שמחת עניים (א)
התקשורת האדירה את בני גנץ, שבניגוד לכל התחזיות עבר את אחוז החסימה ואף זכה ב-8 מנדטים, והגדירה אותו כהפתעת הבחירות. האומנם?! ה'ניצחון' של גנץ הוא לא יותר משמחת עניים. שכחתם שהאיש נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא? מ-35 מנדטים גנץ צנח ל'8 מנדטים - עדיין פער ניכר של 27 מנדטים! שהם קרוב למיליון(!) קולות שאיבד. הלזה ייקרא ניצחון או הפתעה?
יתרה מכך, האם גנץ השיג את הקולות בזכותו? ממש לא. את הפרחים עליו להגיש לביבי שנוא נפשו. כל המנדטים שהשיג, כאז כן עתה, הוא השיג רק בזכות שנאת ביבי. עוד זר פרחים עליו להגיש לקמפיינרים המוצלחים והיקרים ששכר על חשבון כספי מימון מפלגות בסדר גודל ענק שעומד לרשותו, איך לא, מכספי משלם המיסים. וכבונוס מוסף בל נשכח את החמלה הציבורית, שלא בצדק, שאף היא הוסיפה לו ככל הנראה כמה אלפי קולות.
שמחת עניים (ב)
אין ספק ששמחת עניים היא לא פחות נחלתה של מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה. תשכחו מכל ערכי מפא"י ההיסטורית, שגרפה עשרות מנדטים ומיצבה את עצמה כמפלגה הגדולה בישראל ואחר כך המתחרה לליכוד בגודלה.
העבודה הפעם, שגרפה 8 מנדטים בלבד, אינה מודל מקורי. היא מפלגת מרצ ב' בהתגלמותה, מפלגה מיקס המונעת על-ידי התפיסה הנגטיבית 'רק לא ביבי'. בנוסף המפלגה משלבת תומכי טרור מובהקים בתוכה, דוגמת דוברת חד"ש לשעבר ובמיוחד הפלשתינית מרעאנה, שהתנצלותה על מעלליה הייתה תקשורתית בלבד, ואין בה כל אמת בניגוד לשם היומרני של המפלגה.
זכויות אזרח? תשכחו מזה. זה נכון רק לערבים ולפלשתינים, וגם להט"בים אהובי נפשם של מירב ומרעיה. אך הס מלהזכיר זכויות המחנה הלא נכון' של המפה הפוליטית - מחנה הימין. תשאלו את גלעד קריב הרפורמי המתיימר לטעון לכתר הרבנות ולשאת את דגל זכויות אדם, שהטריד ללא הרף בלוגרית ימנית, שהעלתה פוסט על התנכלויות הפלשתינים, והגיש נגדה סידרת תלונות משטרתיות כדי לסכל את זכות הביטוי האלמנטרית שלה. אתם קוראים נכון.
נושאי דגל החוק? תלוי למי. רק כלפי חרדים וימנים. אך למחנה שלהם ולערבים הותרה הרצועה (עיין ערך בנייה בלתי חוקית והפרת חוקי המס). תשאלו את מפגיני בלפור פורעי החוק ואת המועמד העריק רם שפע, יו"ר ועדת החינוך לשעבר, אשר נמלט מחיק גנץ הכושל, ומצא לו כיסא חם במפלגת מיכאלי. תוך התנערות מכל אחריות ציבורית הוא הפר את חוקי הקורונה ופתח את בתי הספר בניגוד להנחיות הממלכתיות.
ואחרון אחרון: למותר לציין שהעבודה הפעם היא מפלגה של אישה כוחנית אחת בשם מרב מיכאלי, שקיבצה תחת כנפיה פליטי כסאות ממפלגות שונות כמו גם תומכי פלשתינים וטרור.
שמחת עניים (ג)
שמחת עניים, צחוק הגורל, היא גם נחלתם של המועמדים היומרניים הטוענים לכתר ראשות הממשלה בדמות שני הלוזרים -גדעון סער ונפתלי בנט שצנחו מעשרים מנדטים לשישה ושבעה בלבד בהתאמה. שניהם הצהירו קבל עם ותקשורת על מוכנותם לשבת עם לפיד, שהצהיר ללא בושה שישב עם המשותפת ועם רע"ם. בנט, על-פי שבשבת דעת הקהל, ומתוך רצון לכבוש את כיסא ראש הממשלה הנחשק בכל מחיר, נסוג מעמדתו והחליט, למורת רוחם של הפוליטיקאים לשמור את הקלפים צמוד לחזה ולהסתפק בינתיים בישיבה על הגדר. כזכור, בנט למען הכיסא הנכסף, פירק את הבית היהודי, בגד באמון הבוחרים בו, ומאז מזלו האלקטורלי לא שפר לו.
גדעון סער האפור עם מפלגת הזגזגנים הסידרתיים שלו, בוגדי מפלגת האם הליכוד, כולם מאוכזבי כסאות המונעים אך ורק משנאת ביבי, בעלי אוריינטציה שמאלנית, והנסיכים המורדים במורשת אבותם, כשאת החותם השמאלי הרשמי מטביע שחקן הרכש עופר ברקוביץ מתנועת התעוררות הירושלמית השמאלנית והאנטי דתית.
מי שהניף את דגל האחדות, כביכול, הוא המפלג הראשי בין חלקי העם השונים. מי שקורא לאהבת ישראל הוא זורע השנאה מספר אחת, נגד האזרח מספר אחת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבשמה הקים את מפלגתו החפה מכל אידיאולוגיה. ומי שקורא לתקווה, זורע יאוש בעם. משנאה לא תיבנה מפלגה (עיין ערך איווט), ובוודאי לא מדינה. שישה מנדטים בלבד. שמחת עניים. ועם זה, גידי, אתה רוצה לרוץ לראשות הממשלה?
מפלגת 'תקווה' חשפה את פרצופו האמיתי של סער. מי שהצטייר כסמן הימני של ביבי, התגלה במערומיו האידיאיולוגיים, בדומה לחבריו העריקים מהליכוד, בעלי האוריינטציה השמאלית. הוא גם לא סמל היושרה.
אחרת איך הכיסא הנחשק קידש את כל האמצעים, ובכללם פרויקט לינקולן ששכר מחו"ל כדי להשחיר את פני בנט, יועצו פינקלשטיין הורשע בפלילים, כמו גם הכנסת אנשים למאגר תומכיו בלא רשותם. ואי אפשר בלי להזכיר, כי רק מי שאינו מודע לכובד התפקיד של ראש ממשלה, יכול למנות לממלא מקומו לא אחרת מהנערה הסוררת, שאשה ביטון. אם זה לא היה עצוב, זאת הייתה בדיחה משעשעת.
