לפני מספר ימים ראיינה יונית לוי את ראש הממשלה. האירוע, שלכאורה היה יוצא דופן, הוסיף בוודאות נקודות לנתניהו במרוץ הנוכחי לקראת הבחירות. זמן רב הקפידו בערוץ 12 להמנע מלראיין את רה"מ, אם משום שנתניהו עצמו לא שעה לבקשות הערוצים השונים להתראיין, ואם משום שסלד מסגנונם הגס והבוטה של המראיינים כלפיו. חוסר הסבלנות והסובלנות, כולל יכולת-אפס להקשבה לתשובות, ולכן קטיעה תכופה של תשובות המתראיינים, המאיסו את המפגשים האלה על הרבה פוליטיקאים... גם עליו.
הפעם הופיע על המסך נתניהו אחר. הוא הגיב וענה בהומור, גם על השאלות העטופות במעטפת הידועה של הבוז והלגלוג הטלוויזיוני המוכר, במיוחד בערוץ זה. אף חיקה את המראיינת, הפגין ביטחון עצמי ושליטה מופלגת בנתונים: "אני קורא לזה שאלות הנה נה נה נה", או "בואי נשווה עכשיו את ישראל למאוריציוס או לאיזה שבט אפריקני כמו שאתם תמיד עושים"... יונית, שלא מרצונה, פשוט הרימה לו את הכדור להנחתה, ונתניהו עשה בכך שימוש מעולה. הוא אכן הנחית! במשפט אחר הוא תמצת את תשובתו לחששותינו ולדאגותינו, לנוכח האפשרות של התרחקות אפשרית מארה"ב של ממשל ביידן: "אני פוגש סנטורים דמוקרטים ורפובליקנים "חמישים, חמישים - ולא אכפת לי מה זהות מפלגתם. אכפת לי משמירת האינטרס הישראלי בסוגיית אירן ובסוגיית הפלשתינים".
לכל שידור כזה יש את ה'למחרת' שלו. ולמבחן הזה התייצב השידור האמור אל מול המדיה החברתית. וזו העתירה על נתניהו שלל מחמאות. יכול להיות שהשידור הזה אמור להזכיר לנו את מעשה בלעם ואתונו. אולי. במקביל ראוי לזכור כי הערוץ הנ"ל, ולמעשה המדיה הדיגיטלית והפרינט, על ערוציהם השונים, מנהלים במהלך העשורים האחרונים מסע ארסי ותוקפני כנגד נתניהו.
שלל צורות למסע זה. בשלו נעדר נתניהו מן הפריים אין ספור פעמים. במקביל "זכה" רה"מ לקיצוצים בדבריו. הערוצים הטלוויזיוניים ניהלו במשך שנים קמפיין ציבורי ופוליטי כולל "טיפול" ארסי על-ידי הדלפות מגמתיות על "פשעיו" כביכול, עוד בטרם נשפט. בפועל אחראיות המדיה האלקטרונית והפרינט, ליצירת אווירה שאיפשרה העמדתו לדין. לא יפלא על כן כי נתניהו לא מצא עניין בוויכוח או בדיון עם לפיד או עם סער. לכן היה הראיון עם יונית לוי בבחינת נתניהו בשיאו.
פרות קדושות
המועד בו מתרחש האירוע הנזכר מסמן גם שלב בו הגיעה המדיה החברתית, קרי הפייסבוק, האינסטגרם ודומיהם, להבשלה משמעותית. המדיה הזו שוב איננה בבחינת בוסר. בעשוריים האחרונים היא בגרה והבשילה. משקלה עולה ככל שחולף הזמן. היא זולה מאוד למשתמשים בה. אינה נזקקת לציוד יקר כלשהו על-מנת להגיע לקהל צרכניה, המונה היום ברחבי תבל מאות מיליונים משתמשים. היא ירוקה בתכלית. איננה מכלה מיליוני דונם של יערות גשם לשם ייצור נייר כמו הפרינט. לפוטנציאל הטמון בה, אין למעשה גבול. ובשנים האחרונות מתבררת שוב ושוב יכולתה לעצב תהליכים חברתיים ופוליטיים דוגמת בחירות. תהליך זה ניכר במדינות דמוקרטיות. אבל לא רק.
