יותר מ-20 דקות זפזפתי הלילה בין ערוצי הטלוויזיה 11, 12 ו-13. רק ב-20:22 עברתי לצפות במשחק הכדורגל בין מכבי תל אביב לבין הפועל חדרה, שהחל רע לצהובים האהודים עליי אבל השתפר מאוד (עתה המחצית).
החלק הראשון של מהדורת החדשות קובע את הלוך הרוח הציבורי, ומה הציגו לי בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת? תעמולה ממשלתית כמו ברומניה של ניקולא צ'אושסקו, שלא להזכיר ממשלים גרועים ממנו.
מי היה שם? השר יואב גלנט. השר יולי אדלשטיין. שוב השר אדלשטיין. מנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי. הפרויקטור נחמן נאש. נו? ומה עם פרופסורים בעלי חשיבה עצמאית שדעתם אחרת? כמו רבקה כרמי? ויצחק בן-ישראל? ואודי קימרון? ורבים-רבים נוספים? יוק. אין דעה אחרת. אין מחלוקת. אין ויכוח. אין בית הלל ובית שמאי.
האם התקשורת הישראלית מרכינה ראש מרצונה החופשי? מבינה לאן נושבת הרוח? ראוי להקים ספרייה ליד האולפנים, ישעיהו וירמיהו. ג'ורג' אורוול ופרנץ קפקא. על כולנו להבין לאן אנו עלולים לדרדר את הדמוקרטיה היהודית והדמוקרטית בלי לתת את הדעת לכך.
