מרב מיכאלי היא ללא ספק מחיית המתים של מפלגת העבודה, והצליחה להפיח חיים בגווייה שנזרקה בקרן זווית, במרכזה של עיר. אלא שמעתה מיכאלי יכולה לצרף תואר נוסף לרזומה המתחדש שלה, נערת הגומי, נדיה קומנצ'י על תשע מדליותיה האולימפיות אאוט, מרב מיכאלי אין. תחיי נערת הגומי החדשה, האולימפית. טוקיו 2021 מחכה לה.
בפריימריז הבזק של מפלגת העבודה נבחרו אנשים ראויים ביותר, ציוניים, אוהבי הארץ הטובה, אלא שלרשימה זו הצטרפה מועמדת המערערת את הבית, הפוגעת ביסודות, המנפצת את הקירות אשר רק הוקמו מחדש והיו ליציבות.
לצד מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר ודובר צה"ל לשעבר ניצבת אבתיסאם מראענה, מהכפר פורודיס וכיום תושבת יפו, יוצרת ומפיקת סרטים, מרצה מבוקשת ובעיקר בעלת מודעות ושאיפות פוליטיות, אשר באות לידי ביטוי בהצבתה במקום ה-12 בתנועת מרצ. אלא שדעותיה של מרצ היו חלביות מידי עבור אבתיסאם והיא פרשה מהמפלגה בטריקת דלת לאחר שהמפלגה תמכה במבצע עופרת יצוקה.
אבתיאסם התבטאה בביטויי שנאה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. בזה אין חידוש. יש רבים יהודים וערבים השונאים את ראש הממשלה. אלא שאבתיסאם שיתפה את 'המיצג' חבל תליה ליד פרצופו של ראש הממשלה. המועמדת כתבה: "אני עומדת מאחוריה ולצדה של הסטודנטית מבצלאל, אני לא מכירה אומנות מסיתה, אני מכירה פוליטיקאים מסיתים".
מספר שבע של מפלגת העבודה פרסמה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל את הפוסט הבא: "אלי, לא עמדתי בצפירה, הייתי בזמן נהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע ואלה היו 2 דקות מופלאות בזמן הצפירה. הכביש היה ריק, אני המשכתי לחשוב על מה שעניין אותי באמת באותו הרגע".
לאבתיסאם יש כנראה פטיש לשואה. היא כתבה בפוסט אחר: "איך השואה השפיעה על חיי המין של ניצולות השואה"? את עזה היא מכנה בפוסט: "עוד בחור צעיר מגטו עזה התאבד הלילה. אין תקווה לייאוש, לכיבוש האכזרי ולשלטון החמאס המדכא".
לרון חולדאי, שהאיר את בניין העירייה בדגל לבנון הציעה להאיר בדגל פלשתין, ועל מתפרע שהשתתף בעימותים כנגד חיילי צה"ל בשומרון ונהרג כתבה בפוסט: "כולה בן 14 שחלם, שיצא להפגין על זכותו הבסיסית להגן על אדמתו ועל חרותו". הזדהתה עם שובת רעב פעיל הג'יהאד האיסלאמי ואף קבעה כי "הנכבה", אסונם, היה לא פחות מ"אונס קבוצתי שבוצע על-ידי בריונים שממשיכים להסתובב חופשי, ומעולם לא עמדו מול משפט צדק". ייתכן כי כל שכתבה חוסה במסגרת חופש הביטוי אך האם מקומה במפלגה ציונית?
אחרי היבול המעיד כאלף עדים על ההתבטאויות כמשנה סדורה ולא פליטת קולמוס, מצופה היה שמרב מיכאלי תתנצל על התקלה ותיפרד מאבתיסאם במנוד ראש. אלא שמירב, עקשנית שכמותה, נעה באי נוחות, התפתלה, הגנה בחירוף נפש על אבתיסאם, הזכירה שאבתיסאם עושה עבודה נהדרת נגד אלימות כנגד נשים, ועל היותה פמיניסטית דעתנית. כשעומתה עם הפוסטים שלא הוכחשו, שלא נטען כי הוצאו מהקשרם, הבטיחה מיכאלי, נערת הגומי החדשה של הפוליטיקה הישראלית לבדוק את יחסה של אבתיסאם לאמירותיה על השואה. כשכבר לא יכלה מירב להסביר מדוע אינה נפרדת מהמועמדת שלפה את הקלף המנצח - אבתיסאם נשואה ליהודי ויש לה ילדה חצי יהודייה.
אם מירב הוכיחה שכוחה רב בהתפתלויות הרי שמספר 2 במפלגתה, עומרי בר לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר כמעט ובלע את לשונו אל מול התבטאויותיה של אבתיסאם, וככל שניסה להעביר את השיח למחוזות אחרים, החבלים הגדילו את הפלונטר המביך.
מצופה היה שמפלגת העבודה של יצחק רבין, מפלגת העבודה הציונית, המתחדשת, המתעוררת, תוותר על המועמדת הקיצונית הרואה בעזה גטו, ביום הזיכרון לשואה יום כייף ועל מלחמת העצמאות של העם היהודי השב לארצו "אונס קבוצתי שבוצע על-ידי בריונים שממשיכים להסתובב חופשי, ומעולם לא עמדו מול משפט צדק".
כל זמן שהמעשה לא נעשה ומפלגת העבודה אינה נפרדת מאבתיסאם בנימוס ציוני, הצבעה למפלגה שהקימה את המדינה כמוה כהצבעה לבל"ד, לא פחות. אלא אם כן כמו בבחירות ההן שמירב ביקשה להחשיך את המסך ולדבר על הצורך בביטול השם: המחנה הציוני, כי הציוני פוגע במצביע הערבי.
