במלאת עשור לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ברור שסוריה, כפי שהייתה בשנים 1963–2011, חדלה מלהתקיים. המרד האזרחי שדוכא באכזריות על-ידי משטר דיקטטורי, מגובה צבאית ודיפלומטית על-ידי רוסיה ואירן, הותיר את סוריה מחולקת לאזורי השפעה ושליטה בגיבוי מדינות זרות. מציאות זו מרוקנת מתוכן את הסיסמה הנשמעת תכופות מצד גורמים סורים וחלק ממדינות המערב, בדבר "שמירה על אחדותה ושלמותה של המדינה הסורית". נראה, כי בעתיד הנראה לעין, המדינה הסורית תיוותר זירה מפוצלת ומפורקת.
סוריה מחולקת דה-פקטו למספר מובלעות: בשאר אסד, בסיוע צבאי של רוסיה ושל אירן ושלוחיה, שולט לכאורה בשני שלישים של המדינה, בעיקר בעמוד השדרה המחבר בין הערים הגדולות חלב, חומס ודמשק, ובמידה פחותה בדרום. מרחב אידליב שבצפון-מערב סוריה הוא מובלעת מורדים בחסות טורקיה. לאורך גבול סוריה-טורקיה נמצאים שטחים בשליטת טורקיה. מרבית שטחה הצפון-מזרחי של המדינה, המכיל את רוב משאבי הטבע, נתון לשליטה כורדית בחסות ארצות הברית. במרכז סוריה ומזרחה פעילים תאים של המדינה האיסלאמית (דאעש).
השליטה בגבולות סוריה גם היא מעידה על ריבונות "חלולה": (1) צבא סוריה, הכפוף למשטר אסד, שולט על 15% מגבולות היבשה הבינלאומיים; (2) גבול סוריה-לבנון נמצא בשליטת חיזבאללה; (3) גבול עירק-סוריה נמצא בשליטת מליציות שיעיות - שלוחות אירניות - משני עבריו; (4) גבול סוריה-טורקיה נשלט על-ידי אוסף גורמים, שמשטר אסד ופטרוניתו אירן אינם ביניהם.
בעשר שנות המלחמה איבדו את חייהם כחצי מיליון אנשים (בשלב מסוים הפסיקו גורמי האו"ם למנות את הקורבנות); 12 מיליון איש איבדו את בתיהם והם כיום פליטים או עקורים, ו-90% מהאוכלוסייה נמצאים מתחת לקו העוני. אסד שולט על 12 מיליון תושבים מאוכלוסייה שמספרה המשוער הוא 17 מיליון, המדינה נמצאת על סף משבר רעב, בעוד המחסור במוצרי יסוד ובעיקר לחם ודלק הולך וגובר. מוערך, כי 11 מיליון תושבים זקוקים לסיוע הומניטרי.
יותר משליש מתשתיות המדינה הושמדו או נפגעו קשות. במלחמתם נגד האופוזיציה החמושה, הן המשטר והן בעלות בריתו - רוסיה ואירן – תקפו מרכזים עירוניים, לרבות תוך שימוש בנשק כימי ובחביות נפץ, כחלק מאסטרטגיית ההרס לחיסול אזורים המוחזקים על-ידי המורדים. עלויות השיקום של סוריה נאמדות ב-350-250 מיליארד דולר, ובשלב זה אין גורם המסוגל או מעוניין לממן את השיקום.
משטר אסד מוחרם במערב. מסתמן, כי ממשל ביידן ממשיך במדיניות האמריקנית התקיפה כלפי אסד, בנקיטת סנקציות נגדו ונגד סביבתו, באי הכרה בו כמנהיג לגיטימי, וגם בתוצאות הבחירות לנשיאות העתידיות להתקיים במהלך אפריל-מאי. זאת, כל עוד לא נראים באופק רפורמות פוליטיות ותחילת ייצובה ושיקומה של סוריה על-פי מפת הדרכים שגיבש האו"ם.
לאסד מספר מועט בלבד של ידידים במזרח התיכון, למרות שמספר מדינות לכאורה נרמלו את היחסים עימו כמו עומאן, בחריין ואיחוד האמירויות, ואף מצרים וירדן השלימו עם הישארותו בשלטון; אלו קוראות לאחרונה להקלה בסנקציות על העם הסורי. עם זאת, סוריה נותרה מחוץ לליגה הערבית. רוסיה, המכירה בכך שנדרשת רפורמה שלטונית וכלכלית בסוריה על-מנת שהמשטר בה יוכר בעולם כריבון לגיטימי, אינה מצליחה לקדם הסדר מדיני. מבחינתה, המחיר הפוליטי של סיום שלטון אסד הוא כבד, משום שהיא אינה מזהה גורם יציב שיכול להחליפו. על-רקע זה, מוסקבה מנסה לשווק כלגיטימי את משטרו הרצחני של אסד בקרב הקהילה הבינלאומית.
