בימים לא פשוטים אלו, כשעתיד המדינה לוט בערפל ואזרחי ישראל מביטים קדימה בדאגה. כאשר רבים מאיתנו נושאים עיניים השמיימה מי בתקווה ומי בייאוש. יש נקודת אור אחת שצובעת את הרקיע הישראלי בכחול-לבן ומחממת את הלב הקולקטיבי של כולנו . מעולם לא התברכנו במפגן פוליטי אלטרואיסטי ונטול אגו כמו השבוע.
ראש וראשון לאלו שוויתרו על האגו והרחיקו מעצמם את חטא היוהרה, הוא יאיר לפיד שכדי להרכיב ממשלה "שפויה" איפסן את האגו בארון והכין עצמו לקבלת וויתורים מכאיבים. מר אנונימוס לפיד כל כך צנוע שנזהר מלהציג את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. יאיר לפיד בגרסה נטולת האגו הסיר מראשו את הכתר, פינה את כס המלכות ומוכן למשוח בשמן כמעט כל אחד. הכל למען המטרה הקדושה של סילוק נתניהו. גם גדעון סער כמו לפיד שם את האגו בצד ודורש מכולם לנהוג כמותו: "אני וויתרתי על האגו, עכשיו תורכם", למרות שהוא בכיר מחנה המתנגדים לנתניהו, מועמד טבעי ומוביל לרשת את ביבי ולהנהיג את המדינה וששה מנדטים שלמים תומכים בו לראשות הממשלה ולמרות שהתקשורת בכבודה ובעצמה קשרה לו כתרים ותפרה לו חליפות. הסער העולה החליט לוותר על זכותו הטבעית וההיסטורית לראשות הממשלה לטובת נפתלי בנט. הכל למען טובת המדינה. אגו? לא אצלי, לא יקום ולא יהיה.
גם אצל הצלע השלישית אביגדור ליברמן לא תמצאו ולו גרגר של אגו: "מי שמעמיד את האגו שלו מעל האינטרס הלאומי יישא באחריות לבחירות חמישיות" הזהיר רק לא מזמן ליברמן. ליברמן הוא איש נטול יוהרה, שעומד במילתו ולא סוטה ממנה מילימטר. ליברמן הוא גם איש של עקרונות וערכים נעלים, איש של עבודה ועשייה שדוגל בחיבורים ולא בחרמות. ואכן הוא מכבד כל אדם כמעט למעט ליכודניקים, ערבים, הומוסקסואלים וחרדים (60 מנדטים).
הממד הרביעי בחבורת חסרי האגו הוא בני גנץ. אני? אגו? הצחקתם אותו. הטירון הפוליטי של פעם סיים זה מכבר קורס "שפשוף נעים" וטיפס במהירות בסולם לדרגת רב אלוף בפוליטיקה קטנה. בידו הוא מחזיק אקדח טעון אותו הוא מכוון לראשנו ומאיים שיפצפץ את מוחנו לרסיסים אם לא ניכנע לדרישותיו. "נראה אותך גיבור" הוא אומר לביבי. בוא נראה למי יש עצבים יותר חזקים? אזרחים ימותו מקורונה? לא מזיז לי. ובאמת הוא לא ממצמץ וידו לא רועדת. "בני ילד רע" לובש ופושט צורה: תוך שנים ספורות הפך ממצביא ליזם, למשיח פוליטי, לקדוש מעונה ולאחרונה גם לחוזר בתשובה. ובמקום שעומדים חוזרים בתשובה כמוהו אין פחד, אין שאלות וכמובן אין מקום לאגו. גנץ בדמותו החדשה כקנאי דתי הוא צל דהוי מפויח ומפחיד של בן דמותו הקודמת. בדמותו החדשה המשוחררת מעכבות, גנץ עף מהמציאות שלנו לממד החמישי ובחזרה על אדי הדלק של כבודו העצמי. נפשו המיוסרת והמסוכסכת נעה ונדה ברוח בלי שמץ אחריות לאומית או רצון טוב ומרחפת ביקום מקביל שכולו שנאה יוקדת אבל הכי חשוב בלי אגו.
אחרון ולא חביב הוא נפתלי בנט שעומד בראש גוש ענק בן שבעה מנדטים. וגם אצלו אין ולו שמץ של אגו, אם כי ברור לכול מאן דבעי שרק הוא יכול ואין ראוי ממנו לעמוד בראש הפירמידה השלטונית. אם בעבר היו מי שהתלבטו האם הוא בשל לתפקיד, האקזיט האחרון שלו וספרו המונומנטלי "כיצד ניצחתי את הקורונה" שכנעו את אחרוני המתלבטים. ממרומי מעמדו הבלתי ניתן לערעור ניתן לקבוע שבנט הוא האחד והיחיד שיכול להזיז את נתניהו ואין איש מלבדו. רק הוא ולא אחר. לנפתלי יש עזר כנגדו כנאמר "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה" ואז כמו היום שבט נפתלי בראשותו משתף פעולה עם גדעון במלחמתו במדיינים והביביסטים. כשקוראים לנפתלי שלנו הוא בא בלי בד"ץ ובלי בג"ץ וכמובן גם בלי אגו. בנט בא לעבוד ולא מחפש פתרונות קלים ומהירים כמו להצטרף לגוש הימין. נפתלי הרי מאמין בחיבורים וכמו היעלון שבכתר חסיד של "דרך ארוכה קצרה". בשקט וצניעות ובלי אגו הוא מאגף את מחנה הימין ומסמן לכולנו את הדרך לאחדות העם: ממשלת שמאל.
