בפוסט הקודם (ביטקוין 2.1) עסקתי בהיבט אחד של נזקי הדפלציה: חסם תחתון לריבית הריאלית, שיכול לגרום למיתון בגלל ירידה בביקוש להשקעות. אבל הירידה בביקוש להשקעות לא יכולה להסביר מיתון ללא גורם נוסף: קשיחות השכר כלפי מטה. הטענה שלי בפוסט הקודם הייתה טענה קיינסיאנית: צניחה בביקושים יכולה להוביל למיתון. יצרנים מצמצמים כמויות של מוצרים ושירותים בגלל שאין להם ביקוש, וכתוצאה מפטרים עובדים.
אבל רגע, משהו כאן לא סביר, או לפחות עומד בסתירה למודל הכלכלי הקלאסי, על פיו עודפי היצע יוצרים ירידת מחירים. בפרט, אם עובדים רוצים לעבוד, אבל חלקם מובטלים, אז שכר העבודה צפוי לרדת, ועם הירידה בשכר גם מחירי המוצרים (כולל מחירי מכונות ומוצרי השקעה אחרים) ירדו, והמשק יחזור לתעסוקה מלאה.
אז למה זה לא קורה? קיינס אומנם לא היה הראשון, אבל הוא הפך את רעיון "קשיחות השכר" לפופולרי ולמרכיב מרכזי בתאוריה שלו. הרעיון פשוט: בשונה ממחירי מוצרים שעודפי היצע גורמים להם לרדת, עובדים לא מאושרים מירידת שכר. ולכן מעסיקים מהססים לפני שהם מורידים לעובדים שכר, ולפעמים יעדיפו לפטר עובדים במקום להוריד שכר. עובד ששכרו ירד יהיה ממורמר וישקיע פחות ואולי אף יזיק. עובד שפוטר אולי יהיה ממורמר, אבל זה כבר לא פוגע במעסיק. וכמובן שיש ארגוני עובדים שמונעים הורדות שכר.
אז איך כל זה קשור לדפלציה? עובדים לא אוהבים שהמעסיק מוריד להם שכר, אבל אם למשל הייתה אינפלציה של 2% ששחקה את כוח הקניה של השכר, העובד לא יהיה ממורמר (לפחות לא באותה המידה) כמו עובד ששכרו הורד ב-2%. אז אינפלציה מתונה למעשה שוחקת את השכר הריאלי, וזה חשוב להשגת תעסוקה מלאה. השחיקה הזו לרוב מפוצה (בממוצע) בהעלאת שכר נומינלי, כך שעל פני זמן, למרות אינפלציה, בזכות הצמיחה הכלכלית שכר העובדים עולה. אינפלציה המתונה מכניסה מעט גמישות למערכת, והגמישות הזו חשובה. דפלציה עושה את ההפך: שכר העובדים במונחי כוח קנייה עולה אם המעסיק לא מוריד שכר באופן אקטיבי. ולכן דפלציה מקשיחה את שוק העבודה.
סיכום ביניים: אם ביטקוין ישמש כמטבע חלופי לכסף פיאט הוא יהיה דפלציוני, ודפלציה יכולה להכניס את המשק למיתון. שני מנגנונים מרכזיים: קשיחות השכר וחסם לריבית הריאלית.