מדוע גישת "השטן המוכר" צריכה להשתנות?
מאז שהחלה ההתערבות הרוסית במלחמה בסוריה, בשלהי 2015, ישראל השלימה עם המשך שלטונו של משטר אסד בבחינת העדפת "השטן המוכר". למעט מאמץ מתמשך לשבש את בניית "מכונת המלחמה" האירנית בשטח סוריה, ישראל בחרה לשבת על הגדר ולא לקחת חלק במאבק בין הגורמים הסורים היריבים. אולם תמונת המצב הנוכחית מחייבת הערכה מחדש של המדיניות הישראלית ובעיקר הבנה שהגישה שהנחתה את אי-המעורבות איבדה מתוקפה מהסיבות הבאות.
ראשית, אסד הוא שהעניק לאירן הזדמנות להרחיב את השפעתה בסוריה ולהתבסס במישורים שונים במדינה לאורך זמן, ובכך יצר לישראל אתגר ביטחוני רב-משמעות בגבולה הצפוני. טהרן תמכה באסד בעיקר באמצעות חיזבאללה, מיופה כוחה הלבנוני, וכן מיליציות לוחמות שגויסו מקרב אוכלוסיות שיעיות בעירק, אפגניסטן ופקיסטן.
בשנתיים האחרונות מתמקדת אירן בגיוס לוחמים סוריים ובשילובם במיליציות הגנה מקומיות, שאותן היא מאמנת ומחמשת; אירן מעמיקה את השפעתה בצבא הסורי על-ידי הכשרת מפקדים בכירים וסיוע בבניין הכוח הצבאי; חיזבאללה שולט לאורך גבול סוריה-לבנון ומקים תאי טרור ברמת הגולן; אירן מכשירה בסיסים לכוח קודס של משמרות המהפכה בצפון סוריה, המאפשרים פריסה מהירה של כוחות ואמצעי שיגור של טילים, רקטות וכלי טיס תוקפים בלתי-מאוישים שיופנו לעבר ישראל בעת חרום. התקיפות האוויריות הישראליות אינן מונעות את ההתבססות וההשפעה האירנית הגוברת בסוריה, ואך במעט משבשות את התוכניות האירנית לייצר חזית התקפית נגד ישראל בשטח המדינה. כל עוד אסד בשלטון - האתגר הביטחוני הניצב בפני ישראל במובן זה יגבר.
שנית, אין צפי לפתרון פוליטי של המשבר בסוריה כל עוד אסד בשלטון. חלק ניכר מאוכלוסיית המדינה אינו מכיר בו כשליט לגיטימי. ניצני מחאה כבר נראים גם בקרב הקהילה העלאווית, שהמחסור והרעב לא פסח עליה. מכאן, שהישארותו של אסד תבטיח עוד שנים של חוסר יציבות ותעמיק את אותם תנאים שהובילו לפרוץ המלחמה מלכתחילה. התעקשות אסד לא לקדם רפורמות שלטוניות או לנקוט ויתור פוליטי כלשהו, היא מכשול בפני כל ניסיון לקדם הסדר בתיווך האו"ם או בהובלה רוסית.
הגם שארצות הברית נמנעת מתביעה מפורשת ל"שינוי משטר", דרישותיה מעידות, כי לשם היא חותרת. ממשל ביידן ממשיך בקו שהוביל משטר טראמפ ובולם כל סיוע כלכלי לשיקום סוריה בהעדר ויתורים פוליטיים וחזרה למתווה האו"ם. בנוסף, הישארות אסד בשלטון מבטיחה, כי מרבית הפליטים לא ישובו לסוריה מחשש שייעצרו או יגויסו בכפייה לשורות כוחות המשטר. זאת בנוסף לחשש מלשוב למדינה בה נגזל רכושם, עם כלכלה הרוסה והעדר אופק תעסוקתי.
שלישית, ככל שמדובר במשטר אסד, הטיעון כי קיימת "כתובת אחראית" מולה ניתן לכונן כללי משחק, איבד מערכו. לראיה, אסד אינו שולט אפקטיבית גם בשטחים שהשתלט עליהם צבאית. דרום סוריה הוא מקרה בוחן מובהק לכך: עם השבת השליטה לידי כוחות המשטר בקיץ 2018, האזור הפך למרחב כאוטי, שבו ערב רב של פלגים חמושים הנלחמים זה בזה בלי שהמשטר מצליח לרסנם - ביניהם גורמי אופוזיציה, גורמים הנתונים להשפעה אירנית או רוסית וכן גורמים מקומיים הנהנים ממידה מסוימת של אוטונומיה ביחס לממשל המרכזי.
