- לֶשי שנדרפאלה היא בתו של רנגית' שנדרפאלה, נהג אוטובוס בלונדון אשר מת מקורונה במאי 2020. מאמרה בגארדיאן נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
"הוא אדם מאוד חולה", אמר לי הרופא שלושה ימים אחרי שאבי אושפז בשל קורונה. אז הבנתי שהוא עומד למות. עד אז קיוויתי לנס על בסיס היתרונות שלו: הוא אדם בריא, תזונתו מצוינת, אופטימי מטבעו. הרופאים עטפו את הטלפון בפלסטיק לפני שהגישו לנו אותו. ראינו את אבא שוכב במיטת בית החולים, תגובתו מקסימה למרות צינורות החמצן והציוד הרפואי. בכינו כאשר נפרדנו ממנו. הוא לא התעורר שוב. שעות אחדות לאחר השיחה, הוא עזב אותנו לנצח.
אבא היה נהג אוטובוס מאז הגיע ללונדון מסרי-לנקה בשנות ה-70. הוא סייע לעיר להמשיך לנוע בגל הראשון של המגיפה. הקו שלו כלל את בית החולים אילינג, המקום בו חייו עתידים להסתיים. הלוויתו עברה ליד חניון האוטובוס שלו. נהגים עמדו ברחוב כדי לחלוק כבוד. הם התבוננו בארונו במבט ברור של מי שחמקו בנס, ובצדק. 27 נהגי אוטובוס בלונדון מתו מהקורונה בין מארס למאי 2020. סיכוייהם למות היו פי שלושה מאלו של אחרים באזור דרום-מזרח אנגליה ויותר מכפליים משל תושבי לונדון.
רוב הנהגים מתו בשלבים הראשונים של המגיפה. הם נדבקו במארס, לפני שהחל הסגר. אבי נדבק באמצע אפריל, חודש לפני שהוטלה חובת עטיית מסיכות בתחבורה הציבורית. רק ב-20 באפריל נקבע שיש לעלות מן הדלת האמצעית ולא מן הדלת הסמוכה לנהג. חלק מן הנהגים התלוננו שהאוטובוסים אינם מאווררים די הצורך בין המשמרות.
ברור שהיה הבדל במהירות התגובה של חברות האוטובוסים השונות. חלקן עשו את רוב העבודה עוד לפני הסגר, בעוד שאחרות לא עשו דבר לפני שהגל הראשון הגיע לשיאו בתחילת אפריל. רק בתחילת יוני – שלושה חודשים לאחר פרוץ המגיפה – ננקטו כל אמצעי הבטיחות בכל לונדון. אני מאמינה בכל ליבי שהחברות לא עשו את כל שביכולתן, ושתאגיד Transport for London נכשל במשימה הבסיסית של פיקוח על חברות האוטובוסים כדי להבטיח שהן פועלות בתוך פרק זמן סביר.
משפחות כמו שלנו נותרו ללא תשובות. מה הייתה גישתו של משרד התחבורה למגיפה? כיצד הוא עבד עם היועצים המדעיים של הממשלה? השאלות הללו חיות וקיימות: מאז דצמבר שעבר מתו 12 נהגים נוספים, ובסך-הכל – 51. חייבים להכיר בכך שהם מתו בתאונת עבודה. משרדי התחבורה והאוצר חייבים להכיר בכך שהנהגים מבצעים עבודה חיונית ומסוכנת, ולצרף אותם לתוכנית הביטוח המעניקה פיצוי למשפחות עובדי מערכת הבריאות שמתו מקורונה.
מותו של אבי שבר את משפחתנו, אך אנחנו יודעים שאיננו היחידים. כמו רבים אחרים, הוא מת כאשר דאג לזרים מאחורי דלתיים סגורות. למרות זאת, מותו היה ציבורי: הוא מת בעקבות החלטות שקיבלו מי שבידיהם הכוח והאחריות. מותם של נהגי אוטובוס הוא חלק מתמונה רחבה יותר. קשישים בדיור מוגן, מאבטחים, עובדי רפואה: צריך לספר את הסיפורים של כולם. לכן יש צורך בחקירה ציבורית ובהקדם האפשרי.
ימים אחדים לאחר מותו של אבי הלכתי לדירתו. בפינה שכבה גיטרה בה לעולם לא ינגן שוב. לצידה של המיטה הייתה מחברת של מחשבותיו ושיריו, ברוח בודהיסטית. אבא לא היה רק נהג אוטובוס: הוא היה בעל, אב, אמן, פילוסוף, אדם שהיה מלא גאווה על היותו בן סרי-לנקה ובריטניה כאחת. כעת הזמן לגמול על גאווה זו בקיום חקירה ציבורית.
