זה נשמע אולי כמו בדיחת קרש הזויה, אבל זו מציאות אמיתית. לאחרונה הכריזה עירית גבעתיים כי איננה מאשרת קידום כ-3,000 יחידות דיור המתוכננות במסגרת התחדשות העירונית במתחם ההסתדרות שבדרום העיר, זאת משום שאין לה יכולת לספק מים לתוספת הדירות המשמעותית הזו.
העובדה שאחת הערים היקרות והמבוקשות בארץ בכלל ובגוש-דן בפרט, שסובלת כידוע מהעדר עתודות בנייה ומשטח מוניציפלי קטן במיוחד, כ-3,250 דונמים בלבד, הגיעה למצב של העדר מוצר בסיסי דוגמת מים, הינה לטעמי פעמון אזעקה מהדהד. האם אכן ההתחדשות העירונית המתוכננת בשנים הקרובות, תצלח את אתגר התשתיות המשלימות?
לכאורה מדובר בעימותים חוזרים ונשנים בין העיריות והרשויות המקומיות לבין יזמים, מי יממן את אותן תשתיות, ביוב, תיעול, מדרכות, חניות, מוסדות ציבור, שצ"פים, פארקים וכו', הנדרשים בעקבות התחדשות עירונית, בין אם מדובר בתמ"א 38 או פינוי בינוי.
בדרך כלל נושא זה הוזכר בקונטקסט של תמ"א 38, היכן שאין תב"ע חדשה לאותו מתחם מתחדש, ואז תוספת יחידות הדיור יוצרת עומס כבד על התשתיות הקיימות. כאן, במקרה של גבעתיים, זוהי בהחלט דוגמה תקדימית, אול מעניינת, הממחישה שגם שינוי תב"ע במסגרת פינוי בינוי, אינה פותרת בהכרח את נושא עומס התשתיות.
האם אנחנו, היזמים, שממילא מהססים בימים אלה האם בכלל כדאי לגשת לפרויקט של התחדשות עירונית, זאת בשל הביורוקרטיה הסבוכה של מתן היתרים, התעסקות סיזיפית של מול דיירים ומול רשויות מקומיות, שלא לדבר על היטלי השבחה עושקים וכן התקנה האחרונה של מנהל התכנון במשרד הפנים, לפיה עלינו להקצות לפחות קומה מסחרית אחת עבור הרשויות המקומיות, במסגרת תמ"א 38/2, צריכים לממן את אותן תשתיות משלימות?
והאם, לחלופין, המעמסה הזו צריכה להיות מוטלת על העיריות והרשויות המקומיות? והרי הדוגמה של גבעתיים, ללא ספק אחת העיריות היציבות והמבוססות בישראל, ובעלת אינטרס עליון בקידום תוכנית אסטרטגית דוגמת מתחם ההסתדרות, ממחישה אל נכון כי אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר, עיריות ורשויות "עניות" יותר מגבעתיים, שגם כך בקושי מחזיקות מעמד תקציבית?
האחריות, לפרוטוקול, הינה בידי ממשלת ישראל שצריכה וחייבת להכניס יד עמוק לכיס ולממן את אותן תשתיות משלימות. הממשלה היא, היא זו שהכריזה בשעתו על מתן עדיפות להתחדשות עירונית, כולל שרי שיכון לדורותיהם, והיא היא זו שהכריזה ב-2005 על תמ"א 38 כתוכנית ממלכתית לאומית לחיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה ועל כן בידיה, ורק בידיה, האחריות לפתרון הבעיה המתחילה בשצ"פים, מדרכות, מוסדות ציבור וביוב, וגומר, מסתבר, גם בהעדר מים זורמים למתעתדים להתגורר בגבעתיים.
אני צופה, לצערי הרב, כי העדר החלטה אסטרטגית בנושא זה, עלול מאוד לטרפד כבר בזמן הקרוב עוד ועוד פרויקטים של תמ"א, שממילא מתנדנדים אנה ואנה כמו משענת קנה רצוץ, ולהביא אותם לעולם שכולו טוב. יש בכך, כמובן, נזק עצום לשוק הדיור הסובל כבר היום מהעדר היצע קריטי, ובמיוחד באזור הביקוש במרכז הארץ, שלא לדבר על הנזק הכלכלי למדינת ישראל הצפופה לעילא ולעילא, ובה, בעיר זעירת ממדים דוגמת גבעתיים, כל מטר רבוע שווה אונקיית זהב טהור. חומר למחשבה למקבלי החלטות בממשלת ישראל הבאה.