המדיה החברתית משרתת את תהליך הגלובליזציה. אבל זהו תהליך שונה מזה הידוע לנו. התהליך העכשווי, שהיא נותנת לו ביטוי, מכבד את המוטיבים הלאומיים, את ערכי הדת. עובדה זו מפתיעה בעוצמתה. לפתע היא מוכיחה כי ניתן לקיים חיים בצוותא, חיים של הקשבה לדעות שונות, של הבנה כי לזרמי מחשבה שונים יש לגיטימציה להשמע ולהשמיע. הם מתנהלים זה לצד זה בסובלנות מפתיעה, גם אם לפעמים מלווה סובלנות זו בהטחת ביקורת באותן פרות קדושות שהעיתונות הממוסדת פחדה לגעת בהן. כך למשל אנו עדים בשנים האחרונות לשקיעת מעמדה של הרשות השופטת והסובב אותה דוגמת הפרקליטות. לתהליך זה עוצמה שלא נחזתה מעולם. המערכת המשפטית "זוכה" לחשיפה כאן, על קרקע המציאות, כפי שהיא משתקפת במדיה החברתית באופן בלתי אמצעי. תוצאותיה של חשיפה זו אינן מחמיאות לה בלשון המעטה. אם יוקרתה של מערכת זו הייתה בשיאה אך לפני שנים מועטות הרי שעתה, במקביל לעליית קרנה של המדיה החברתית, היא ירדה לשפל היסטורי מבחינת אמון הציבור. זו איננה "מכה קלה בכנף", זו מכה אנושה במעמדה, אף הופכת מערכת זו לבדיחה בקרב מומחים בעולם.
המדיה החברתית היא ככר העיר המיתולוגית. כל אזרח יכול לבוא לכאן ולהשמיע את דבריו. להתווכח. לומר את דעתו. כאן כולם במעמד שווה. כאן שומעים את כולם, ולכל משתתף הבמה הפרטית שלו. המדיה החברתית היא בעת ובעונה אחת גם הבמה הגדולה עליה מופיע החזיון האמור. היא היא המאפשרת את התהליך של חשיפת פגמיהן, של אותן מערכות מקולקלות, לאור השמש המחטא. אם בשנים אלו אנו עדים לידיעות המתרבות והולכות בכל הקשור להתנהלות הפרקליטות, לכשלים בחקירות נתניהו, אף לתהפוכה בדעת הקהל בכל הקשור לחקירות אלו, חפשו את שורשי התהפוכה הזו במדיה החברתית.
לפני עשוריים, מאבק מהסוג הזה, שמנהל עכשיו נתניהו, נגד המסע שנכפה עליו, להוכיח את חפותו, לא היה זוכה בהצלחה. היום המדיה החברתית שומרת עליו. היא מפריכה שקרים, מקנה לכל הנאמר את הפרופורציות הנכונות, אף מייצרת מושגים ההופכים להיות נחלת הכלל. הבזבוז הנורא ב"חמגשיות", של שרה, העיסוק הפרוורטי בסיגרים של נתניהו... נתניהו לפני עשוריים דאז לא היה מצליח להוכיח לבוחריו, שהוא הופל ברשת של שקרים והגזמות ענק, אבל בעידן הנוכחי של המדיה החברתית, בצירוף חופש המידע, שהיא אמונה עליו, נשמר אף מתחזק בצמרת. כל אותה עת יכול שיתנהל למרגלותיו מחול שדים המלובה על-ידי המדיה האלקטרונית והפרינט, בתוספת תבלין של כתב אישום, אך בעזרת המדיה החברתית, הוא זוכה בהבעת אמון יציבה ובלתי ניתנת לערעור.