לבסוף, מעבר להערכות המצב האסטרטגיות, גם השיקול המוסרי חייב להילקח בחשבון על-ידי מקבלי ההחלטות בישראל ובקהילה הבינלאומית. הכרה בלגיטימיות של מנהיג שביצע לאורך שנים פשעי מלחמה וממשיך עדיין להתעלל באזרחים – חלק מהמקרים נחשפו לעולם רק לאחרונה - היא לא פחות מאשר אות קלון וכתם מוסרי על המבקשים לקבלו לחיק המערכת האזורית והבינלאומית.
המלצות למדיניות ישראלית
שלוש הנחות של ישראל התבדו. האחת: שמאמץ התקיפות ימנע את ההתבססות האירנית הצבאית בסוריה. השנייה: שרוסיה תרתם למאמץ לדחיקת השלוחים האירניים מסוריה ולצמצום השפעת טהרן במדינה. השלישית: שעדיף שלטון מרכזי, גם תחת הנהגת אסד, במדינה מאוחדת, על פני ריבוי כתובות. מוטב שישראל תכיר בכך שסוריה תיוותר מפוצלת ומחולקת, וכי כל עוד אסד בשלטון - לא ניתן יהיה לדחוק את אירן ושלוחיה משטח המדינה. לפיכך, עליה לעודד קידום יוזמה רחבה לסילוקו של אסד מהשלטון, תמורת הירתמות בינלאומית ושל מדינות המפרץ הערבי לשיקום סוריה.
עד להתעצבות סוריה מחדש, על ישראל ליטול סיכונים בטווח הזמן הקצר, כדי למנוע מאירן ושלוחיה להשתלט על סוריה, וזאת על-ידי הגברת מעורבותה בשלושה מרחבים אסטרטגיים החיוניים עבורה:
- בדרום סוריה - כדי למנוע מאירן לחולל גבול של טרור וחיכוך גבוה ברמת הגולן באמצעות שלוחיה, על ישראל לנצל את חולשת משטר אסד ואת תחרות ההשפעה בין אירן לרוסיה (שראוי לתאם את הפעילות מולה), כהזדמנות לנקוט מדיניות פרו-אקטיבית במרחב: לפגוע בשלוחים האירניים, כולל בכוחות חיזבאללה; במקביל לחזק כוחות מקומיים, הן סונים והן דרוזים, ולכונן קשרים עם אוכלוסיות מקומיות מתנגדות למשטר, תוך הענקת סיוע הומניטרי – מזון, דלק, שרותי בריאות – שיסייע ליצור "איי השפעה ישראלית" וכך לשבש את תוכנית ההתבססות האירנית באזור.
- בצפון-מזרח סוריה - בדגש על האזור של גבול עירק-סוריה, על ישראל להיערך לתרחיש של פינוי כוחות ארצות הברית. אירן ערוכה להשתלט על הוואקום שייווצר כדי לבסס את הגשר היבשתי מעירק לסוריה וללבנון. מומלץ לישראל לפתח ערוצי שיתוף פעולה, בפרופיל נמוך, עם הכוחות הכורדיים ולהעניק להם סיוע צבאי וכלכלי, ובד בבד לבנות פלטפורמה לפעילות מבצעית מתמשכת בגזרה כדי למנוע השתלטות אירנית על חבל ארץ אסטרטגי זה, עתיר משאבי האנרגיה והחקלאות.
- גבול סוריה-לבנון – ההרתעה ההדדית בין חיזבאללה לישראל, הנובעת מהחשש להסלמה בגבול ישראל-לבנון, הורחבה לשטח סוריה, למרחב העוטף את גבול סוריה-לבנון. מרחב זה, הנמצא בשליטת חיזבאללה, מאפשר לארגון להעביר בסיוע אירני אמצעי לחימה ללבנון, לקיים תעשיית הברחות שהיא חיונית לארגון, ואף לפרוס אמצעי לחימה שביום פקודה יופנו נגד ישראל.
שליטת חיזבאללה על הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון מבטאת חולשה אסטרטגית של ישראל, אפשרה את התעצמות הארגון לאחר מלחמת לבנון השנייה (בניגוד להוראות החלטת מועצת הביטחון 1701) ומהווה מנוף השפעה פוליטי, צבאי, כלכלי וחברתי של חיזבאללה בסוריה. מומלץ כי ישראל תגביר את פעילותה המבצעית במרחב במסגרת המערכה שבין המלחמות, ובד בבד תעודד מעורבות בינלאומית לחסימת הגבול בין סוריה ללבנון, על בסיס ההערכה, כי צעד זה חיוני לשיקום לבנון, כמו גם להחלשת הגורמים הרדיקליים באזור כולו.
