אחד המשפטים העיקריים שלמדתי בתהליך הגיור הצבאי שעברתי, ושלפיו אני הולכת וחיה את חיי, הוא "דרך ארץ קדמה לתורה". לא היה קשה לפספס שח"כ יצחק פינדרוס לא מסכים עם תהליך הגיור הצבאי, וזה בסדר אבל לעניות דעתי יש דרך להתבטא.
נולדתי לפני 21 שנה בארץ ישראל לאבא יהודי ואמא נוצרייה, לאח ואחות לא יהודיים שהתגיירו גם הם בצבא, בעקבות זאת הדת תמיד נכחה בבית שלנו. גדלתי כל חיי בחברה
יהודית והרגשתי יהודיה בכל לבי ולכן רציתי להתגייר.
בבית חגגנו את החגים היהודיים ולא נחשפתי לדת אחרת. זאת הדת שהרגשתי שייכת אליה, והיה לי מאוד חשוב לחזור לדת שהייתי אמורה להיות שייכת אלייה מלכתחילה, לחזור למקורות ולהיות חלק מהעם היהודי כי אני זרע ישראל.
התגייסתי להיות לוחמת בצבא ותרמתי עוד 8 חודשים מעבר למה שהייתי אמורה לשרת כי היה לי חשוב להגן על הארץ שאני אחייה בה כל המשך חיי, בידיעה שאקים בית יהודי בארץ ישראל, בנוסף סבתי מצד אבא שלי הייתה ניצולת שואה וחשוב היה לי להמשיך את דור ההמשך שלה כיהודיה. והצלחתי.
תהליך הגיור שעברתי ושסיימתי כהלכה בחודש יוני 2020 היה תהליך שעיצב את הבן אדם שאני כיום, הוא לימד אותי מה זה להיות יהודיה, איך לשמור את השבת, איך להתפלל, על מה מברכים ומתי, והפך אותי מבן אדם שלא מאמין כלל לבן אדם מאמין באמונה שלמה. במאי 2020 עמדתי מול שלושה דיינים ובמשך 40 דקות ושאלו אותי אינספור שאלות. למעמד כזה אי-אפשר להתכונן או לשנן בעל פה תשובות, אתה צריך לחיות את זה, ואני חיה את זה ולכן התקבלתי בזרועות פתוחות לעם היהודי. אחד הדיינים אמר לי "אחותנו את", כי הגיע לי והוכחתי את עצמי כראויה לכך, ובגדול.
אני מודה על כך שנולדתי לא יהודיה, כי הייתה את זכות הבחירה לאיזו דת אני רוצה להשתייך ואת הזכות לעבור את התהליך המדהים הזה שבו למדתי וחקרתי את הדת שאליה אני רוצה להשתייך.
ח"כ פינדרוס, "שיקסע" אני לא, אני יהודיה. בעזרת השם אתחתן כדת משה וישראל בארץ, עם גבר יהודי ואבא שלו יהיה גאה שהוא מתחתן עם אישה שבחרה להתגייר ויראה בזה גדולה, ולא יצטרך להגיד עליו קדיש ולשבת עליו שבעה, ואסיר דאגה מליבך, בעזרת השם גם אקים בית ומשפחה יהודית בארץ ישראל ואמשיך את השושלת היהודית שלי.
