כמי שכפאו שד, הטיל ראובן ריבלין את מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, וכמי שנכנס בו שד, בעט בסמלי הממלכתיות. האיש שקרא לא לחרמות ולפסילות שלח כתב המינוי לנתניהו באמצעות שליח, והאיש שקרא לכבד את הדמוקרטיה שבר את הכלים ובמקום להתנהל על-פי כללי המשחק, בחר באינפנטיליות מכמירת לב ומקוממת להחרים את התמונה עם ראשי המפלגות, יו"ר הכנסת ונשיאת בית המשפט העליון רק כי נתניהו נמצא בתמונה.
תארו לעצמכם כמה גידופים וביקורות היה חוטף נתניהו, אילו נניח היה בוחר להעדר מהצילום הקבוצתי רק כי אסתר חיות מגיעה. אם בני גנץ מסוגל להצטלם בתמונה אחת עם יריבו נתניהו, וליברמן עם דרעי וגפני ירבץ - האם ריבלין לא מסוגל להתעלות מעל הקטנוניות? למען השם, אתה נשיא, משורש נישא. ולמרות זאת נוהג כאחרון הפוליטיקאים. מביך.
מוסד הנשיאות אינו פוליטי. הוא גם לא א-פוליטי (וזכורה התערבות פוליטית מצד נשיאי ישראל לדורותיהם). נשיא הוא על-פוליטי. עיקר תפקידו הוא ייצוגי טקסי. אמרת נשיא - אמרת טקס. כשנשיא המדינה עושה שבת לעצמו ונפקד מהטקס הוא מועל בתפקידו. נשיא הוא לא יותר מעציץ שתפקידו לקשט - הוא הנוי, הוא ההדר, הוא הזיו. אבל במקרה שלנו, במקום לפרוח ולהרחיב דעתם של הסובבים, בחר נשיאנו לנהוג כמלפפון - ליתר דיוק מלפפון חמוץ - ו"להכות" את הגנן. הגנן במקרה שלנו הוא כנסת ישראל, נבחרי הציבור ולמעשה את הציבור. ריבלין כופר בהכרעת הבוחר ומביע אי-אמון בעם. ככזה, הוא אינו יכול להמתין עד לסיום תפקידו בעוד שלושה חודשים, ועליו לפנות את כסאו כבר כעת. אם דעתם של בני עמך אינה נאה לך - הנח את המפתחות!
דווקא מהאיש שמטיף לערכיות ולמוסריות מצופה היה להבליג ולהכיל, לזנוח את החשבונות האישיים ולא להיראות כמיוסר וכקדוש מעונה. כאשר הגאות עולה לראש של ריבלין, הוא הופך באחת לנשיא השפל. כאחד הריקים המתבוסס מי אפסיים, הוא יורד לעליבות ולרדידות. באחת, יורד האזרח מספר אחת לדרגת האזרח מספר אפס. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. ההתנהלות הזו מבזה לא רק אותו כאדם המתיימר להיות נעלה וממלכתי, אלא את מוסד הנשיאות והדרו.
רובי, התכבד ולֵךְ!
