בדיון על תוכנית הסיוע של ממשל ביידן, שאלה אחת שבה ועולה: האם המדינות צריכות לקבל סיוע פדרלי בלתי מוגבל? הרפובליקנים מתנגדים, הדמוקרטים תומכים וכללו 350 מיליארד דולר למטרה זו בתוכנית בהיקף 1.9 טריליון דולר שעברה ברוב קטן בבית הנבחרים וכעת ניצבת בפני מאבק קשה בסנאט.
ניו-יורק טיימס מנתח את הנתונים ומגיע למסקנה מפתיעה: מצבן של רוב המדינות הרבה פחות גרוע מכפי שחששו לפני שנה. סיבה מרכזית: התוספת הפדרלית לדמי האבטלה בסך 600 דולר לשבוע אפשרה לתושבים להמשיך ולצרוך – ואת המשך זרימת המיסים לקופות המדינות. במקובץ, הן סיימו את שנת 2020 ללא שינוי ממשי בהכנסות ממיסים לעומת 2019. ההכנסות בין אפריל לדצמבר ירדו ב-1.8% בלבד לעומת התקופה המקבילה. ל-31 מהן יש כעת מספיק כסף כדי להתמודד בכוחות עצמן עם המיתון שגרמה הקורונה. הרפובליקנים מצטטים נתונים אלו כהוכחה לכך שאין צורך בהזרמות ענק מצד הממשל הפדרלי. הדמוקרטים מצידם ממשיכים לתמוך בהזרמות, בנימוק שהכסף נחוץ כדי לפתוח מחדש את בתי הספר ולמימון תוכניות החיסונים.
הפעולות השוטפות של המדינות ממומנות ממיסים מכירות (המקבילה האמריקנית למע"מ), מיסי הכנסה, מיסי רכוש ומיסים נקודתיים כגון על הפקת אנרגיה ומכירת דלק (תשתיות ממומנות בהנפקת אג"ח). ההכנסות של רוב המדינות צנחו עם הסגר באביב שעבר, ורבות מהן פרסמו תחזיות קודרות במיוחד, פיטרו עובדים וביקשו מהממשל הפדרלי סיוע במיליארדי דולרים. רבים חששו מחזרה על המשבר הפיננסי, בו הכנסותיהן ירדו ב-8% ונדרשו להן חמש שנים להתאושש. אבל הפעם הירידה הייתה 4% בלבד וההתאוששות באה כמעט מיד.
עם זאת, ייתכן שהמספרים הנוכחיים אינם מספרים את כל הסיפור. הווריאנטים החדשים של הנגיף מלמדים שהמגיפה רחוקה מלהסתיים וההכנסות עלולות לצנוח שוב – כאשר המדינות מגדילות את ההוצאות לאור סימני ההתאוששות הכלכלית. הנתונים המדינתיים גם עשויים להסתיר את הבעיות במישור הרשויות המקומיות. האנליסטים אומרים, כי הסיוע הפדרלי שהחל לזרום במארס אשתקד לצרכנים ולעסקים הקטנים, עזר במידה רבה מאוד. דמי האבטלה המוגדלים אף הביאו חלק מן המובטלים לרמת הכנסה גבוהה מזו שהייתה להם כאשר עבדו.
הפדרל ריזרב סייע בצורה בלתי ישירה, כאשר הריבית האפסית הוזילה מאוד את קבלת האשראי. ריבית זו גם גרמה למשקיעים לעבור מאג"ח למניות, הובילה לגאות בוול סטריט והניבה לחלק מן המדינות הכנסות ממיסוי רווחי הון. מדינות רבות יצאו נשכרות גם משינויים בחוקי המס שבוצעו לפני המגיפה, ובמיוחד מפסק דינו של בית המשפט העליון ב-2018 המאפשר להן לגבות מיסים מסוחרים השוכנים מחוץ למדינה אך מוכרים בה בצורה מקוונת.
בדיקה שערך בנק ג'יי.פי מורגן מצאה, כי כ-20 מדינות הצליחו לגבות אשתקד יותר מיסים מאשר בשנת 2019. ביניהן: קליפורניה (עלייה של 1.2%), וושינגטון (2.5%), אריזונה (2.7%), דרום קרוליינה (6.3%), יוטה (8%) ואיידהו (10.4%). מדינות אחרות נפגעו בצורה קשה במיוחד, משום שהכנסותיהן תלויות במידה רבה במגזרים כמו אנרגיה ותיירות, ובהן: ניו-יורק (ירידה של 4.1%), טקסס (10.4%), פלורידה (11.3%), נבאדה (11.8%), הוואי (17%) ואלסקה (42.4%). יש האומרים, כי לנוכח השונות הרבה במצבן של המדינות, הדרך הנכונה (גם אם המסובכת יותר) היא להקטין את הסכום המיועד להן ולכוון אותו בצורה נקודתית למקומות בהם הוא נחוץ.
אלכס אדמס, מנהל המחלקה לניהול כספי באיידהו, אומר שהעלייה בהכנסות הפתיעה את הממשל. לדבריו, ההנחה היא שאחת הסיבות היא הגירה מקליפורניה הסמוכה, בשל יוקר המחיה בה – מגמה שהחלה לפני הקורונה והתעצמה במהלכה. איידהו לא הפסיקה את הבנייה במהלך הסגר, מה שסייע לפעילות הכלכלית בה. מושל המדינה, בראד ליטל, הודיע בחודש ינואר על החזרי מס בסך 295 מיליון דולר ואמר שיש למדינה די כסף להשקיע בכבישים, גשרים ופס רחב.
הטיימס מוסיף, כי במידה מסוימת – ההתאוששות המפתיעה של המדינות משקפת את לוח הזמנים של האירועים אשתקד. המגיפה פרצה כאשר המחוקקים ברבות מהן עסקו בהכנת טיוטת התקציב לשנת הכספים המתחילה ב-1 באוקטובר. התחזיות היו לשנה חזקה בהכנסות ממיסים, אך אז היכתה הקורונה והאבטלה זינקה. מחקרים של מיתונים קודמים לימדו, כי כל אחוז נוסף באבטלה גורע 45 מיליארד דולר מהכנסות המדינות. לכן, המחוקקים והפקידים התארגנו מחדש: קיצצו בתוכניות, פיטרו עובדים ודחו לאמצע יולי את המועד האחרון להגשת דוחות המס.
בחודש אפריל קראה אגודת המושלים לקונגרס להקציב למדינות 500 מיליארד דולר, כדי להתמודד עם הצניחה בהכנסותיהן. רוב המחוקקים סיימו בחודש יוני את הכנת התקציבים ויצאו לפגרת הקיץ – ולא היו זמינים כאשר המיסים זרמו באמצע יולי. בסוף יולי חזרו ההכנסות לרמתן מ-2019 ונותרו שם. גם כעת, רוב הממשלים נותרים זהירים ולא ממהרים להחזיר את 1.3 מיליון העובדים שפיטרו; חוסר הוודאות עודנו ניכר, ואביב 2020 מטיל את צילו על אביב 2021.
