מיסוי חברות הוא אחד הנושאים המרכזיים במדיניות הכלכלית הבינלאומית. שרת האוצר האמריקנית ומי שהייתה נגידת הפדרל ריזרב, ג'נט ילן, מטילה עליו את מלוא כובד משקלה. השבוע (5.4.21) היא תפסה את תשומת ליבם של מנהלים בכל העולם בנאום שנשאה במועצת יחסי החוץ בשיקגו. הכותרת הייתה קריאה למדינות להסכם למס מינימום לחברות גדולות. הרעיון מפחיד מקלטי מס, אך משקים גדולים רבים יקדמו בברכה את המחויבת המחודשת של ארה"ב לרב-לאומיות בתחום המיסוי לאחר תקופת הלאומנות של דונלד טראמפ, מציין אקונומיסט.
בעשור האחרון גברה התרעומת על התחמקותן ממס של חברות גדולות. הגלובליזציה אפשרה להן להחליף את החששות מפני מיסוי כפול בהנאות של אי-מיסוי כפול, תוך שימוש במקלטי מס כדי להתל בשיטה. ניצול הפערים בין חוקי המס במדינות שונות אפשר להן לחתוך את הרווחים לצורכי מס ואפילו להעלים אותם לחלוטין. המשימה נעשתה קלה יותר עם עלייתם של נכסים בלתי מוחשיים, אותם ניתן להעביר בין מדינות ביתר קלות מאשר בניינים ומכונות. חמש החברות הגדולות בעמק הסיליקון שילמו אשתקד מיסים בסך 220 מיליארד דולר – 16% בלבד מרווחיהן לפני מס.
סבבי שיחות מרובים, בחסות OECD ניסו להתמודד עם הבעיה – אך ההתקדמות הייתה איטית. מספר מדינות הטילו מס על המכירות המקוונות בתחומן של חברות זרות; ממשל טראמפ טען שמיסים אלו מפלים לרעה חברות אמריקניות ואיים להטיל מכסים. עם זאת, הממשל הקודם הסכים לרעיון של מס מינימום והפעיל גרסה משלו ברפורמת המס של 2017. ג'ו ביידן רוצה להעלות את מס החברות מ-21% ל-28%, ואת המיסוי על רווחים בחו"ל – מ-10.5% לפחות ל-21%, כדי לממן את השקעות הענק בתשתיות. הרפובליקנים וראשי המגזר העסקי מתנגדים, בטענה שצעדים אלו יפגעו בתחרותיות של חברות אמריקניות – טיעון שייחלש משמעותית אם יונהג מס מינימום בינלאומי.
מס המינימום הוא אחד משני עמודי התווך של השיחות במסגרת OECD המתנגדות העיקריות הן מדינות האיחוד האירופי בהן מס החברות נמוך במיוחד, כמו אירלנד (12.5%). אם יוחל מס מינימום של 21%, חברות אמריקניות הפועלות באירלנד יצטרפו לשלם 8.5% נוספת לממשלתן, מה שיחסל את היתרון האירי. רוב המדינות רוצות שמס המינימום ייכרך בעמוד התווך השני והמסובך עוד יותר: מי זכאי לגבות מיסים מפעילות של חברה במדינה בה יש לה לקוחות אך אין לה נוכחות פיזית (כמו למשל אמזון ופייסבוק מחוץ לארה"ב).
זמן לאחר שנכנסה לתפקידה הודיעה ילן, כי היא מסירה את ההצעה האמריקנית (מימי ממשל טראמפ) לפיה חברות אמריקניות יוכלו לבחור להיות כפופות לכל מערכת חדשה של מיסוי הכנסות אלו. החלטה זו מסירה מכשול מרכזי, אך לא יחיד, בפני הצדדים למו"מ. כדי להגיע לעסקה תצטרך ילן להיות מוכנה, בצורה בלתי שגרתית, לחלוק את ההכנסות ממיסים עם מדינות אחרות.
הקולות האופטימיים ביותר אומרים שהסכם בשני הנושאים יושג עד סוף חודש יוני, אך רבים מפקפקים בכך. נדרשו שנים כדי להגיע להסכמות בנושאים פחות מהותיים, כמו הלוואות בין-חברתיות ושימוש במקלטי מס דוגמת ברמודה ואיי קיימן. נקודת מפתח, צופה אקונומיסט, תהיה שיעורו של מס המינימום. יש הסבורים שהוא יהיה קצת מעל השיעור האירי של 12.5% - לא שונה מהותית מהשיעור שחברות ההיי-טק האמריקניות משלמות כיום. ואילו מיסוי הפעילות המקוונת לא יניב יותר מ-10 מיליארד דולר, אפילו לדעת תומכיו המובהקים.
בינתיים ממשיך ממשל ביידן להפגין שרירים, גם אם הוא מדבר בקול רך מאשר קודמו. הוא ממשיך בתוכניות להטיל מכסים בשיעור של 25% על טובין מסוימים ממדינות שהטילו מס על ההכנסות הדיגיטליות, כמו בריטניה וטורקיה. ייתכן שזוהי טקטיקה שמטרתה לעודד מדינות אחרות להגיע להסכם ב-OECD אם אכן כן, יש לקוות שהיא תעבוד. החלופה היא פעולות תגמול הדדיות, כאשר מיסוי מקומי של חברות הטכנולוגיה הופך לנורמה.
