחו בדם קר בשל לאומיותם, בשל יהדותם, ואיש לא יקרא לקורבנם חולין, אפילו לא שופט בית משפט עליון של מדינת ישראל, אפילו אם חבריו לא מצאו לנכון למנוע ממנו את המילים ההזויות האלה.
הלוואי היה לומד שיעור מהשופט המחוזי עליו מתח הוא ביקורת, הלוואי היה מיישם הלכה למעשה את סעיף 6 א בחוק יסוד: הלאום
"המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". אשר ודאי מחייב את שופטיה להתייחס ביראת כבוד לנופלים על מזבח קימומה של המדינה, להתייחס ביראת כבוד למשפחותיהם ולטענות משפחותיהם כי רק הם הקודש, וכל השאר - חולין.
חכמים היזהרו בדבריכם, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר ניתן ודאי להגיע לאותה תוצאה משפטית גם בלי שמבדילים בין "קדושת" חוקי היסוד, ובין ה"חולין" של תביעת נפגעי הטרור נגד מפגעי הטרור.
