9.6 מיליארד דולר ליום – זה היה מחיר העיכובים בתעבורה הימית בנמל סואץ, בשבוע בו חסמה אוניית הענק Ever Given את המעבר בה, כאשר נתקעה לרוחבה. זוהי תזכורת למידת התלות של הכלכלה העולמית בתעבורה הימית: 70% מהסחר העולמי. ויש עוד כמה לקחים, כותב אישאן ת'רור, פרשן בכיר לענייני חוץ בוושינגטון פוסט.
זהו סיפור עולמי. הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי שיבח את חילוץ האונייה כהצלחה מצרית והזכיר ש-13% מהסחר העולמי עוברים בתעלה. אבל האונייה עצמה היא מגדל בבל צף: בבעלות חברה יפנית, מופעלת בידי חברה מטייוואן, מנוהלת בידי חברה גרמנית ושטה תחת דגל פנמה. היא הובילה מטען מאסיה לאירופה, בעיקר לנמל רוטרדם שבהולנד; נתקעה במזרח התיכון; וחולצה בידי צוותים מיפן, הולנד ומצרים.
25 הימאים שעל סיפונה הם הודים – חלק מ-2 מיליון יורדי ים ממדינות רבות, במיוחד מדרומה ודרום-מזרחה של אסיה. הקורונה גרמה לכך שמאות אלפים מהם נתקעו בספינות, הרעועות לעיתים, הרבה מעבר למועד סיום העסקתם – עובדים בלתי נראים במה שרב-חובל אחד תיאר כ"מגזר הצללים" של הכלכלה העולמית.
הכלכלה העולמית שברירית. ב-50 השנים האחרונות זינקה התפוסה באוניות המטען ב-1,500%, תוך הגדלה של סוגי המטענים והורדה במחירים. הללו יוצרים צווארי בקבוק בנתיבים עמוסים במיוחד כמו תעלת סואץ, והמעבר של אוניות הענק נעשה סבוך יותר. הענף סובל מירידה בתעריפים, מחסור בציוד והעדר מקום באוניות – וזה עוד לפני הקורונה. ההשלכות של סגירת התעלה והקרקוע הצפוי של Ever Given יורגשו עוד חודשים רבים, גם למי שאינו מפליג בתעלה – וכל זה בעולם בו החוליות הבינלאומיות של שרשרת האספקה תלויות זו בזו.
האירוע גם החיה דיבורים על חלופות לתעלה – החל מהדרך הארוכה והיקרה בהרבה סביב אפריקה, ועד להבטחה של מעבר בקוטב הצפוני כאשר הקרחונים הנמסים פותחים נתיבים חדשים. "האירוע מחייב את כולם לחשוב על גיוון הנתיבים הימיים האסטרטגיים, לנוכח העלייה בהיקף המשלוחים הימיים", אמר בסוף השבוע ניקולאי קורצ'ונוב, הנציג הרוסי לנושא שיתוף הפעולה הבינלאומי באזור הארקטי.
עולם של נקודות חנק. חסימת התעלה מזכירה עד כמה חשובים מעברי מים בודדים למשק העולמי כולו ומהי חשיבותן האסטרטגית של מעצמות איזוריות. משבר בתעלת סואץ, בתעלת פנמה, במיצרי מלאקה (במלזיה) או במיצרי הורמוז (במפרץ הפרסי) עלול לשתק את השווקים הבינלאומיים ואף להביא לעימות בין ציים יריבים.
כמה פרשנים רואים את אירוע Ever Given כדוגמית למשברים עתידיים קשים יותר. למשל: סין תלויה בייבוא נפט (75% מהצריכה) ועפרות ברזל (80% מהצריכה), ומדיניות החוץ שלה – כולל "יוזמת החגורה והכביש" – מיועדת באופן קבוע להבטיח את אספקתם הסדירה; שלא לדבר על כמויות הייצוא העצומות שלה. בשל כך, היא פגיעה במיוחד להסגר ימי. לכן, נקודות מפתח כמו תעלת סואץ יהיו המוקד ליותר יריבות ומתחים גיאו-פוליטיים.
מסיבה זו, חשוב שהמעצמות ימצאו שיטה קולקטיבית לניהול מעברים אלו – טוען האדמירל בדימוס ג'יימס סטוורידיס, לשעבר המפקד העליון של נאט"ו, במאמר במגזין טיים אותו מצטט ת'רור. "בכל המיקומים הללו יש להתמקד ביצירת רשויות בינלאומיות שינהלו אותם; יקיימו תרגילים קבועים ואימונים לאסונות כמו זה שהתרחש בתעלת סואץ; יוקצבו להם כספים בינלאומיים כדי להבטיח שיישארו פתוחים בזמן משבר; ויהיה להם משטר בינלאומי במסגרתו המעצמות שיקימו אותו יבדקו אותם בצורה סדירה", הוא מציע.
