"החלטת בג"ץ מוטעה, מצערת מאוד ותגרום מחלוקת וקרע קשה בעם" (
אריה דרעי). "
יהדות התורה תדרוש את פסקת ההתגברות כדי לעמוד בפני האקטיביזם השיפוטי, שפוגע בהמוני יהודים בארץ ובעולם ומאיים לקרוע אותנו מבפנים" (
משה גפני ו
יעקב ליצמן). "בג"ץ קיבל החלטה שמסכנת את חוק השבות שהוא נדבך יסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (הליכוד). "פעם נוספת בג"ץ מתערב בהחלטות הממשלה ושוכח את תפקידו. ההכרה של מדינת ישראל בגיור תיקבע על-ידי נציגי העם שנבחרו באופן דמוקרטי ולא על-ידי משפטנים" (
נפתלי בנט).
אוסף התגובות הצפויות - והפבלוביות - של הימין, הדתיים והחרדים להחלטת בג"ץ, לפיה גיור רפורמי וקונסרבטיבי בישראל יספיק כדי להיחשב ליהודי מבחינת חוק השבות. התגובות הללו צפויות לא רק מבחינת תוכנן, אלא גם מבחינת רמת הצביעות והולכת השולל שיש בהן. והן צפויות משום שלפוליטיקאים, שישבו בחיבוק ידיים עשרות שנים, הכי נוח להאשים את השופטים.
ההחלטה אכן מסוכנת. הרפורמים והקונסרבטיבים אחראים להתבוללות המאיימת לחסל את יהדות ארה"ב, וכעת הנגע הזה עלול לקבל דחיפה גם בישראל. העיתוי שלה אומלל ומשדר ניתוק, שלא לומר התנשאות, מצד השופטים בראשות הנשיאה
אסתר חיות. לצד כל אלו, האחריות נופלת כל-כולה לפתחם של הדרג הפוליטי ושל אלו שכעת משתלחים בשופטים, ובראשם החרדים.
כל השופטים ציינו את העובדה שמדובר בעתירות שהראשונות בהן הוגשו בשנת 2004. בג"ץ לא פסק במשך למעלה מ-16 שנים, כי המדינה ביקשה וקיבלה עוד ועוד ארכות במטרה למצוא פתרון חוקי-פוליטי-ציבורי לבעיה. כל היוזמות נפלו במישור הפוליטי - אם בשל התנגדות החרדים ואם בשל החשש מתגובת יהדות ארה"ב. בתווך עמדו העותרים - אזרחים שביקשו לקבל סעד משפטי-מינהלי, המצוי בליבת סמכותו של בית המשפט. כאשר אזרח סבור שהמדינה גורמת לו עוול, הוא זכאי לפנות לבית המשפט. לא משנה אם זה עוול בדמות הפקעת קרקע שבבעלותו, בדמות קנס בלתי מוצדק או בדמות אי-הכרה במעמדו האישי. ובית המשפט חייב לפסוק; זה תפקידו.
השופט
נעם סולברג - דתי-לאומי, שמרן, תושב גוש-עציון - מתאר בהרחבה כיצד חוסר המעש של הדרג הפוליטי אילץ את בג"ץ, במשך עשרות שנים, לנגוס עוד ועוד במונופול הגיור של
הרבנות הראשית ולהכיר בגיורים לא-אורתודוקסיים. חיות וסולברג מזכירים, כי היה זה בית הדין החרדי של הרב נסים קרליץ, שבעטיו נפסק שניתן להכיר (לצורך חוק השבות) גם בגיור שמחוץ לרבנות. העובדות ברורות וחד-משמעיות - אבל ממתי יש להן חשיבות?
הכי קל להאשים את בג"ץ, כי הוא ממילא "ילד הכאפות" של הימין והחרדים. הכי קל לזרוק רפש בשופטים, כי הם נמנעים מלהגיב. הכי קל להבטיח "חוק עוקף בג"ץ", כי זה מה שהבוחרים רוצים לשמוע. הכי קל להתעלם מכך שסולברג קרא במפורש לכנסת להחזיר את המונופול לידי הרבנות. הכי קל להתעלם מאמירה מפורשת בסיום פסק דינה של חיות: "ההכרעה בעתירות דנן מצומצמת לשאלת הקניית מעמד מכוח חוק השבות. מדובר בשאלה אזרחית-ציבורית ולא בשאלה דתית, ומשהמחוקק לא הכריע בה במשך למעלה מ-15 שנים, לא ראינו מנוס ממתן פסק דין בעתירות. בכך אין כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון". כלומר: הכנסת יכולה לקבוע שגיור יהיה רק כהלכה.
כאשר מבינים שזהו הרקע (ולא ממש מסובך להבין; פסק הדין הוא רק בן 37 עמודים, וכל הרקע מרוכז בעמודים בודדים), דבריו של בנט הם המטעים ביותר, שלא לומר שקריים במכוון: " ההכרה של מדינת ישראל בגיור תיקבע על-ידי נציגי העם שנבחרו באופן דמוקרטי ולא על-ידי משפטנים". יפה מאוד, מר בנט, למעט העובדה ש"נציגי העם שנבחרו באופן דמוקרטי" לא עשו דבר וחצי דבר, למרות שקיבלו 16 שנים לפעול. אז האם לשיטתך, "נציגי העם" יכולים לטרפד כל דבר פשוט בכך שיישבו בחיבוק ידיים, וימנעו מענה לכל מצוקה פשוט בכך שלא יכריעו?
במקביל, כדאי מאוד שהפוליטיקאים והרבנים החרדים יסתכלו היטב במראה לפני שהם יורים לכל הכיוונים. הנוקשות החרדית חסרת הפשרות בנושא הגיור, ודאי תורמת לכך שיש המחפשים נתיבים עוקפים - ומוצאים אותם ב"גיור" רפורמי או קונסרבטיבי, שהם חסרי כל תוקף דתי ומקלים על ההתבוללות. העובדה שהרבנות הראשית נפלה בידי החרדים (שבעצמם מזלזלים בה ואינם מצייתים לה), גורמת לכך שהישועה ודאי לא תצא ממנה.
לצד הסירוב החרדי העיקש לכל פשרה, קיימת גם הכניעה - במיוחד של
בנימין נתניהו - ליהדות ארה"ב, שרובה רפורמית או קונסרבטיבית. הללו כמובן דורשים הכרה מלאה ב"גיורים" שלהם, וזו רק ההתחלה; כעת הם מדברים גם על נישואין וגירושין אזרחיים (שיפלגו לחלוטין את העם היהודי). נכון שמדובר בקהילה יהודית חשובה מאוד, נכון שצריך לשמור ככל הניתן על אחדות העם. לצד זאת, כדאי להרהר בשאלות הבאות: האם מדינת ישראל הוקמה בשביל שהיהודים היושבים בה ימירו את הרכנת הראש בפני הפריץ הגוי בהרכנת הראש בפני המיליונר היהודי? האם מי שמתגורר בחו"ל, אינו שותף לסכנה הקיומית שלנו, אינו בוחר את מנהיגינו ואינו משלם את מיסינו, רשאי להתערב באופן בו אנחנו מנהלים את מדינתנו?
אלו הן השאלות שהפוליטיקאים צריכים לענות עליהן. אבל מזה עשרות שנים שהם בורחים מהכרעה - ואז מתנפלים על השופטים שנאלצים, למורת רוחם, לתת מענה למצוקות המונחות לפניהם. אין גבול לצביעות.
